זה לא אני, זה המצב!

עדי עובדיה - תאונה

איך נראה החיבור בין אמנות למוזיקה? ביום רביעי הקרוב יתקיים באברקסס אירוע ממש מדליק המשלב בין השניים, לכבוד השקת אלבומו החדש של המוזיקאי איתי באומן, בשם "יום בחייו".

הנה מה שיש לו לספר:

בוא נתחיל עם הפרוייקט "יום בחייו".

האלבום "יום בחייו. סיפור מוסיקלי מאת איתי באומן", עליו עבדתי בשנים האחרונות עם המעבדת והמפיקה זהר פז, לווה, כאמור, במופע ביתי מקורי. הקונספט של האלבום והמופע הוא סיפור, המשלב גם אלמנטים אוטוביוגרפיים. הסיפור מתאר מהלך של יום אחד, משעת בוקר ועד הלילה. השירים חוברו והפכו לרצף של אפיזודות, וכך במהלך הערב הצופים חוו את המסע המוסיקלי ואת התהליך שאני עובר במהלך אותו יום. כך גם בעיצוב האלבום והעטיפה, הכוללת למשל שעון, המדגיש את הזמן החולף בין השירים, במהלך יום אחד.

הפרויקט "יום בחייו" כלל קריאה לאמנים, להאזין לשירים מהאלבום ולשלוח יצירות אמנות בהשראתם. מבחינתנו כל ז'אנר וסוג אמנות שניתן לדמיין יכול היה להיות מתאים. את כל העבודות שנשלחו העלינו לאתר האינטרנט שנבנה לפרויקט. כך, כל אמן יכול לראות ולהראות את העבודה ששלח, והם, כמו גם גולשים אחרים, יכולים לצפות בכל היצירות, להגיב, לסמן "לייק" על עבודות ולשתף אותן בדף הפייסבוק שלהם. 11 היצירות שנבחרו על ידי האוצר יוצגו בתערוכה שתהווה את השקת האלבום הרשמית. לגבי האלבום, ניתן כבר להאזין לו ולרכוש אותו ברשת.

מעיין ימיני - נערת מסיבות

איך נראה יום עבודה טיפוסי?

קשה לתאר יום ספציפי, כי אין כזה ממש. לפחות בשבילי, השבועות יכולים להיות שונים לגמרי האחד מהשני. העבודה עצמה מבחינתי מגוונת ומשתנה. יש שבועות עמוסים בחזרות ויש כאלה שבהם אני עסוק בהפקה של דבר כזה או אחר. בכלל, אצלי ואצל מוסיקאים יוצרים אחרים שאני רואה מסביבי, אני רואה עצמי גם כמפיק עצמאי, ויוזם ומעורב בהרבה תחומים מעבר למוסיקה נטו. לדוגמא, במופע "יום בחייו", שהרצתי אצלי בסלון הבית במשך השנה שעברה, היו שימושים באמצעים אמנותיים שונים, כשהייתי האחראי על הקמת והפקת כל אחד מהתחומים האלה. המופע כולו העביר סיפור של מהלך יום אחד, וזאת באמצעות ביצוע השירים מהאלבום, וידאו ארט, קטעי משחק, שימוש בחלל הבית ותאורה.

איך עלה הרעיון ללוות את האלבום בתערוכה?

הוצאת אלבום היא, במובן מסוים, כמו לידה. השירים יוצאים בבת אחת אל העולם, וזה סיום של תהליך מאוד מרגש ומשמעותי בשבילי. בהמשך להתנסות המוצלחת של חיבור בין מוסיקה חיה לסוגי אמנות אחרים, חיפשנו רעיון שיהיה הזדמנות למשהו חדש ומקורי. לא עוד הופעת השקה בתמונע. אני חושב שחיבור כזה בין השירים לבין אמנים אחרים מפיח רוח חדשה בשירים, כך כשהשירים יוצאים אל העולם, הם גם מוצאים במקביל "חברויות" חדשות. זה תענוג גדול לראות את החיבורים שנוצרו.

י.גרשוני-מאיר - אין לאן לברוח

ספר מעט על הצוות שמפיק אתך את האירוע.

העבודה היא בצמוד לחיים שמש, המנהל האישי שלי, והרעיונות אותם אני מנסה לממש הם מתוך אסטרטגיות שנבנות ביחד לאורך תקופה ארוכה. הפקת האלבום והמופע נעשתה על ידי זהר פז – חברה יקרה ומוכשרת.

את התערוכה הנוכחית וערב השקת האלבום מפיק ואוצר רונן ללנה, ובהפקת הפרויקט והקמת ותפעול אתר האינטרנט משתתפים גם אליהו לאב וסיני גז.

העבודה על המופע כללה שיתופי פעולה רבים, עבודה על תסריט המופע עם תסריטאי ומחזאי (עופר שריג), על עיבוד והפקה מוסיקלית (זהר פז), בימוי של קטעי הוידאו ארט עם צלם (קובי מאירי), עריכה שלהם עם עורך וידאו (מאיר טאטי), בניית התאורה עם תאורן (טל פריד), הקמת הסאונד (יואב ג'יברי).

אילו עבודות נבחרו להציג?

העבודות שבחרנו נחלקות בעיקר לתחומי צילום ואמנות פלסטית. אמנים שלחו עבודות מאוד יפות ומעניינות, שמתכתבות בצורה מקורית, ולעתים מפתיעה, עם השירים. אני אוהב בעיקר עבודות שהחיבור שלהן לשיר מסוים לא הגיע ממקום ברור מאליו, אלא הבליט פן מסוים בשיר, בסאבטקסט שלו, או לקח את היוצר/ת למקום אישי שלו, ושם נוצר החיבור. העבודות הנבחרות מתאפיינות גם, במפתיע או שלא, ברוב נשי מובהק.

מתוך העבודות בחר האוצר את אלה שהיו טובות ומקוריות, וגם השיקול של קשר מעניין בין היצירה לשיר מסוים נלקח בחשבון.

האם יש עבודה שהתחברת אליה במיוחד?

בהחלט, יש לא מעט כאלה. למשל היצירה של יסמין גרשוני-גאיר, שלקחה תמונת סטילס קיימת שלי, הפכה אותה לציור, והוסיפה גם ברקע טוויסט מעניין למשמעות השיר "אין לאן לברוח". התחברתי גם אל הצילום של מעיין ימיני לשיר "נערת מסיבות", שאני מרגיש שתופס בצורה חזקה ומדויקת את רוח השיר.

ליה דוד - נערת מסיבות

האם אתה מרגיש שהעבודה על האלבום השתנתה בעקבות העבודות?

הפרויקט הזה הוא בהחלט חלק משמעותי בתהליך היציאה החוצה של האלבום. אני מרגיש שהוא משפיע גם על הדרך שבה אני היום רואה את העתיד שלי כאמן. אני מקווה שההפריה ההדדית הזו ביני לבין אמנים אחרים, ובין המוסיקה שלי לסוגי אמנות אחרים רק תלך ותצמח.

ספר מעט גם על ה"אני מאמין" שלך בנוגע למוזיקה.

לפחות אצלי, העבודה בהחלט לא מסתכמת בעשיית מוסיקה. אני גם תמיד רוצה ללמוד ולהתפתח, ובשנים של העבודה על האלבום השלמתי תואר בספרות, במגמת כתיבה יוצרת. כמו כן, אני מנחה סדנאות כתיבה, דבר שמוסיף תמיד עוד התחדשות, למידה והפרייה. כמובן שיש גם פוקוס גדול על יצירת מוסיקה, כתיבת שירים, ביצוע, חזרות וכד', ואני משתדל להכניס את כל זה לשיגרה היומית והשבועית.

איפה אתה מרגיש את נקודות המפגשבין אמנות למוזיקה?

החיבור בין מוסיקה לאמנות מתרחש כל הזמן. לדעתי מוסיקה, כאמנות "אבסטרקטית" (כזו שאינה מייצגת "מציאות" מיוצגת), פתוחה בצורה טבעית לשיתוף עם אמנות אחרת, וזו אף יכולה להפיח בה חיים והתחדשות. היחסים הם גם הדדיים. קל לראות את הקסם שנוצר בחיבור בין מוסיקה למילים, אך גם בין מוסיקה לתמונה, למשל בפסקול לסרט או בקליפ. אצלי, אני מרגיש שבכל אחד משלושת הקליפים שלי, שביים אופיר לובל (אפשר לראות אותם כאן ) יש משהו שמוסיף לשיר ועוזר לו לצאת החוצה טוב יותר. אבל גם, ולא פחות חשוב, שבחיבור הזה נוצר משהו חדש וקסום, משהו שלא היה שם קודם, שיש לו מקום וזכות קיום בזכות עצמו. זה יכול לקרות, לדעתי, בחיבור של מוסיקה עם כל סוג אמנות.

יש כבר תוכניות לעתיד?

כן. יש עבודה מתמדת עם חיים שמש על רעיונות חדשים, ומתוך העבודה הזו אנחנו בונים כרגע פרויקט מעניין, שאני מאוד מתרגש להשתתף בו. במסגרת הפרויקט, שיביים אופיר לובל, בשנה הקרובה בחיי יהיה חיבור בין חומרים דוקומנטריים אישיים ליצירת חומרים מוסיקליים חדשים.

——-

התערוכה תתקיים ביום רביעי ה-2 למרץ שעה 20:00, באברקסס, רח' לילינבלום 40, תל אביב.

מציגים: דרורה גרינפלד, אייל אהרונוביץ, אלעד שפר, מירב בן לולו, ורד סיסם, ליה דוד, י. גרשוני מאיר, יעל שדות, מעיין ימיני, שיר יובל, עדי עובדיה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות