ספט 24 2012

25 שעות

מאת: בשעה 0:33 נושאים: זה לא אני, זה המצב

כמיטב המסורת, קבלו 25 המלצות חמות ל-25 שעות של צום: 

סראפין (2008, Seraphine) – דרמה מרגשת של הבמאי מרטין פרובוסט, שזכתה ב-7 פרסי סזאר, העוסקת בקו הדק בין אומנות לשגעון דרך סיפור חייה של הציירת סראפין. סראפין התגלתה בשנת 1914 ע"י וילהלם אודה בעודה עובדת כמנקה. הוא מחליט לטפח אותה ומפציר בה לפתח את כישרונה העצום. מלחמת העולם הראשונה קוטעת את הקשר בין וילהלם לסראפין, אך לאחריה הוא חוזר לסנליס ומגלה את יצירותיה המיוחדות, ומעלה אותה לגדולה של אומנית חשובה. סראפין זכתה לפרסום והכרה רק לאחר מותה.

כתוב בעור (1996, The Pillow Book) – סרטו של פיטר גרינאווי, המספר את סיפורה של נאניקו, צעירה יפנית שבילדותה נהג אביה לכתוב על גבי פניה וגופה בקליגרפיה יפנית. כעת, כשהיא מבוגרת, היא מוצאת סיפוק מיני רק כאשר מאהביה כותבים עליה, או להפך, כאשר היא כותבת עליהם. כאשר היא פוגשת בבלשן צעיר שמתאהב בה נראה כי נוצר זיווג מושלם אלא שהקשר אינו מחזיק מעמד.

 

אמנות בזבל (2010, Waste Land) – סרט המלווה את האמן הנודע ויק מוניז, אשר יוצא למסע מביתו בברוקלין למולדתו ברזיל ולערמת הזבל הגדולה ביותר בעולם, ג'ארדים גראמצ'ו, הממוקמת בשוליה של ריו דה ז'נרו. שםף, מצלם מוניז חבורה אקראית של "קטדוריס" – אנשים הממיינים זבל לצורך מחזור. הרעיון המקורי של מוניז היה "לצבוע", את "הקטדורס" בזבל. המפגש מעורר ההשראה עם הטיפוסים הללו, תוך כדי כך שהם יוצרים דימוי צילומי שלהם מתוך הזבל, מציג כבוד בצל ייאוש, כשהקטדורס מתחילים לחשוף את חייהם. הבמאית לוסי ווקר ליוותה את התהליך כולו, ומציעה עדות מעוררת מחשבה לכוחה הגדול של האמנות לשנות את בני האדם ואת העצמה שברוחם של בני האדם.

 

דוריאן גריי (2009, The Picture of Dorian Gray) – דרמת מתח פסיכולוגית המבוססת על הספר "תמונתו של דוריאן גריי", מאת הסופר האירי אוסקר ווילד. דוריאן מגיע ללונדון כדי לקבל את ירושת סבו, ומייד מעורר את תשומת לבו של האציל הדקדנט, לורד הנרי ווטון. במקביל, מתחבר דוריאן עם הצייר באזיל הולוורד, שמצייר פורטרט שמן שלו. אט אט מתמסר דוריאן למשנתו של ווטון, שהנעורים והיופי החיצוני הם החשובים ביותר בחיים, בעוד הדיוקן שלו – חלון לנפשו, עובר תהליך מבעית שיפיל על כולם חורבן. הסרט מתייחס להשפעה השלילית של היופי החיצוני מחד, וההשפעה החברתית מאידך, על האדם.

 

השוד המתוחכם (2009, The Maiden Heist) – רוג'ר, צ'ארלס וג'ורג' הם שומרים ותיקים במוזיאון לאמנות. כל אחד מהם פיתח מערכת יחסים עמוקה עם אחד מהמיצגים המוצגים שם. עד כדי כך הם התחברו לציור או לפסל מסוים שהוא הפך להיות הסיבה היחידה שלשמה הם ממשיכים לחיות. כאשר מתברר להם שהתערוכה הכה אהובה עליהם מיועדת לעבור לצמיתות לדנמרק הם מחליטים לעשות מעשה. הם יוצאים לשדוד את יצירות האמנות ולהחליף אותן בזיופים. עם: מורגן פרימן, כריסטופר ווקן, וויליאם ה. מייסי, מרשה גיי הרדן. במאי: פיטר יואיט.

 

בסקיאט (Basquiat, 1996) – ז'אן מישל בסקיאט, בן למשפחה שהגיעה לברוקלין מהאיטי, ברח בגיל 19 מהבית, החל לצייר על קירות והפך עם הזמן, בעידודו של אנדי וורהול, לאחת הדמויות הבולטות של עולם האמנות הניו-יורקי – אמן אגרסיבי ומודע לעצמו שיצירותיו הניאו-אקספרסיוניסטיות יורות לכל הכיוונים ומפנות עורף למהוקצעות שאפיינה את בני הדור המרדני שקדם לו (כמו וורהול למשל). בסקיאט התמכר להרואין בשלבים מוקדמים של חייו. וב-1988, בגיל 27, מת ממנת-יתר.

 

איך לצייר שפן? (How to Draw a Bunny? 2002) – סרט דוקומנטרי על חייו של האמן ריי ג'ונסון, הכולל ראיונות עם רוי ליכטנשטיין, צ'אק קלוז, קריסטו, ועוד.. בימוי: ג'ון ו. וולטר.

 

חלומות (Dreams, 1990) – אוסף סיפורים המבוססים על חלומותיו של הבמאי המעולה אקירה קורוסאווה. הסרט כולל קטע עם מרטין סקורסזה כוינסנט ואן גוך.

.

הארכיטקט שלי (My Architect, 2003) – סרטו של נתנאל קאהן, בנו הלא חוקי של האדריכל לואיס קאהן, היוצא למסע גילויים ברחבי העולם תוך ביקור במונומנטים שבנה אביו ומפגשים עם קרובי משפחתו האחרים, וכן עם אדריכלים אחרים, כמו: פרנק גרי, פיליפ ג'ונסון, ועוד.

רוח גויה (Goya's Ghosts, 2006) – סרט המתאר את סיפור חייו של האמן הספרדי מהמאה ה-18, פרנצ'סקו גויה. אניס היפהפיה משמשת השראה לציוריו של גויה. היא נחשדת בכפירה על ידי האח לורנצו, נזיר מניפולטיבי, אחד הכוחות המרכזיים באינקוויזיציה הספרדית, המנסה להפליל את אניס בנסיון חתירה תחת הכנסייה. בין השניים מתפתחת מערכת יחסים מיוחדת והם נאלצים להתמודד עם הפחד הנורא והגורל האכזר, המטילים מורא על ספרד כולה.

 

ללא כותרת (2009, Untitled) – ג'ונתן פרקר מציג את אחורי הקלעים של עולם האמנות דרך עיניים ציניות ומשעשעות. אדריאן ג'ייקובס הוא אמן סאונד מיואש, הפוגש את מדלין גריי, בעלת גלריה, שמוכרת בין השאר את יצירותיו של אחיו הצייר. הרחובות המסוגננים של שכונת צ'לסי הניו-יורקית מהווים את התפאורה למערכת היחסים המהוססת שלהם, שתחשוף את היצרים, את הצביעות ובעיקר את הגיחוך של סצנת האמנות במנהטן.

הנשים, מאת: ת.ק. בויל, הוצאת חרגול/עם עובד – סיפורו של פרנק לויד רייט, ("האדריכל שאהב נשים"), המסופר באמצעות הנשים בחייו. אשתו הראשונה והמסורה קיטי; אהובתו מיימה צ´ייני, שלמענה בנה את אחוזת טלייסין, מופת של ארכיטקטורה אורגנית חדשנית; אשתו השנייה מוד מרים נואל, היפהפייה הדרומית, אמנית פרנקופילית מופרעת ומכורה למורפיום; ואשתו השלישית והאחרונה, אולגיבנה מילנוף, המונטנגרית הצעירה והמיוחסת שהתמסרה כל כולה לבעלה ולמפעל חייו. הרומן הסוער והנפלא הזה, כתוב ביד האמן של ת.ק. בויל, מאיר את חייו ופועלו של רייט באור חדש ובוחן בחדות ובבהירות את המתח בין גאוניות לבינוניות, בין בוז למוסכמות לקונפורמיזם ובין תשוקה ואהבה להרס עצמי.

 

כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ`י, מאת: מרית בן ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד – הספר עומד על הזיקה שבין "ספר הדקדוק הפנימי" של דויד גרוסמן, לבין אמנות הגוף הרדיקלית של ויטו אקונצ'י, הזיקה בין כאב למשחק ובין ציות למרד. על אמנות הגוף המילה המשקפות והמשלימות זו את זו. …"לפעמים אני חושד שהנכונות של בני אדם מאז ומעולם להכנע לכל עריצות, לשתף פעולה עם כל שלילת חירות ודיכוי, נובעת מזה שעמוק בתוכנו אנו, נפשותינו, 'מתוכנתים' מלידה להשלים עם כל קפריזה של גופינו, של השרירות העליונה, של כל מה שהוא, בסופו של דבר, מערכת של שרירים"… (גרוסמן, מתוך הספר).

 

האשה ששמעה צבעים, מאת: קלי ג'ונס, הוצאת פן / ידיעות ספרים – חוקרת אמנות מניו יורק מקבלת עליה משימה להשיב יצירות אמנות יקרות שנגנבו על ידי הנאצים בתקופה האפלה של מלחמת העולם השנייה. משימתה מובילה אותה לאשה בת 82 בשם איזבלה פלטשר, שחיה בצל השמועות האומרות שאמה שיתפה פעולה עם הנאצים. כאשר איזבלה מספרת את תולדות חייה של אמה, מתברר שייתכן שתמונה יקרת ערך של קנדינסקי, שכולם האמינו שהושמדה בהפצצות במלחמה, למעשה ניצלה. מאנגלית: עידית שורר. …"אמי יכלה למעשה לשמוע צבעים ולהפך, הצבעים שראתה יצרו צלילים מסוימים. אני חושבת שזה שיפר את היכולת שלה להעריך את שניהם, את הציור ואת המוזיקה"…

 

הדמות בשטיח, מאת: הנרי ג'יימס, הוצאת כתר – הוצאה חדשה לקובץ ובו שלוש נובלות קלאסיות: "מחברו של 'בלטראפיו'", "לקחו של רב-האמן" ו"הדמות בשטיח", העוסקות ביחס שבין העיסוק בספרות לבין החיים עצמם. מאנגלית: אורה סגל.

עצם, מאת: אייל דותן, הוצאת ידיעות ספרים – אדם לוריא הוא מנהל השקעות מצליח ומוערך, רווק צעיר וזחוח בתל אביב של סוף 2007, שנייה לפני משבר הסאב-פריים העולמי. הוא נגרר לזנוח הכל ולהישאב לתוך סצנת האמנות בניו יורק, תוך חתירה להציג במוזיאון גופת אדם על כל תהליכי ריקבונה. מכאן יוצאים חייו של אדם משליטה ומשתוללים בין בועת שוק ההון לעולם האמנות.

 

חמניות, מאת: שראמי בונדריק, הוצאת משכל (ידיעות ספרים) – בשנת 1988 עוזב וינסנט ואן גוך את פריז ונוסע לארל שבפרובנס. שם הוא מבלה את השנתיים האחרונות בחייו ומצייר את מיטב ציוריו. אולם על גאוניותו המתפרצת מעיבים כוחות אפלים: מצבו הנפשי מידרדר ובאותה שנה הוא כורת את אוזנו הימנית ומעניק אותה לראשל, פרוצה מקומית. במשך שנים תהו היסטוריונים של האמנות על זהותה של אותה צעירה מסתורית. הרומן המרתק חמניות מסופר מפיה, ומגלה סיפור סוחף ומרגש של יצירה ולהט, תשוקה וטירוף, אמנות ואהבה. מבעד לעיניה הרעננות מתארת ראשל את הקשר העמוק והאינטנסיבי שלה עם הצייר המוכשר עד אין קץ, בעל הנפש הרדופה והמסוכסכת. הספר מקים לחיים את הנופים שטופי החמה של דרות צרפת ואת יצירות האמנות המוכרות ביותר של ואן גוך, ומספר סיפור כואב אך רב-השראה על מחירה של הגאונות, על בדידות שאין לה מזור ועל כוחה של אהבה. …"שמעתי עליו אבל לא פגשתי אותו אף פעם, את הזר בעל השם המצחיק שהסתובב באזורים הכפריים וצייר"…

רומן (ללא שם), מאת: אורי הדסה קלוש, ספריית בית-אל – ליאה, סטודנטית לאדריכלות בארצות הברית, מגיעה לסיור אמנים בארץ ונשאבת למסע העוקב אחרי תולדות משפחתה בארץ ואחרי הסוד האופף את הסיפור המשפחתי.

 

זרה בגן עדן, מאת: רות אלמוג, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן – סיפור אהבה ממגנט, בלתי אפשרי ומתעתע, של שתי נשים אמניות: פאטי, ציירת נופים ישראלית, ואנדריאה, משוררת גרמנייה, שלחמו בכל דרך על הזכות ליצור.

בא בימים, מאת: יורם קניוק, הוצאת ידיעות ספריםסיפורו של צייר זקן שזנח את עולם האמנות ומתפרנס מציור קלסתרם של מתים. לילה אחד הוא נקרא לצייר את האדם היחיד שהאמין ביצירתו. …"בתחילה היה כמעט. הכל כמעט בא, כמעט נוגע. הרגע שבין הדברים הוא עיקר הדברים, שהם רק הדבק ולא להפך. … והלא שום דבר לא יעזור, גופת המת תהיה לאבק, לא תלך לשום מקום בשמים או בארץ, תתפורר לחלקיקים בלתי נראים ורק צאצאיו של המת – בתנאי שלא ירד גשם ולא ישרור שרב – יבואו להלוויה וידברו אלה עם אלה בשקט אבל לא על המת ואחר כך אולי יבואו לכמה ימי זיכרון וזהו. צאצאיו הרחוקים יותר לא יידעו מי היה, ואולי גם מישהו יחשוב שהוא תופס מקום מוגזם בשדה המתים וגם לא יידעו היכן בדיוק הוא טמון, גוש ב' או ג', חלקה חמש או שש, ובכל זאת מישהו אולי ימשיך ויתלה את הציור על קיר ביתו ויחשוב למה לא? הרי ירש אותו מסבו או מסבתו. אבל גם הציור יישכח בסופו של דבר, וירד מהקיר ובצדק. הסבא והסבתא לא יספרו לנכדם מי היה אותו המצויר התלוי על הקיר, ואם נכדם ישאל, כבר לא יהיה מי שיספר לו מפני שגם הסבא והסבתא ימותו ויניחו את התמונה בבוידעם. ומן הדברים הללו בדיוק בא ערכה המפואר של עבודתי – בזכות אי-חשיבותה הנצחית"…

 

סעודת השייטים – מאת: סוזן פרילנד, – סיפורה של יצירת המופת סעודת השייטים של אוגוסט רנואר, האימפרסיוניסט הצרפתי, תוך תיאור החיים הסוערים והסואנים של פריז, של תושביה, ושל האומנים שביקשו לכונן בה שפה חדשה של חיים ויצירה. .."הציורים מאפשרים לנו לחיות מעבר לזמן ולמקום שלנו … בלי הכוח לדמיין את חייהם של אחרים, אין קשר אנושי, ולפיכך גם לא חמלה. בלי חמלה מת הכול. האומנות והספרות הן התרופה לכך"…

 

ועוד ספר מצויין של פרילנד: ייסורי ארטמיסיה – סיפור חייה יוצא הדופן של ארטמיסיה ג'נטילסקי, האישה הראשונה שתרמה בצורה ניכרת לתולדות האומנות. בגיל שמונה – עשרה מוצאת את עצמה ארטמיסיה ג'נטילסקי מושפלת בבית דין אפיפיורי, לאחר שהעזה להאשים בפומבי את האיש שאנס אותה – אגוסטינו טאסי, המורה שלה לציור. כשאפילו אביה שלה אינו מגן עליה, היא יודעת שלא תוכל להישאר ברומא, ומתחננת שישיאו אותה. בעלה החדש, אומן בשם פייטרו סטיאטסי, לוקח אותה לעיר הולדתו פירנצה, ובה מלבלב כישרון הציור שלה, והיא הופכת לאישה הראשונה המתקבלת לאקדמיה דל ארטה. אבל חיי הנישואים מתנגשים בתהילתה החדשה של ארטמיסיה כציירת, והיא פותחת במסע חיים לשילוב הציור עם האימהות, התשוקה עם הגאונות.

 

ועוד פרילנד אחרון להיום: נערה בכחול יקינתון – מורה אמריקני למתמטיקה טוען כי ברשותו ציור מקורי מדהים של ורמר, ובו נערה צעירה לבושה בכחול יקינטון יושבת ליד שולחן וצופה מבעד לחלון. הציור אכן נראה של ורמר, אך אין כל הוכחות לכך. הוא ירש את הציור מאביו, שלימים מתברר כי היה נאצי שפיקח על גירוש יהודי הולנד ובזז אותו מבית משפחה שנשלחה להשמדה. הסיפור מתאר את גלגוליו של הציור דרך בעלים שונים: אשת איכר, סטודנט בוהמייני, בעל אוהב הצופן סוד, ולבסוף הצייר ורמר עצמו ובתו מגדלנה, היא היא הנערה המצוירת בכחול יקינטון.

רוצים לראות קצת אמנות ברשת? אין על סיורי המוזאונים של גוגל.

ארוחות או לא להיות

רוצים עוד? קבלו עוד-25- המלצות משנים קודמות.

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “25 שעות”

  1. דבורהבתאריך 24 ספט 2012 בשעה 8:23

    תודה ענקית, גמר חתימה טובה ושנה נהדרת

  2. עיריתבתאריך 24 ספט 2012 בשעה 9:18

    שתהיה שנה נפלאה, יצירתית וברוכה.
    תודה וגמר חתימה טובה

  3. דורית פוקץבתאריך 24 ספט 2012 בשעה 10:52

    חתימה טובה ושתהיה שנה מצויינת! :)

  4. ירוןבתאריך 24 ספט 2012 בשעה 18:23

    שנה טובה וגמר חתימה טובה. תודה על ההמלצות

  5. דורית פוקץבתאריך 24 ספט 2012 בשעה 20:01

    תודה על התגובה וחתימה טובה ;)

  6. יוחאי רוזןבתאריך 25 ספט 2012 בשעה 19:12

    נהדר! :)

  7. דורית פוקץבתאריך 27 ספט 2012 בשעה 11:00

    תודה! :) גמר חתימה טובה!

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות