במסגרת כל השטויות שאני מקבלת במייל (שיואו, איך אני אוהבת שטויות!) קיבלתי את המייל הבא:
אגדת שלושת הדובים
דובון קטון מגיע לשולחן מתיישב בכיסאו הזעיר מביט בקערה שלפניו, והנה היא ריקה
"מי אכל את הדייסה שלי?!" הוא חורק.
אבא דוב מגיע לשולחן, מתיישב בכיסא הגדול, מסתכל בקערה הגדולה לפניו, והנה היא ריקה.
"מי אכל את הדייסה שלי?!" הוא שואג.
מציצה אמא דובה מהמטבח וצווחת:
"נמאסתם עלי כבר, בחיי, כמה פעמים צריך לחזור על כל הסיפור הזה?!
אמא דובה קמה ראשונה מהמיטה, אמא דובה העירה את כולם,
אמא דובה הכינה את הקפה, אמא דובה סידרה את הכלים במדיח,
אמא דובה הורידה כביסה, אמא דובה שמה אוכל בקערה של החתול,
אמא דובה סידרה את הבית ויצאה החוצה לקור, להביא את העיתון,
אמא דובה ערכה את השולחן, אמא דובה הוציאה החוצה את הכלב הארור, אמא דובה! השליכה את האשפה, ועכשיו, כשסוף סוף ! הואלתם לגרור לכאן את התחת שלכם ולזכות את אמא דובה בנוכחותכם, אז תקשיבו טוב, כי אני אגיד את זה רק עוד פעם אחת:
עוד ל א ה ס פ ק ת י להכין את הדייסה המחורבנת שלכם!". להמשך קריאה »
תגיות: אביבית בלס ברנס, אינגה פונר קוקוס, איסנה מאירוביץ' יעקוב, אמנות, אמנות ישראלית, אתי אברג'יל, בל שפיר, ג'וזיאן ונונו, גלריה פירמידה, דבורה מורג, דורון רבינא, דורית פלדמן, חיפה, יעל בלבן, מיכל זיגדון, סימון דה בובואר, פרידה קיט, שירלי משולם, תו זמיר, תמי כץ פרידמן