ינו 19 2010
גואל מרצון?
לקראת סוף השבוע שעבר התמלאו הכותרות במעצרו של גואל רצון החשוד בשיעבוד ועבירות מין לכאורה, בתוך מסגרת התא המשפחתי המורחב שהוא הקים. בעקבות כך, אפשרה לנו התקשורת הצצה צהובה ומרתקת לתוך חיי המשפחה האלטרנטיבית הזו. להמשך קריאה »
ינו 04 2010
יושב ומגרבז
…"פופ בארץ חמדת אבות, מכוערה שלי, ארץ אכזבת חלב ודבש. לא ציירתי את הגרניקה, כי נולדתי בגבעתיים, כאן. גבעתיים עם הכנסייה הקטנה במרכז הכפר, עם אלדמה הזקן מנגן באקורדיון, על הגשר שמעל הנחל, עם קושניר שמראה לתיירים יפניים את המכתש, עם מוזאון הצייר, שנפתח סמוך לבית האופרה סטודיו. עם המורה להתעמלות נשר שסוחב על גבו עמוד שיש מקרטון מעוטר, עם המורה תחיה שהזאב הקיא אותה, עם החבר בנגוריון והמזכיר סטאלין, ושמש שחורה יפהפיה, וקלקר מחרב, ורד-רד הערב. להמשך קריאה »
דצמ 28 2009
לא עוד סיכום עשור
השבוע התאחדתי עם חצי עולם כדי לראות את אוואטר היפהפה. ישבתי באולם עם המשקפיים המגוחכים, והתפעלתי מהעולם החדש והיפהפה שנרקם מולי. כל פריים חדש הפתיע אותי בקסם שלו, הקסים אותי בדמיון שלו ובדיוק לו. נעתי קדימה ואחורה בכיסאי יחד עם יתר יושבי האולם, כדי שלא יפגע בי עלה תועה כזה או אחר, המרחף החוצה מתוך המסך. יצאתי מהסרט עם בחילה מטורפת, כמו מחלת ים, שנמשכה יומיים. והיה מדהים. לחלוטין שווה כל רגע. להמשך קריאה »
דצמ 21 2009
זהירות! אמנות.
צילום: שחר הלס
חיפה / ג'וני ספקטור
תפסתי את חיפה בתנוחה לא נוחה
תמונת תקריב, בלי עטיפה,
למעטה הדיפה היא ריחות של חשיפה,
ובחזית, הייתה היא אחוזת תזזית,
בבוקר נראית היא עייפה,
אחרי לילה של איפה ואיפה.
עשתה היא לי תנועה מגונה,
אולי עכשיו לא העונה,
כאצבע אגודל, עומד לו המגדל
ממני והלאה, זקוף אל על.
כשהייתי בתיכון, הייתי נוסעת לחיפה כמו שהייתי נוסעת לכינרת. היו לי שם די הרבה חברים, אמנים עפ"י רוב, והיינו מארגנים לעצמנו מסיבות אמנות שנמשכו לאורך כל הסופ"ש. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי בסופשבוע כזה. להמשך קריאה »
דצמ 14 2009
אור בחושך
לעיתים, החושך חושף דווקא את מה שהאור מסתיר. לפעמים, בחושך, הכל נהיה פתאום דווקא הגיוני יותר. ולפעמים, החושך, פשוט נותן לנו יותר אומץ להסתכל על מה שאנחנו לא מרשים לעצמנו לראות באור, או כאילו מה שנגלה אלינו מתוך החושך הופך יותר משמעותי ממה שאנחנו רואים באופן טבעי באור, כשהוא חשוף לעיני כל. להמשך קריאה »
דצמ 09 2009
סוד פוסטמודרני
בזמן האחרון אני מרגישה קצת מתוסכלת. אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה. וזה מתסכל, כמו שכבר אמרתי, כי עושה רושם שאני כבר עוד מעט אהיה גדולה. אני מניחה שזה בסדר, בינתיים, כי כמו שהצהיר באז לורמן: .."אל תרגישו אשמים אם אתם לא מחליטים מה אתם רוצים לעשות בחייכם. האנשים המעניינים יותר שאני מכיר לא ידעו בגיל 22 מה הם רוצים לעשות, האנשים הכי מעניינים שאני מכיר, עדיין לא החליטו בגיל 40".. (כן כן, באנגלית זה נשמע יותר טוב..). ויש משהו במה שהוא אומר, ובכל זאת, זה מתסכל. להמשך קריאה »
דצמ 02 2009
מה לך ילדה?
במסגרת כל השטויות שאני מקבלת במייל (שיואו, איך אני אוהבת שטויות!) קיבלתי את המייל הבא:
אגדת שלושת הדובים
דובון קטון מגיע לשולחן מתיישב בכיסאו הזעיר מביט בקערה שלפניו, והנה היא ריקה
"מי אכל את הדייסה שלי?!" הוא חורק.
אבא דוב מגיע לשולחן, מתיישב בכיסא הגדול, מסתכל בקערה הגדולה לפניו, והנה היא ריקה.
"מי אכל את הדייסה שלי?!" הוא שואג.
מציצה אמא דובה מהמטבח וצווחת:
"נמאסתם עלי כבר, בחיי, כמה פעמים צריך לחזור על כל הסיפור הזה?!
אמא דובה קמה ראשונה מהמיטה, אמא דובה העירה את כולם,
אמא דובה הכינה את הקפה, אמא דובה סידרה את הכלים במדיח,
אמא דובה הורידה כביסה, אמא דובה שמה אוכל בקערה של החתול,
אמא דובה סידרה את הבית ויצאה החוצה לקור, להביא את העיתון,
אמא דובה ערכה את השולחן, אמא דובה הוציאה החוצה את הכלב הארור, אמא דובה! השליכה את האשפה, ועכשיו, כשסוף סוף ! הואלתם לגרור לכאן את התחת שלכם ולזכות את אמא דובה בנוכחותכם, אז תקשיבו טוב, כי אני אגיד את זה רק עוד פעם אחת:
עוד ל א ה ס פ ק ת י להכין את הדייסה המחורבנת שלכם!". להמשך קריאה »
נוב 25 2009
בין אלפרד לשליט
ואלס עם באשיר
אחד הזכרונות הכי ישראליים-עצובים החקוקים לי בראש, שייכים ללא ספק לרגע הירידה מהמטוס. זה היה בשנת 2008, כשהוחזרו גופותיהם של החטופים הישראלים אהוד גולדווסר ואלדד רגב. אולי הייתי צעירה מדי, תמימה מדי, או אפטימית מדי. אולי גם וגם וגם. אבל באמת הופתעתי. באמת ציפיתי לראות אותם יורדים מהמטוס, עם חיוכים חיים תמימים שכאלה. כנראה שבכל זאת הייתי תמימה. ואני מודה, הרגע ההוא, המראה הזה, של הארונות הנישאים מהמטוס, שברו משהו מהאופטימיות הישראלית הטבועה בכולנו. לרגע קטן, כבר לא האמנתי ב"יהיה בסדר" שכולנו מכירים כ"כ מקרוב. להמשך קריאה »
נוב 19 2009
השיגעון החדש
דאלי, עין
השבוע החלה העונה החדשה של האח הגדול (שיואו-א-נ-י-מ-ת-ה-! סתם, אני ממש לא..). במקביל ובתזמון מושלם, החליטה הוועדה המיוחדת שהוקמה לנושא, לדחות את חוק המאגר הביומטרי בשנתיים. אפשר לנשום לרווחה, החוק נדחה. ועוד נדחה בשנתיים שלמות! ויש כבר בובלילית, שיפרה וצבר חדשים. עכשיו באמת כבר הכל יהיה בסדר.
ג'ורג' אורוול כתב ב-1984: … להמשך קריאה »
נוב 12 2009
אני, עצמי וציטר
קרן ציטר, 4 עונות
קרן ציטר המדליקה, זכתה שבוע שעבר בפרס אבסולוט לאמנות לשנת 2009. זהו פרס חדש, שנוסד ע"י יצרנית הוודקה, שיוענק מדי שנה לאמן בינלאומי צעיר. יינתן דגש לאמנים המתעסקים במיזוג צורות שונות של אמנות. בנוסף, אבסולוט תשתף פעולה עם הזוכים, ביצירה חדשה שתועבר לאוסף האמנות של החברה. להמשך קריאה »