זה לא אני, זה המצב!

לפני כשבועיים, פתחתי בבלוג פינה חדשה, המיועדת לאמנים אורחים.

השבוע, אני גאה להציג בפניכם את האמן הירושלמי הוותיק, דוד רקיע.

רקיע נולד  בשנת 1928 בווינה, ועלה לארץ בשנת 1938. הוא החל את לימודיו אצל הצייר מרדכי ארדון ולאחר מכן המשיך ללמוד ציור ב"בצלאל". כשסיים את לימודיו, נסע לפריז שם למד באקדמיה "Beaux Arts" לאמנויות יפות. הוא חזר לארץ, לירושלים, בשנת 1960, כאן הוא ממשיך ליצור ולהציג עד היום.

אז ללא שהיות מיותרות, דוד רקיע:

—-

מסעי הציורי מתחיל בתיאור המציאות ונע אל עבר תמצית הצורה והצבע הטהור. לצייר זו תחושה אלוהית, אני מרגיש שאני יצרן של אמת – זה כוח שאי אפשר לתאר. מידי יום אני מגיע לסטודיו שלי ברח' בצלאל ומצייר כשאני מוקף ביצירותיי וכפות ידיי מכוסות בצבע אני מתמלא בכוחות. כשאני קרוב ליצירותיי אני קרוב לעצמי.

הציור בשבילי הוא המחויבות וההצדקה שאני לא גונב את הזמן של אלוהים. לא משחית זמן לבטלה. אני צייר בעל חזון וכל השאיפה שלי היא לעבוד לפי החזון שיש לי: "לסדר את העולם לפי סדר יותר מוסרי מאשר יש כיום".

האור הוא אחד הביטויים החזקים ביותר בתפיסת עולמי. כשאני יוצר, אני מנסה לגעת בהוויה המיסטית ובקשר שבין קיומנו הארצי לבין המערכת הקוסמית המקיפה אותנו. הצורות והצבעים מהווים אמצעי להמחשת המערכת המחזורית בקוסמוס. האותיות העבריות ומשמעויותיהן העמוקות, משמשות לי כאלמנטים צורניים. לצייר אותיות עבריות זהו מעשה של מלאכת קודש, כך, יצירת אחדות למרות הזרימה הנגדית של צבע וצורה וגם מזמין להידברות. בהידברות זו יש גם הרבה אור ואפלה. יש לי תחושה של מעין מעשה בראשית, העולם כולו מלא חסד אלוהי אם לא מחללים ופוגעים בו.

—-

התערוכה היא רטרוספקטיבה, המציגה את עבודותיי מחמישים שנות יצירה. העבודות משקפות תקופות שונות ביצירה, החל מהתקופה בה ציירתי  בפאריס. ניתן לראות בה את השפעתה של ירושלים כמוטיב ושילובי האות העברית בעבודותיי. את ההחלטה להצגת התערוכה קיבלתי בעקבות צאתו לאור של ספרי החדש "דוד רקיע – אותות", פרי עטו של דר' גדעון עפרת. הספר יצא לאור בסוף 2009 והוא עצמו נותן תמונה רטרוספקטיבית על חיי ויצירתי.

—-

אשמח לראותכם בפתיחה ביום שישי ה- 12בנובמבר, בשעה 11:30 בבוקר,

באכסדרת תיאטרון ירושלים.

התערוכה תתקיים בתאריכים: 7/11/10 עד 7/12/10

דוד רקיע

תגיות: אמנות, אמנות ישראלית, דוד רקיע, טור אורח, ציור