יול 18 2010

חוק זועבי, רפובליקת ויימאר וניו יורק

מאת: בשעה 13:40 נושאים: זה לא אני, זה המצב

בשבוע שעבר, עם החלטת הכנסת על "חוק זועבי", השולל את זכויות היתר של חברת הכנסת חנין זועבי מבל"ד בעקבות השתתפותה במשט לעזה, נהיה לי פתאום פלאשבק מהעבר, ונזכרתי ברפובליקת ויימאר (כן כן, זאת מהבגרות בהיסטוריה).

כזכור, רפובליקת ויימאר הוא שמה של תקופה שלטונית בגרמניה, שהחלה עם תבוסתה של גרמניה במלחה"ע ה-1, ונמשכה עד עלייתו של היטלר לשלטון, מה שהביא לקיצה. רפובליקת ויימאר קמה במטרה ליצור מעין גרמניה סוציאליסטית ודמוקרטית, רק שהרעיון, איך אומרים, לא תפס. במילים אחרות אפשר להגיד, שרפובליקת ויימאר נפלה בגלל שהייתה דמוקרטית מדי. נשמע מוכר, לא?

בתגובה לשלילת זכויותיה, אמרה חנין: "אני פלסטינית וזו מדינתי. הח"כים לא ישנו את העובדה הזו ולא ימנעו ממני לפעול. לא רק שיש לי זכות לעשות כן, אלא גם החובה להיאבק למען העמדות שלי. אני נגד הכיבוש והמצור ונאבקת נגדם … דמוקרטיה לא נקבעת לפי קונצנזוס. אני מגינה על הדמוקרטיה, ואתם צריכים להגן עליי למען הדמוקרטיה". (מתוך וואלה)

אני בטוחה שלא רק אני שמה לב לבעייתיות כאן, שמייצגת בעיני את אחת הבעיות שלנו כחברה (מישהו אמר דמוקרטית מדי?). עכשיו שלא תבינו לא נכון, אני הכי בעולם בעד חופש הבחירה ודמוקרטיה וכל אלה, אבל כמו עם ילדים קטנים, לשטויות צריך להציב גבולות. ואם לשטויות האלה יש פוטנציאל של סוף מר ל"טובים", אז מה, בשם הדמוקרטיה ניתן לרעים לנצח? אז זהו, שלא. וכל הכבוד לח"כים שהוכיחו שאפילו לנו יש גבול שאסור לחצות.

——-

 

Rosson Crow - The Hunter's Estate

אפרופו גבולות מטופשים, יצא לי להיתקל השבוע בספר משעשע למדי, העונה לשם "מלך ישראל" (מאת נתן קימל).

…"צילום מן האויר של אמפיתיאטרון ענקי, דמוי הקולוסאום שברומא, בעל שער כניסה גדול, הופיע על המרקע. שורות של לוחמים עטויי מדי קרב בצבעים בוהקים ניצבו לאורך הרחבה שהשתרעה לפני השער הראשי. ברקע נראתה חומה גבוהה שעל צריחיה הרחבים בערו משואות אש. הלוחמים רקעו ברגליהם ושאגו 'יחי מלך ישראל! יחי, יחי, יחי!'. המצלמה נעה לעבר הבמה הענקית שניצבה במרכז הרחבה, ועליה עמד צביקה פאר כשהוא עוטה גלימה לבנה ואוחז במטה עץ ארוך. "צופים יקרים", הכריז צביקה בעודו מכה עם המטה ברצפת הבמה 3 פעמים, "אנו עומדים לצאת למסע מופלא, תוכנית טלוויזיה שעוד לא הייתה כמותה. מיד נציג בפניכם את 12 המועמדים למלכות ישראל. צעירים אלו הולכים להתחרות זה בזה על התואר 'מלך ישראל'". הקהל מחא כפיים בהתלהבות … "לפני שנתחיל חשוב שאחזור ואדגיש בפניכם את העובדה הבאה", אמר צביקה. "אף מועמד לא יזכה במלכות בכוחות עצמו בלבד. המועמדים זקוקים לתמיכתכם. רק אתם, צופים יקרים, תשפיעו, תחזקו, ובסופו של דבר תובילו את המועמדים האהובים עליכם אל הגמר. מיד לאחר הפרסומות נציג בפניכם את הממלכה שבין גבולותיה יתנהל המאבק. לאחר מכן תוכלו לפגוש את 12 המועמדים למלכות ישראל. אל תלכו לשום מקום, 5 פרסומות וחזרנו""…

תגידו שלא צחוקים פה..

——-

Kim Dorland - Fireworks

  ——-

 

אם הייתם יכולים לנסוע לכל מקום בעולם, לאיפה הייתם נוסעים?

אולי לניו יורק?

בינתיים, ניו יורק כבר כאן. בגלריה "חזי כהן" מוצגת כרגע תערוכה בשם "fresh apples", המציגה 9 אמנים צעירים המציגים ציור עכשווי בניו יורק.

…" תערוכה זו הינה תולדה של שיתוף פעולה פורה בין הגלריה התל אביבית ובין אחדות מהגלריות הדינאמיות ביותר בניו-יורק, גלריות  שאחראיות במידה מרובה על התחוללותה של הסצנה האמנותית, כפי שזו נשקפת באירועי האמנות הגדולים והבינלאומיים. האמנים שנבחרו מייצגים, כל אחד בדרכו הייחודית, את עידן עלייתו המטאורית של האמן הצעיר, זה שמסומן עוד בהיותו פרח אמנות באקדמיה, ואת תהליכי העיכול המזורזים של יצירות ועולמות טריים ורעננים. עבודותיהם של אמנים אלה מציעות מפגש אינטנסיבי עם רגע חושני הגדוש חומרים, סגנונות ופרקטיקות ציוריות. תמונת המציאות העולה מעבודותיהם  מצביעה על התמשכותן של מגמות המבקשות להצביע על חברה המתבוססת בעודפות ובפתיחות, וכן בפוטנציאל האינסופי שמזמנים תחבולות של היתוך והכלאה. לתערוכה Fresh Apples  נבחרו אמנים ועבודות המיטיבים לייצג את הקוקטייל הארסי והמפתה של קרנבל  ואימה, חגיגה וחורבן, פולקלור מקומי ופנטזיה אוניברסאלית. זהו  הקוקטייל שנרקח בלימבו הניו-יורקי ברגעים אלה ממש"… (מתוך ההודעה לעיתונות).

האמנים המשתתפים: ברנבי פורנס (Barnaby Furnas – Marianne Boesky Gallery), מרסל דזמה (Marcel  David Zwirner Gallery), רוסון קרואו (Rosson Crow -Honor  Fraser Gallery, White Cube Gallery), ג'סטין ליברמן (Justin Lieberman – Zack Feuer  Gallery ), אריק פרקר (Erik Parker – Paul Kasmin Gallery), נטלי פרנק (Natalie Frank), קמרוז ארם (Kamrooz Aram – Perry Rubenstein Gallery), שי קון (Shay Kun – Benrimon Contemporary Gallery), קים דורלנד (Kim Dorland – Mark More Gallery).

גלריה חזי כהן, פרישמן 15, ת"א.

 

Natalie Frank - On The Lawn

16 תגובות

16 תגובות לפוסט “חוק זועבי, רפובליקת ויימאר וניו יורק”

  1. אמן סודיבתאריך 18 יול 2010 בשעה 14:20

    מי מחליט מהם הרעים ומהם הטובים ?
    מהי תרבות טובה (או אולי "גבוהה") ומהי תרבות נמוכה ?
    האם השולט מוכן לפעמים להתחלף בתפקידים ולהיות נשלט ?

  2. יונתןבתאריך 18 יול 2010 בשעה 18:21

    את כנראה לא היחידה ש"שמה לב לבעייתיות" בדבריה של זועבי, אבל זה לא הופך את תשומת הלב הזו לצודקת. דמוקרטיה אינה נמדדת ברווח המזערי שבין אהוד ברק, ציפי לבני וביבי נתניהו, אלא ביכולתה להכיל, לקבל ולתת מענה לזרמים שאינם פועלים במרכז ומאתגרים את תפיסותיו. זה נכון לגבי השמאל בדיוק כפי שזה נכון לגבי הימין, וכנראה לא לחינם אנשים כמו רובי ריבלין ובני בגין, הרחוקים מאד מדעותיה של זועבי אך מבינים מה טיבה ומהותה של דמוקרטיה, התנגדו לצעדים נגדה.

    שלילת זכויותיה של ח"כ חנין זועבי, מעבר להיותה מטומטמת מבחינה טקטית והסברתית, היא פגיעה בדמוקרטיה בדיוק כמו הנסיונות החוקתיים להשתיק את עיתון ישראל היום המביע תמיכה בביבי נתניהו, ולא, המקרה של זועבי אינו קשור בשום צורה לדוגמא ההיסטורית של רפובליקת ויימאר, וכמובן שלא למסר המובלע שיוצר הקבלה בין היטלר לזועבי.
    זועבי לא יצאה למלחמה, לא ביצעה מעשה טרור ולא הסיטה לרצח ראשי ממשלה. היא גם לא קראה תגר על ערכי הדמוקרטיה ואין שום עדות על השתתפות שלה בתקיפת החיילים. למעשה היא לא ממש עברה על שום חוק, וכל שעשתה היה להצטרף לאניית סיוע לתושבי עזה, אניה שביקשה לפרוץ מצור שנולד בחטא ובינתיים כבר בוטל על ידי אותה ממשלה שהתעקשה שהוא נחוץ.

    אפשר ורצוי להתווכח עם דעותיה של זועבי, כפי שאפשר ורצוי להתווכח עם כל אדם בעל דעה, אולם שלילת זכויות, השתקה ואף תקיפה (כפי שקרה בשעת הדיון בכנסת) של אדם שלא ביצע כל פשע, בשל העובדה שדעותיו אינן תואמות את המיינסטרים של המיינסטרים המרכז-ימני בישראל, היא רק פסיעה קטנה נוספת בדרך חד סטרית מדמוקרטיה לפשיזם.

  3. דורית פוקץבתאריך 20 יול 2010 בשעה 0:40

    אני חייבת להדגיש משהו:
    עצם העובדה שזועבי נבחרה ע"י מיעוט זה או אחר, או שהיא מייצגת מיעוט זה או אחר, לא סותרת את העובדה שהיא מהווה נציגת ציבור גם עבור הרוב. זכותה (וחובתה), כמו של כל אחד אחר במדינה, להביע את דעתה בכל דרך אותה היא בוחרת, אולם היא חייבת לזכור שבכל רגע נתון, היא מייצגת את המדינה, ולמראית עין יש לא מעט משקל. זועבי אולי לא עברה על שום חוק, אבל כשעלתה על המשט, מעשיה אמרו "אני לא שמה על המדינה". אז נכון, היא לא חייבת להסכים עם "המדינה", אבל היא חייבת, כמייצגת אותה, לכבד את ההחלטות המדיניות המתקבלות בה.
    מה גם, ששלילת זכויותיה גרמו לה להוציא לא מעט דברים מכוערים כנגד ישראל. וכמו שאמרתי, מראית עין היא חשובה. זה לא שאפשר להגיד שישראל נראית כ"כ טוב בתקשורת העולמית.. וממרום מעמדה, יש לדברים שהיא אומרת משקל כבד יותר.

    אז מי מחליט מה טוב ומה רע? כל אחד עם עצמו. אבל כאנשים עם מצפון ואחריות בעולם, אנחנו חייבים לחשוב טוב טוב טוב, מה אנחנו אומרים ולמי אנחנו אומרים אותו. במקרה של זועבי, לדוגמה אישית יש חשיבות ומשמעות גדולים יותר.

  4. thundergirl84בתאריך 21 יול 2010 בשעה 16:45

    אפשר לצעוק "דיקטטורה" על כל חוק שמגביל חופש.
    כל חוק נועד להגביל חופש של משהו בשביל לדאוג לרווחתם של אנשים אחרים, במיוחד בדמוקרטיה. היכן שמים את הגבול- זאת שאלה מעניינת. בכל מקרה דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה.
    כמו שתמיכתה של ח"כ זועבי בטרור הינה בלתי חוקית כך גם הפעילות אנטי ציונית של חסידי סטמר אינה חוקית, היות והיא תומכת בלגליזציה של הטרור והכחדתה של מדינת ישראל.
    כמו ש"קו קלקס קלאן" ופעילויותיו בארה"ב בלתי חוקיים כך גם המקרה דלעיל.

  5. שחרבתאריך 21 יול 2010 בשעה 17:39

    יונתן – חנין זובי חטאה ועוד איך חטאה
    עצם היותה על האנייה שהיו בה כלי נשק קרים או חמים זה לא ממש משנה ,היא עבירה.
    בתור חברת כנסת היא ישבה ותמכה בפעילות האלימה כנגד חיילי צבא הגנה לישראל, אותה ישראל שמשלמת לה עשרות אלפי שקלים בחודש ואותה ישראל שהיא מאוד תשמח אם תמחק מעל האדמה.
    ביום של המשט שמעתי איתה ראיון חי ברדיו שבו היא דיווחה בשידור ישיר לרדיו איך אין במשט הזה שום פעילויות עויינת ושהכל למטרות שלום, כששני מטר לידה התארגנה חבורת מחבלים עם נשקים לקראת פשיטת חיילי הקומנדו.
    בקיצור זובי היא בוגדת, לא פחות ולא יותר. שלילת זכויות היתר שלה היא פעולה מגוחכת ומטופשת מגיעה לה הרבה יותר גרוע מזה

  6. יונתןבתאריך 22 יול 2010 בשעה 0:25

    דורית,
    1: כשאלי ישי משתתף בצעדת התמיכה בגלעד שליט, איך הוא מייצג ומכבד את מדיניות ישראל (שבחרה לדחות עסקה משום שהמחיר נראה לה גבוה מדי)? וכשחברי כנסת ממרצ משתתפים בהפגנות בשייח' ג'ראח ובבילעין, כיצד בדיוק הם מייצגים ומכבדים את המדיניות הישראלית (שאישרה את הפלישה היהודית לשכונה ואת הקמת גדר ההפרדה)?
    האם בעקבות מעשיהם של הח"כים והשר מישהו עומד לשלול זכויות מאלי ישי או מניצן הורוביץ? כמובן שלא. אז למה רק כשחנין זועבי משתתפת במחאה היא חוטפת? כי היא אשה? ערביה? חברה במפלגה קטנה שאינה יכולה להגן עליה? או אולי זה בגלל שהיא "רווקה בת 38", כפי שהטיחו בפניה חברי הכנסת הנאורים שאת כל-כך מרוצה מהם בדיון בעניינה.

    2: המעשה "גרם לה להוציא לא מעט דברים מכוערים נגד ישראל"? ממש חוצפה מצדה! גם לחטוף זובור מחברי כנסת וגם להתנגד לזה. גם להיות בת לעם כבוש שנה וגם להתלונן? אין ספק שהערבים כפויי הטובה האלה צריכים חינוך. היא "לא מייצגת את המדינה"? מתי בדיוק המדינה ייצגה אותה? כשהטילה משטר צבאי על ערביי ישראל? כשכבשה את השטחים והפכה את תושביהם לחסרי מעמד חוקי? כשהחלה לקדם חוקים פשיסטיים בחסות מפלגת "ישראל ביתנו"? על פי השיטה שלך, כדי להיות נציגה בכנסת צריכה חנין זועבי להיות כמעט ציונית, מה שכמובן בלתי אפשרי ולכן לא מאפשר לה להיות נציגה בכנסת. זאת אומרת שערבים יכולים להיבחר לכנסת לא כדי לייצג את בוחריהם, אלא כדי שלא לעשות זאת. אם יעשו זאת ביותר מאשר מס שפתיים – יענשו.
    אם כך, אולי נסיר את המסיכה הנאורה שנקראת "מדינה יהודית ודמוקרטית" ונאמר את האמת בפרצוף – היא דמוקרטית רק ליהודים (ועדיף שלא יהיו שמאלנים או מזרחים).

    3: אני מזכיר שוב שאוניית הסיוע נועדה לשבור מצור אזרחי (בניגוד למצור צבאי, שמוצדק בעיני במקרה זה) והיא לא הכילה טילים אלא מזון, תרופות וכיו"ב. המצור הזה, שרק לפני חודשיים ישראל התעקשה על חשיבותו הקריטית ובינתיים הסירה אותו כמעט לגמרי, כלל איסורים משונים כמו כוסברה (פטרוזיליה דווקא מותר), ופסטה, והטלתו על הרצועה גרמה לפגיעה בלמעלה ממליון תושביה. על כל הפשעים הללו את לא מתרעמת. גם לא על העובדה שכל העניין היה נמנע לו ישראל הייתה משכילה לוותר על האיסור החשוב להכניס כוסברה לרצועת עזה. הדבר היחיד שמוציא אותך משלוותך הוא העובדה שחנין זועבי השתתפה במשט מחאה נגד המצור. ממש פושעת מלחמה. אגב, שחר, ככל הידוע לי זועבי לא לקחה שום חלק בתקיפת החיילים, וגם חברי הכנסת יודעים זאת. לו הייתה לוקחת חלק בתקיפה ניתן היה לשפוט אותה בקלות ולהענישה בחומרה הרבה יותר גדולה משלילת זכויות ח"כ, אבל את זה לא עושים כי חברי הכנסת יודעים שאין להם שום קייס בעניין. במקום זאת הם מסתפקים בצעדים קוסמטיים שלא יאלצו אותם להתמודד עם צורך להוכיח את צדקתם.

    ועוד משהו, שחר, השם הוא חנין זועבי, לא זובי. אני אתן לך את הקרדיט ואניח שטעית בתום לב.

  7. דורית פוקץבתאריך 22 יול 2010 בשעה 3:11

    ת'אנדר, טוב לראות אותך שוב : )
    שאלת הגבולות מהותית פה, כמדינה וכיחידים המתנהלים בתוכה. איפה כל אחד מאיתנו מציב את הגבול שלו? מהו הקו האדום אותו אסור לחצות? מהם העונשים למי שבכל זאת חוצה אותם, והאם העונשים האלה מרתיעים מספיק?

    שחר, מסכימה אתך..

    יונתן, תודה על התגובה העניינית.
    אני חושבת שמקרה שליט הוא קצת אחר, ואני ארחיב. בוא נפריד בין צעדה התומכת להשבתו, לבין צעדה או הפגנה היוצאת כנגד מדיניות הממשלה (שתיהן פעילויות המותרות עפ"י חוק). הראשונה קוראת ל"שיבת הבנים הביתה", פונה לפן הרגשי יותר, ומטרתה להשאיר את שליט בתודעה הציבורית. השנייה, בד"כ באה להציג רציו מסויים ולתת קונטרה למצב קיים. אמנם נכון שבמקרה הספציפי הזה השניים קשורים האחד בשני (יהיה מיתמם לטעון אחרת), אולם ההפרדה כאן חשובה (ושוב, שניהם מותרים עפ"י חוק). בנוסף, העליתי קודם את עניין מראית העין כלפי העולם. בוא נזכור, שרוב העולם מתנגד לפעולת החטיפה, כך שתמיכה בשחרור שליט נתפססת קצת יותר טוב. ת'אנדר העלתה את שאלת הגבולות, ואני חושבת שבהקשר זה, זה רלוונטי ביותר. או במילים אחרות, בואו נשאיר את החרא שלנו אצלנו ולא נשטוף אותו בכלי התקשורת ברחבי העולם.

    אני מפרידה בין המעשה לבין הדרך. הדרך של מיכאלי ושל חכ"ים הייתה מכוערת ללא ספק, אבל בסופן התקבלה החלטה אמיצה שאומרת שמספיק זה מספיק, והפעם- מספיק ודי.
    בוא לא נהיה תמימים. המשט הספציפי הנדון לא היה "משט של שלום" כפי שהוא הציג את עצמו. זה היה משט רווי כלי נשק ושנאה, ולא כוסברה ותרופות. השימוש שנעשה במילה "שלום" היה ציני מלכתחילה, ואני ממש מצטמררת כשאני חושבת על החיילים שלנו שפגשו את הציניות הזו פנים אל פנים. הספינה נשלחה ע"י ארגון שהקשר שלו לארגוני טרור ידוע ומוכר לרשויות שונות ברחבי העולם. בנוסף, לדברי התקשורת הערבית, המשתתפים במשט הכינו צוואות והתכוננו למות קדושים. ככה נראה משט תמים של תקווה ואהבה?!? ארגון הומניטרי עלק..
    והתקשורת ברחבי העולם בלעה את זה, בדיוק כמו שהיא בולעת את יתר השטויות שמאכילים אותה. ואנחנו, כן כן, הישראלים היהודים המסכנים, צריכים כל פעם מחדש להוכיח את עצמנו ואת זכות קיומנו. זה נשמע לך כמו מצב הגיוני? אני מנסה לחשוב איך מדינות אחרות היו נלחמות בקמפיינים מסיתים שכאלו. בוא ניקח את ארה"ב, לדוגמה. אובמה היה יוצא בקמפיין פרסומי תקיף לא פחות מאלו המתקיפים אותו. ובוש לפניו, טוב, אני חושבת שהוא כבר הוכיח את הנטייה הטבעית שלו להישען על הכוח הצבאי.
    ומה אנחנו בכל זאת עושים? מקימים ועדות חקירה שלאחר מקרה ומשתדלים, אולי, להפיק לקחים לפעמים הבאות. ומה בעתיד? נטעה שוב ונפיק לקחים שוב, ואז מה אם אלו לקחים שכבר הופקו. אז כשאני אומרת שדמוקרטיות יתרה יכולה להיות הרסנית, אני אומרת את זה מתוך חשש כנה לעתיד.

  8. יונתןבתאריך 22 יול 2010 בשעה 9:17

    דורית, בואי נזכור שלא פחות מכפי שהעולם מתנגד לחטיפה, הוא מתנגד למצור אזרחי והרעבת למעלה ממליון אזרחים, כך שאם כבר, על דרך ההיסק האבסורדית שאומרת שצריך להיראות טוב בעולם לא משנה מה אנחנו עושים, העובדה שח"כית ישראלית השתתפה במשט שנועד לשבור את המצור היא סימן לגאווה דמוקרטית.
    אבל מעבר לכך, למה שלחנין זועבי יהיה אכפת שישראל לא נראית טוב בעולם? מתי הראתה ישראל אכפתיות כלפי האנשים שזועבי מייצגת? כל המושגים שאת משתמשת בהם – "אנחנו", "שלנו", "חיילינו", אינם רלוונטיים עבורה. "חיילינו" הרי נלחמים בבני עמה. את הכביסה צריך לכבס בבית? אנשי שמאל יהודים וערבים מתריעים כבר שלוש שנים על נזקי המצור, כשבמקרה הטוב לא מתייחסים אליהם ובמקרה הפחות טוב קוראים להם בוגדים. אז אחרי כל זה, למה שמה שיעמוד לנגד עיניהם הוא הדימוי החיובי של ישראל? אני כבר לא מדבר על התפיסה הקורבנית השגויה בעיני, שעל פיה ישראל יכולה לעשות כל שטות אפשרית, אבל כשבעולם לא מרוצים מזה, זו אנטישמיות ואי צדק שנוצר בגלל "מראית עין".
    אבל אם כבר מדברים על מראית עין בעולם, איזו מין מראית עין יוצר צעד כמו שלילת הזכויות של זועבי? מעבר לניכור המוגבר שהוא יוצר בקרב הערבים בישראל, הוא כמובן נתפס בעולם, ובצדק, כמעשה לא דמוקרטי בעליל שנועד להגביל מחאה על מעשה לא דמוקרטי אחר. ממש מופת של הסברה ישראלית. אני גם מזכיר, שוב, שדווקא הנציגים הימנים ביותר בליכוד – רובי ריבלין ובני בגין – התנגדו לצעד הזה והבינו שהוא שגוי והרסני.

    באשר למשט – אין ספק שחלק מנוסעי הספינה חיכו לעימות ואפשר היה לדעת מראש שמה שלא יהיה, זה לא יצטלם לטובת ישראל, אולם בכל זאת, יש מידה של אבסורד בעובדה שחיילי קומנדו משתלטים על ספינה ששטה במים בינלאומיים, ואחר כך מאשימים את נוסעי הספינה בתוקפנות. מה הם חשבו, שיעלו חמושים לספינה ויכובדו בכוס תה?

    לסיכום, לא הצבעתי עבור מפלגתה של זועבי ויש לי חילוקי דיעות רבים עימה. אני גם חושב שכל עוד הפלסטינים מנסים להבריח נשק יש לישראל זכות לדרוש לבדוק את הסחורה הנכנסת לרצועה, אולם כשהגנה צבאית הופכת להרעבה אזרחית, ישראל מאבדת את הזכות המוסרית ואינה יכולה להתלונן שלא משחקים איתה משחק הוגן או שהיא לא נראית טוב בעולם.
    אם מחיר ההתנגדות להרעבת מליון אזרחים הוא תדמית שלילית, אז אני, כיהודי ישראלי, מוכן לשלם אותו בשמחה, וכל הכבוד לזועבי שעשתה צעד אמיץ שכזה למרות שידעה שהוא מעמיד אותה בסכנה.

  9. דורית פוקץבתאריך 22 יול 2010 בשעה 19:44

    יונתן, אתה צודק. מושגים כמו "אנחנו", "שלנו" ו"חיילינו" אינם רלוונטיים עבור זועבי ועבור הציבור אותו היא מייצגת, וזה בדיוק מה שכ"כ מפריע לי. נוצרה סיטואציה אבסורדית למדי במדינה הזו, שבה אוכלוסייה שלמה בזה למציאות השלטונית הקיימת כאן, והיא עושה ככל יכולתה כדי להפוך את המצב על פיו. כשאני אומרת "עושה ככל יכולתה" אני מתכוונת למעשי אלימות קיצוניים ובלתי נסלחים. כמובן שאני לא מתייחסת לאזרחים הקטנים שסה"כ מנסים לחיות, להתמודד או לשרוד בתוך המציאות שנכפתה עליהם (אם כי אפשר לטעון שהם הביאו את זה על עצמם כשהם העלו את החמאס לשלטון, אבל זה טיעון מטופש בעיני, ככה שאני לא אומרת את זה). כאן, במדינת ישראל היום, קיימים שני עמים בעלי אינטרסים מנוגדים. אפשר לא לשמוח עם זה, אבל לצערי, זה המצב, לא משנה כמה ננסה להתכחש לזה.

  10. ירוןבתאריך 24 יול 2010 בשעה 14:31

    אפשר להתווכח על הדרך שבה דברים נעשים אבל העובדות צריכות להיות ברורות:
    1. ח"כ ושר בממשלת ישראל לא יכול להשתתף בהפגנה ציבורית נגד החלטה ממשלתית של ממשלה שהוא חבר בה וזאת מהסיבה הפשוטה שהוא שותף להחלטת הממשלה בתוקף חוק האחריות הקולקטיבית. במידה וההחלטה אינה מוצאת חן בעיניו הוא יכול להתפטר אבל מכיוון שלא התפטר הרי הוא שותף להחלטה – ראה המקרה המצחיק של השר ישי.
    2. העובדה היא שבעזה אין אנשים מתים ברעב וכל המחזיק בדעה זו הוא טועה ומטעה.
    3. מדינת ישראל כבר מזמן יצאה מעזה ואין לעזתים שום סיבה לירות או לבצע פעילות מלחמתיות כנגד ישראל. אבל מכיוון שהשלטון בעזה בוחר להשקיע את כספו במימון פעולות מלחמה כנגד ישראל יש לישראל זכות מלאה להגן על תושביה גם במחיר של בדיקת סחורות המיועדות לעזה.
    3. פעולות כאילו מבוצעות באופן תדיר בידי מדינות ריבוניןת למשל: משמר החופים האמריקאי במלחמתו נגד מבריחי הסמים לארה"ב או להבדיל במצור שהתורכים מפעילים כנגד סחורות המיועדות לחבל הכורדים (החלק התורכי שלו).
    4. ח"כ זועבי הינה נצר למשפחה ערבית שתמכה ותומכת במדינת ישראל לדוגמה: ראש ערית נצרת לשעבר הוא נצר למשפחה זו, חבר כנסת מטעם מפאי (ז"ל) היה נצר למשפחה זו. לכן אולי ח"כ זועבי בחרה בדרך רדיקלית על מנת להראות שהיא קיצונית יותר מהדורות הקודמים למשפחה. אין לשכוח שח"כ זועבי השתתפה במשט שמומן בידי ארגון טרור במטרה להעמיד את מדינת ישראל במצב בלתי אפשרי ולטול מידי המדינה אמצעי התגוננות לגיטימי ולהפוך אותו לבילתי חוקי.
    5. אים מצב הפליטים הפלסטינים כה קרוב לח"כ זועבי למה היא לא מתריסה בפני השלטון הלבנוני שלא מוכן לתת אישורי בניה לשיקום מחנות הפליטים בלבנון או נגד השלטון הירדני שאינו מאפשר לפלסטינים לקבל אזרחות ירדנית.
    6. אכן זו דילמה מתי יש לקחת את יכולת המחאה ולשלול את זכויות ח"כ בגלל מחאה אבל במקרה זה אין ספק שהכנסת החליטה בחוכמה שמספיק זה מספיק. דרך אגב נטורי קרתא אינם חברי כנסת מכיוון שאינם מכירים במדינת ישראל ובמוסדותיה.

  11. יונתןבתאריך 24 יול 2010 בשעה 21:06

    דורית, וזו התשובה שלך לניכור של אוכלוסיה כלפי המדינה – שלילת זכויות של חברת כנסת המייצגת חלק מהאוכלוסיה הזו? הדיעה הזו מזכירה לי פרק של הסימפסונס שבו הומר ניסה לתקן מצלמה של מארג' בעזרת פטיש, וכשהמצלמה התנפצה לרסיסים מלמל לעצמו "אני חושב שאני צריך פטיש גדול יותר".

    ירון, יש לך דרך מעניינת להגדיר "עובדות", וגם דרך מעניינת לבחור אותן. אענה סעיף סעיף.
    1: אתה שוכח את ההבדל בין ממשלה לאופוזיציה. אופוזיציה, כשמה כן היא, אמורה להתנגד למדיניות הממשלה. בגלל זה היא אופוזיציה ולא קואליציה. על כן, בשעה שלא היה טעם להטיל עונשים על ח"כ זועבי, את אלי ישי דווקא ראוי היה לפטר.
    2: בין מוות מרעב ובין חיים בתנאים ראויים יש הרבה שלבי ביניים, וזה שאנשים בעזה לא מתים מרעב, לא אומר שהתזונה והשירותים הרפואיים שהם מקבלים עומדים בסטנדרט ראוי והומני שמספק את צרכיהם. בנוסף צריך לזכור שחלק מהאספקה מגיע לעזה דרך מנהרות הברחה. מעבר לטענה המוסרית נגד מצור אזרחי יש פה גם שאלה טקטית: האם זה מה שישראל רוצה? שבתגובה למצור שהיא מטילה הפלסטינים יפתחו שיטות הברחה מתקדמות יותר (שלא ישמשו רק לאוכל ותרופות)?
    3: קשקוש. ישראל אולי הוציאה את חייליה ואזרחיה משטח עזה, אך כל עוד היא מטילה על הרצועה מצור ימי ויבשתי היא היא בסך הכל מחליפה כיבוש בשטח בכיבוש מרחוק. אני מסכים, כפי שכבר כתבתי, שמכיוון שהפלסטינים מתעקשים להבריח נשק במקום לבנות מלונות ולהפוך את חוף הים למרכז תיירות עולמי יש לישראל זכות לבדוק את הסחורה הנכנסת לרצועה, אך אין לה שום זכות לאסור על הכנסת הסחורה כל עוד אין מדובר באמצעי לחימה.
    4א: נו, אז?
    4ב: לו ישראל הייתה משכילה שלא לנקוט בצעדים מטופשים כמו הטלת מצור אזרחי, לא היה שום משט, ולו כן היה משט, לא הייתה לישראל בעיה להצדיק את ההשתלטות עליו.
    5: ראשית, זועבי היא חברת כנסת ישראלית הפועלת למען פליטים פלסטינים שגורשו מישראל, ולכן רק טבעי שהכתובת הראשונה אליה היא פונה תהיה מי שגרמה לפליטותם.
    שנית, מי אמר שהיא אינה פועלת לקידום מצבם של פליטים בלבנון ובירדן?
    שלישית, אתה בטוח שאתה רוצה לפתוח את הנושא? אפשר לחשוב שישראל מתייחסת יותר טוב לפליטים הסודנים שמגיעים אליה. הם מקבלים אזרחות או אישורי בניה?
    רביעית, הדיפת טענה באמצעות הפנייתה לכיוון אחר לגמרי היא דרך עלובה למדי להתמודד עם הטענה עצמה.
    6: "אין ספק שהכנסת החליטה בחוכמה שמספיק זה מספיק". זו עובדה או דיעה? לדעתי יש ספק גדול, אבל על כך כבר כתבתי די.

  12. דורית פוקץבתאריך 25 יול 2010 בשעה 0:36

    ירון, אהבתי את איך שניסחת את הדברים.
    יונתן, כשאתה טוען את זה, אתה כאילו שוכח שאנחנו לא מסכימים על הבסיס, והוא "מי התחיל עם מי" (זו אולי אי ההסכמה הבסיסית, אבל היא גם הכי פחות רלוונטית לדיון בעיני).

  13. יונתןבתאריך 25 יול 2010 בשעה 9:22

    דורית, לא הבנתי. אם השאלה מי התחיל אינה רלוונטית, למה זה כל-כך קריטי שאנחנו לא מסכימים עליה?
    חוץ מזה בכלל לא ידעתי שהוויכוח ביננו הוא על השאלה מי התחיל. לו ידעתי, סביר שלא הייתי נכנס לוויכוח כי משחקי חתול ועכבר אינסופיים בשאלות כמו מי התחיל הם דרך מצויינת להתחמק מפיתרון ולשקוע לנצח בהתקטשויות שבינן ובין המציאות אין דבר וחצי דבר. מי באמת התחיל? הפלסטינים שארגנו משט מחאה? ישראל שהשתלטה עליו? הפלסטינים שיורים קסאמים? ישראל שכובשת ומדכאת אותם? הפלסטינים שמתעקשים לירות לעצמם ברגל באמצעות החמאס? ישראל שלפני ההתנתקות הפכה את הרצועה למחנה עבדים ולאחריה לכלא סגור? הפלסטינים שדחו את תכנית החלוקה? הציונים שהגיעו לישראל כדי להפריח את השממה ולא שמו לב שכבר יושב פה עם? הפלסטינים שלא הבינו את מידת רצינותם של הציונים? או שאולי זה בכלל אברהם אבינו, שנישל את ישמעאל מזכויותיו הלאומיות?

    במה כל משחקי החתול והעכבר הללו מועילים לדיון או למציאת מוצא אפשרי למצב בו שני עמים רבים על אותם פיסת אדמה, כשאחד כובש והשני מתנגד לכיבוש? כיצד הם יכולים לתרום משהו לוויכוח או לקדם פיתרון מוסכם?

    אבל תראי, נראה לי שקצת נמאס לך מהדיון הזה, שאינו חלק מתחום העיסוק הרגיל של הבלוג וגם לא ממש הולך לשום מקום. הגעתי לפה בגלל שזה בלוג אמנות, ואם אחרי ארבע תגובות ארוכות ומנומקות בעניין חנין זועבי לא שכנעתי אותך, יתכן שגם לא אשכנע ואין לי עניין להתיש אותך ואת הקוראים בהתכתבות בלתי נגמרת על נושאים חשובים אמנם, אך גם כאלו שאינם חלק מתחום העיסוק שלך בד"כ.

  14. שחרבתאריך 25 יול 2010 בשעה 12:01

    ניראה לי שהצלחתי להסכים עם משהו אחד שאמר יונתן
    וזה הפיסקה האחרונה של דבריו 🙂

    אפשר להתחיל לדבר על אומנות ברצועת עזה,חייבת להיות כזו לא ?

    (קניון כבר יש להם, ראיתי בחדשות )

  15. דורית פוקץבתאריך 25 יול 2010 בשעה 12:24

    צודק, הנושא חשוב, אך מתיש (אם כי "מאחורי הקלעים" דווקא קיבלתי תגובות די מעניינות ומעוררות מחשבה בעקבות הדיון שהתקיים כאן). אולם אני רוצה להגיד רק עוד דבר קטנטן. כשאמרתי שאנחנו לא מסכימים על הבסיס, באמת הלכתי רחוק (לא עד אברהם וישמעאל, אבל לא רחוק משם, שהרי זועבי והמשט הם רק סימפטום). בכל מקרה, אני מניחה שהדיון הזה עוד ימשיך בהזדמנות אחרת, בקונסטלציה אחרת, עם אנשים אחרים ועם דעות אחרות, כי הרי לדיונים האלה יש הרי נטייה להמשיך באופן אינסופי כחלק מהחיים כאן. ועוד 1 אחרון: אולי לא הצלחת לשכנע אותי באופן אישי, אבל אני תמיד בעד הגישה האקטיבית. אם משהו מפריע לך, תגיד משהו. אתה אף פעם לא יכול לדעת על האוזניים של מי תיפול, או איזו מידת השפעה תהיה לדברים האלה (קראתי בין השורות שזה קצת הרגיש לך כמו בזבוז זמן, אז לא..). ותודה על התגובות המנומקות.

    שחר, רעיון נפלא 🙂
    אבל לא עזה, אלא לבנון. זה גם תופס?
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3919775,00.html

  16. יונתןבתאריך 25 יול 2010 בשעה 18:10

    (טוב, נו, לא יכולתי להתאפק): שחר, בוודאי שיש אמנות בעזה, אך מכיוון שאמנות היא תמיד תוצר של תקופתה ושל הסביבה הפוליטית, החברתית והתרבותית שבה היא נוצרת, לאור הדעות שהבעת עד כה אני לא בטוח שהיא תמצא חן בעיניך.

    דיווחנו על זה פעם במארב:
    http://maarav.org.il/2009/01/29/gaza-postcar/

    וגם כאן:
    http://maarav.org.il/2009/01/27/breakinformationblockade/

    וגם כאן:
    http://maarav.org.il/2009/02/04/%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%9C%D7%90%D7%9D/

    ולבעלי קיבה חזקה גם כאן:
    http://maarav.org.il/2009/02/06/524/

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות