ספט 14 2010

-25-

מאת: בשעה 1:55 נושאים: זה לא אני, זה המצב

…"בקשת סליחה היא הסופר-גלו של הטבע – אין דבר שהיא לא יכולה לתקן"…

ליין ג'ונסטון

מתוך: פתגם.

…"מחקרים הראו כי אנשים הסולחים לאחרים הם אנשים שמחים ובריאים יותר מאלה הנוטרים טינה. מחקר אחד הראה כי ההשפעות החיוביות של היכולת לסלוח מתקיימות באופן זהה, בין אם הסליחה נעשתה על יסוד דתי או חילוני. זאת בניגוד לקבוצת בקרה אשר לא קיבלה כל ייעוץ בנושא הסליחה"…

מתוך: ויקיפדיה.

עוד לא פגה ההשפעה של הבטחות ראש השנה, וכבר מגיע יום חשבון הנפש, יום כיפור. כן, אני יודעת, לא ייאמן איך שהזמן טס.. בעוד אני לוקחת לי רגע לחשבון או שניים לא סגורים עם עצמי, קבלו 25 המלצות אמנותיות (לא כשרות בחלקן, ראו הוזהרתם), בעזרתן תוכלו להעביר את 25 שעות השקט (ולא רק..).

המלצות קריאה:

פרידה, הביוגרפיה של פרידה קאלו – מאת: היידן הררה.

סיפורה של פרידה קאלו, אחת האמניות המרתקות – הן כיוצרת והן כאישה. אמנית שהחיות שלה נבעה מניסיון חייה: ילדותה ליד מכסיקו סיטי בזמן המהפכה המכסיקנית, תאונה מחרידה בגיל 18 שהותירה אותה נכה והפכה אותה לעקרה, נישואיה הסוערים לצייר דייגו ריוורה; ובין לבין פרשיות אהבים עם גברים שונים מאוד זה מזה, הקשרים שלה עם המפלגה הקומוניסטית, יחסה העמוק לתרבות ולפולקלור המכסיקניים, ואהבתה לדרמתי ולראוותני.
בעיני, זו הביוגרפיה המושלמת לשקוע בתוכה.

מלחמתו של פיקאסו – מאת: ראסל מרטין.

היצירה "גרניקה" היא זעקת מחאה שנולדה בעקבות השמדת העיירה הבאסקית שנקראה בשם זה, אולם משמעותה עמוקה בהרבה: ציור זה היה חלק ממאבק איתנים בין צמד דמויות שהטביעו את חותמן על המאה העשרים: פבלו פיקאסו, גדול אומני המאה, יוצר שמייצג בעיני רבים את האומנות המודרנית, ופרנציסקו פראנקו, העריץ ששלט בספרד ביד ברזל במשך ארבעים שנה כמעט. פרנקו ניהל את הקרב בכוח הזרוע והאימה; פיקסו – בעזרת בעד ציור, צבעים ומכחול. משטרו של פרנקו נכחד ונעלם, יצירתו של פיקסו נצחית. הספר "מלחמתו של פיקאסו" מגולל את סיפורה המרתק של היצירה.

הזיית ניו יורק – מאת: רם קולהאס.

הספר מספר את סיפורה של העיר ניו יורק, דרך ההיסטוריה האדריכלית שלה, דרך ציטוטים, תרשימים איורים וצילומים, ומציג את ההתהוות האורבאנית שלה. קולהאס מציג פרשנות חדשה לעברה של מנהטן, ומנסח מעין "מנהטניזם" המתקיים בתוך עולם הממומש ע"י אדם. הספר הפך למניפסט הרטרואקטיבי של בירת המאה ה-20, ומשנה לא רק את ההתבוננות על העיר ניו יורק, אלא את ההתבוננות על ערים כיום.

(תודה ליונתן אמיר על ההמלצה בערב רב)

חיינו מחייבים אמנות – מאת: גליה בר אור.

ומהעיר – לקיבוץ. הספר מתמקד ביחסן של שתי התנועות הקיבוציות הגדולות לאמנות היפה, למוזאון לאמנות ולאמן, ומנתח את הזיקה ההדוקה בין שאלות אלה להגדרת מקומו שלעולם היחיד בחברת הרבים, השונה בכל אחת מהתנועות הקיבוציות. בהקשר זה גם מוצגים מקומה של "האישיות בהיסטוריה" ומעמדו של "המשוגע לדבר", זה שבכוח היוזמה והפעולה שלו מצליח להשפיע על דעת הקהל ולחולל שינויים.

יום שני – מאת: נסים קלדרון

האם יש עוד סיכוי בתרבות הישראלית לחלומות אוטופיים, האם בכלל יש בהם עוד צורך? עפ"י קלדרון התשובה פשוטה: "חלומות אוטופיים הם צורך ענק שלנו, לא תפנוקים קטנים". קלדרון מתאר את הרוק הישראלי כאמנות שממשיכה את השבילים התרבותיים שפילסה השירה העברית. כאשר אלמנטים חשובים של אמנות אחת נודדים אל תחומיה של אמנות אחרת מן הראוי לדעתו להביט בשתיהן יחד. לא לטשטש את ההבדלים ביניהן, אך גם לא להתעלם מהקשרים החדשים והמשמעותיים שנוצרו ביניהן, קשרים ישראליים מובהקים.

מכונת הכתיבה שלי – מאת: פול אוסטר. איורים: סם מסר.

פול אוסטר מעולם לא התפתה לחידושי הטכנולוגיה. הוא עומד במריו ושומר אמונים למכונת כתיבה ידנית מתוצרת "אולימפיה", חברתו לחיים זה יותר ממחצית שנותיו. במקביל נקשר קשר אהבים תמוה-משהו בין המכונה הישנה לבין ידידו של הסופר, האמן סם מסר. וכך, במשך שנים, מסר מצייר את המכונה ואת בעליה במגוון של מצבי-רוח ושל טכניקות. ממערכת היחסים המיוחדת הזאת נולד ספר האמנות היפה הזה, המשלב מבחר מעבודותיו של מסר עם טקסט קצר ואלגנטי של אוסטר – עדות קטנה למאבק ההישרדות, המתמשך על אף הכול, של ההילה בעידן השעתוקים הטכניים.

סקיצה – מאת: יגאל ורדי.

הספר בא להציג כלי הוראה חדשים בתחום הציור ולאפשר לתלמידים, למורים וליוצרים להחיות מסורת שאבדה, בשילוב עם חידושים עכשוויים בציור ובפילוסופיה של האמנות. מטרת הספר לצייד את התלמיד בכלים שיסייעו בידו לפתח את עצמתו כצייר חושב, המושפע מסביבתו, אך בו-בזמן עליו להביט פנימה כדי לבחור וליצור את יצירתו האישית.

המלצות צפייה:

וינסנט ותיאו (1990) –

סרטו של רוברט אלטמן, המספר את סיפורם של האחים וינסנט  (טים רות') ותיאו ואן גוך (פול ריס). הסיפור מתמקד ביחסים בין השניים כאשר תיאו, בעל הגלריה, הנאבק כדי לקדם את יצירותיו של אחיו. עם הזמן צצות בעיות כספיות, ומצבו הנפשי של וינסנט מידרדר.

אהבותיו של פיקאסו (1996) –

סיפורה של פרנסואז ג'ילו שפגשה ביום שטוף שמש אחד את פבלו פיקסו (אנתוני הופקינס), הצייר הגדול בעולם, ונשארה. במשך עשר שנים היא שירתה אותו, ספגה את בגידותיו וילדה לו ילדים, בעוד פיקאסו מגולם כגאון מקסים ונרקיסיסט.

השרטוטים של פרנק גרי (2006) –

סידני פולאק מביא בסרט דוקומנטרי זה את דיוקנו של הארכיטקט פרנק גרי, מפגיש את הצופים עם עבודותיו  תוך מפגש עם דמותו, וחושף אדם אמין ומרתק.

פולוק (2000) –

סרט על העשור האחרון בחייו של הצייר האמריקאי ג'קסון פולוק ( אד האריס), האקספרסיוניסט המופשט, מסמליה המיתולוגיים של אסכולת ניו-יורק אחרי מלחמת העולם השניה. הסרט, שעלילתו מתרחשת בסוף שנות ה- 40 ותחילת שנות ה- 50 , מתמקד במערכת היחסים הטעונה בין פולוק ואשתו, הציירת היהודיה לי קרסנר, שהקדישה את עצמה לקידומו של בעלה ולהרחקתו מאלכוהול, וליצירת התנאים שיאפשרו לו לעבוד בשקט.

חיוך של מונה ליזה (2003) –

הסרט מתרחש בתחילת שנות ה-50, שם מגלמת ג'וליה רוברטס את קתרין ווטסון, מרצה לתולדות האמנות המעודדת את התלמידות שלה לחשוב באופן עצמאי, תוך חשיפתן לעולם האמנות המודרני החדשני. אני יודעת, ההמלצה הזו לא ממש קשורה כאן פתאום, אבל אי אפשר שלא לאהוב את ג'וליה רוברטס, או את המונה ליזה..

מודיליאני (2004) –

הצייר אמדאו מודיליאני (אנדי גרסייה), אשר אחד מסממניו הוא צוואר ארוך של נשים בציוריו, הוא הנושא של דרמה ביוגרפית זו. לצד מעקב אחר הקריירה שלו, הסרט מתחקה אחר ניסיונו של האמן היהודי לזכות בתחרות אומנות פריזאית בכדי לגייס כסף שיאפשר לו לטפל בתינוקו המשותף עם מאהבתו הקתולית, ג'ין (אלזה זילברשטיין), שהוריה אינם רוצים דבר עימו.

קלימט (2007) –

הסרט מציג דיוקן של האמן גוסטב קלימט, שציוריו האירוטיים הפכו לסמל סגנון הארט נובו בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. חייו של קלימט מוצגים כסובבים סביב הציור, המין והאהבה כשלעתים קשה להבחין בין דמיון למציאות. כשהוא מקדים את זמנו בהרבה הוא מוגדר כפרובוקאטור.

יריתי באנדי וורהול (1996) –

בשנת 1968, הפמניסטית הקיצונית ולרי סולנס (לילי טיילור) יירתה בסמל הפופ-ארט אנדי וורהול (ג'ארד האריס) לאחר שזה התעלם מתסריט שהיא כתבה. סרט זה עוקב אחר חייה של סולנס עד לאותו הרגע, מההתעללות בה בתור ילדה, עד לעיסוק בזנות בעת היותה סטודנטית.

נערה עם עגיל פנינה (2003) –

הסיפור מתרחש בדלפט, הולנד, 1665. עקב קשיים כלכליים, נאלצת גריט בת ה-17 (סקרלט ג'והנסון) לצאת לעבוד כדי לעזור לפרנסת משפחתה. היא מועסקת כמשרתת בביתו של הצייר הדגול יוהנס ורמיר, ומושכת את תשומת ליבו של האמן. למרות שמוצאם מעולמות כה שונים בכל הקשור לחינוך, השכלה וסטטוס חברתי, מזהה ורמיר אצל גריט הבנה אינטואיטיבית בצבע ואור, ואט אט מושך אותה אל תוך עולמם המיסתורי של ציוריו.

פרווה: דיוקן דמיוני של דיאן ארבוס (2006) –

סיפורה של דיאן ארבוס, עקרת בית ואם מסורה אשר מסייעת לבעלה, צלם אופנה ופרסומות, בעבודתו. לאחר מפגש עם ליונל סיוני שנהיה לה לגורו, ארבוס מוותרת על חייה הבטוחים והנוחים על מנת להפוך לצלמת מקצועית המתפרסמת בשל צילומיה הגרוטסקיים והשנויים במחלוקת של דמויות מתרבויות השוליים של ניו יורק.

יוטיובים:

ראיון עם מרסל דושן (השולט!@)

ראיון עם דה-קונינג

ראיון עם פרנסיס בייקון (שכבר יצא לי להזכיר קצת כאן)

לינקים מדלינקים:

ת'שמעו, אנ'לא יודעת אם שמתם לב, אבל באינטרנט יש ה-כ-ל-!-!!

הנה דוגמה לאתר חמוד שאפשר לצייר בו אונליין. וזה ממכר ממש כאילו תוכנות הגרפיקה הסופר משוכללות שכבר יש לכם לא מספיק טובות..

הנה מה שיצא לי:

למחוק, או לנסות מחדש? לטיפקס יש את הדרך שלה לעשות את זה..

ועוד אתר מדליק לאללה שיכול לאכול לכם את הצהריים בכיף (חלק מהלינקים פה בצד שמאל לקוחים משם):

באתר הזה אתם יכולים להוריד תוכנה שעוקבת אחרי העכבר שלכם. פשוט פותחים את התוכנה כשמדליקים את המחשב, וחוזרים אליה אחרי זמן מה. אני מביאה לכם דוגמה קטנטנה למה שקרה אצלי אחרי חצי שעה:

ורק אם לא מצאתם דרך טובה יותר לעשות את זה: סליחה.

13 תגובות

13 תגובות לפוסט “-25-”

  1. ExcerptReaderבתאריך 14 ספט 2010 בשעה 9:52

    Tx for the recommendations for Yom Kippur.
    And SAHA on the lovely desktop.
    Yours, the Excerpt Reader
    http://the-excerpt-reader.blogspot.com/

    P.S.
    Please forgive me
    http://www.youtube.com/watch?v=9EHAo6rEuas
    :)

  2. דורית פוקץבתאריך 14 ספט 2010 בשעה 10:00

    thanks, happy you like it :)

  3. שחרבתאריך 14 ספט 2010 בשעה 10:04

    גמר חתימה טובה לבלוגרית מס' 1 :)

  4. דורית פוקץבתאריך 14 ספט 2010 בשעה 10:13

    thanks gever gever :D

  5. יעלבתאריך 14 ספט 2010 בשעה 10:16

    תסלחי לי… אבל אני חייבת,
    אם כבר מישו מחליט ללכת על סרט של אלטמן
    לדעתי, דווקא "וינסנט ותיאו" הוא סרט קצת יותר חלש שלו ופחות כייפי
    אני ממליצה על "מ.א.ש", "אימג'ז", "שלום לנצח", "השחקן" או "אחוזת גוספורד".
    באמת סליחה..:)

  6. דורית פוקץבתאריך 14 ספט 2010 בשעה 10:23

    מה סליחה מה??!?
    זה מזכיר לי באמת:
    כולם מוזמנים לטקבק את ההמלצות שלהם..

    ו.. תודה על ההמלצות הנוספות :)

  7. יעל של טוםבתאריך 14 ספט 2010 בשעה 23:05

    אח דידי,
    איזה עונג צרוף הפוסטים האלה שלך… כיף כיף כיף… אני מצטרפת להמלצות הצפייה שהבאת! אני אוהבת מושבעת של סרטים המביאים את סיפורי חייהם של אמנים גדולים. העלילות סוערות, הדרמות גדולות ומסחטת הדמעות – תמיד משכו אותי… (בסרטים, רק בסרטים :) )
    סרט נפלא נוסף באותו הג'אנר הוא הסרט
    פרידה (Frida) המתאר את קורות חייה של פרידה קאלו האגדית – וכל מילה נוספת מיותרת… מומלץץץץ. 120 דקות של דרמה מהפנטת.

    לא אכפת לי שיום כיפור יהיה גם 50 שעות – אם צפויה לי בהן איכות טובה כל כך :)

    שנה טובה, חתימה טובה וגם סליחה (על החפירה… )
    ")

  8. דורית פוקץבתאריך 15 ספט 2010 בשעה 9:55

    מצחיק שאת מעלה את "פרידה", כי הייתי בדילמה אם להמליץ עליו כסרט או כספר. דילמה דומה הייתה לי עם "נערה עם עגיל פנינה", רק שסקרלט ג'והנסון כ"כ מהממת בסרט, שלא יכלתי לא להמליץ עליו..

    (ובקשר למה שאמרת על ה"חפירה" כביכול, אל פחד! אנ'לא יודעת אם תפסת את הכתבה שהתפרסמה באחד העיתונים בסוף השבוע שעבר על בתי הספר האלטרנטיביים, המעודדים לחשוב קצת אחרת (כאמור, אלטרנטיביים..). בכל מקרה, אחד המורים שהתראיין דיבר על כך שהאלטרנטיבות האלה הן חיוניות לנו כחברה, במיוחד בעידן בו כל מי שקצת מעמיק במשהו מקבל ישר את הכינוי "חופר". אז אני קצת מסכימה עם מה שהוא אמר, ולא, את לא חופרת. תגובותייך מתקבלות בברכה :) )

  9. יעל של טוםבתאריך 15 ספט 2010 בשעה 23:48

    תודה יקירה… אקח לתשומת ליבי :)

  10. ירוןבתאריך 16 ספט 2010 בשעה 13:24

    אהבתי את ההמלצות וברוח הזמן סליחה על כל מה שלא הספקנו

  11. דורית פוקץבתאריך 17 ספט 2010 בשעה 1:38

    ו.. ברוח התגובה, תודה מראש על מה שנספיק :)

  12. שירהבתאריך 20 ספט 2010 בשעה 19:21

    וואו! כמה ספרים טובים!!!!!
    אפשר יום כיפור אחד בשבוע?
    :)

    שנה מצויינת וגמר חתימה טובה.

  13. דורית פוקץבתאריך 21 ספט 2010 בשעה 0:09

    שנה טובה מותק :)

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות