אוק 01 2009
פרויקט? מסלול! ועוד קצת ואניטס..
יש לי וידוי, אני מכורה לריאלטי. אבל לא ריאלטי מהסוג הזול והמשעמם, אלא הריאלטי האיכותי והמשובח, יצוק בתוכן ובארט מהממים. סותר? אולי. אבל אם אתם כבר איתי, אני רוצה לקחת רגע ולסכם את העונה הראשונה של "פרויקט מסלול" הישראלי. כן כן, זה שהגמר שלו יהיה במוצ"ש הקרוב.
מה אני כבר יכולה להגיד שלא אמרו קודם? שירז טל אולי מהממת, אבל היא ממש לא היידי קלום, הביקורת של השופטים נבעה מנסיונות שווא להיות יותר קוליים מהעולם, המנטור ששון קדם בקושי קידם את עצמו, והמשימות? טוב, כבר ראינו אותן בגרסה האמריקאית.
מה עוד? חבל שלא ראינו קצת יותר את טאו, מריה, ומה שמו, לפני שהעיפו אותם (אולי בכל זאת הייתה להם אמירה). חבל שלא העיפו את משי אחרי שהיא סירבה לתפור ולו תפר בפרק הראשון (אז מה אם היא למדה הרבה, כך מספרים, בהמשך). והכי חבל? שאחת מתוכניות הריאלטי היחידות שבאמת שוות היום משהו, התרכזה בעיקר בטפל, בשמועות, וחבל שהשמועות היו משעממות כ"כ. שמענו כולנו איך זרקו את אלון משנקר בגלל שהוא העתיק פרויקט של מישהו אחר, איך חוג'ה יצא מהארון, ואיך הזוג היצירתי מאיה וגיא, יצירתיים גם בחיים האינטימיים. אז שמענו. סו וואט?? על זה בונים ריאלטי שאמור להציג אופנה במלוא הדרה??? מצד שני, רכילות היא אחד המאפיינים הדומיננטיים ביותר מבין מרכיבי הריאלטי. בלעדיו, הריאלטי לא יתקיים.
עושה רושם שעיסוק בטפל הפך עם הזמן לקלאסיקה בפני עצמה.
במאות ה-16 וה-17, יצרו אמנים הולנדים ואניטס. אמנות שהוגדרה כיהירה, שטחית וחסרת חשיבות, היות ועסקה בטפל ולא בעיקר. "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל" (מתוך: "מגילת קהלת").
נראה לי מעניין לחשוב על תוכניות הריאלטי כואניטס של המאה ה-21. תדמיינו בעוד הרבה הרבה שנים אנשים ייכנסו למוזיאון היסטורי משמים וייעמדו מול וידאו ארוך מדי, המציג אנשים המתמודדים עם שלל משימות רק כדי לנצח. כבר לא חשוב מה הפרס, יסביר הטקסט המלווה את התערוכה, חשובה ההתמודדות. ויותר חשוב, הניצחון כמובן. במילים אחרות, הבל הבלים לפנים.
לפני כמה שבועות, הוצג בקלישר "ריאלטי אוגרים" שיצרה נעמה שרעבי-ימין, במסגרת תערוכת הבוגרים של סמינר הקיבוצים. ימין יצרה בית מגורים מיניאטורי (בקנ"מ של 1:10), עבור 8 אוגרים. אל הבית הוכנסו מצלמות אינטרנטיות, ובמקביל נפתח בלוג שתיעד בשידור חי את המתרחש במשך חודש.
"הכנסת האוגרים לבית, לכאורה אנושי, מדגישה את תחושת הזרה שיוצרת הסביבה המלאכותית לאוגרים ומעלה אצל הצופים שאלות מוסריות ותרבותיות, בין השאר, לגבי העדפות צפייה בתוכניות ריאלטי" (מתוך הקטלוג).
אגב, שמעתם על הריאלטי אמנות החדש של שרה ג'סיקה פרקר?
לתוכנית אין עדיין שם או תאריך, אבל היא שמה לעצמה מטרה לעשות לאמנות את מה שהריאלטי עשה לריקוד, שירה, ולכל היתר. השבוע התמודדו מאות אנשים, עם חלום להיות 1 מ-13 המתמודדים הסופיים. מובטח בסופו של דבר פרס כספי (כמובן), ובנוסף גם תערוכת יחיד, שתוצג בגלריות שונות. הפרס יינתן למי שייזכה בכל המשימות, שיכללו ציור, פיסול, צילום, ובטח ייראו קצת כמו טעימות מקורסים בשנה א' באקדמיה. המתמודדים התבקשו להגיע עם תיק עבודות המייצגים אותם. אמן 1 הביא אישה בחוטיני, הצבועה בחלקה העליון עם צבעי גוף. מתמודד אחר צוטט כאומר: "רציתי להשתתף בתוכנית ריאלטי מאז שראיתי את הישרדות, אבל רציתי לעשות את זה בלי עקיצות יתושים".
נשמע קצת כמו עקיצה על עולם האמנות, או פרודיה על מה שאנשים חושבים שאמנות אמורה להיות. אני לא יכולה לא לתהות אם זה באמת מה שעולם האמנות צריך עכשיו.
נו שוין.
ולסיום, 3 טוקבקים נבחרים על פרויקט מסלול, שמסכמים יפה, בעיניי, את כל העניין:
"זה מה שקורה כשלא אוהבים אופנה. רואים שמי שעושה את התכנית לא אוהב ומאמין באופנה ולכן הוא מסתפק ביחסים שבין המתמודדים שמעניינים לי את הכפתור…" (מאת: המכורה).
"מעצב ללא סקיצות הוא אינו מעצב, הוא חלטוריסט, לכן היא לא מעצבת. רק מעצבנת" (מאת: ששש).
"על זה נאמר: "מעניין לי את הבובליל…" (מאת: ארז, ת"א).
—
ומה אתם חושבים?..
16 תגובות לפוסט “פרויקט? מסלול! ועוד קצת ואניטס..”
משעמם
מבויים מההתחלה עד לסוף
מכוער
מציצני
מסטיק לעיניים
וזה תקף לכל סדרות הרעל-יטי
ב-ד-י-ו-ק-!!
אז למה אנחנו ממשיכים לראות את זה?!? ?
האמת היא שאף פעם לא ראיתי את זה… רק את הפרומואים. לא צריך יותר מזה כי אני כבר יודע מראש מה יהיה: קינאה, ריב, צרות עין, קטנוניות, התנשאות ושאר ירקות. ובמנה מרוכזת. על הרעל(יטי) הזה אני מוותר.
הממ.. אז אתה לא בא לגמר?
הבטיחו שיהיה גדול..
לא ולא!
נכון, ריאליטי זה חרא וכל מה שכבר נטחן ונאמר עליו, נכון! אבל כמו שאנו צופים בחדשות באירועים מזעזעים וככל שה"רכילות" וה"דרמה" יותר קשים אנחנו לא מפסיקים לצפות. וחוצמזה אין מישהו כאן שלא פתח אי פעם טור רכילות זה או אחר או שאל מה עם השחקן ההוא או עם מי הוא יוצא? אז די להיות צדיקים ומצטדקים
הריאלטי הוא רק עוד שלב בהדרדרות החברה שלנו שהתחילה עוד הרבה הרבה לפני שהריאלטי הומצא, הריאלטי
עצמו זה היה רק עניין של זמן….
בקשר לתוכנית של שרה ג'סיקה פארקר, מה השוק הגדול??
שוב עניין של זמן, למה אומנות הריקוד והשירה יכולות להדרדר ו"אומנות" לא? הרי היא חלק בלתי נפרד מהדרדרות הכללית, אז יאללה בכיף, הבא נדרדר יחדיו במורד…
מעניין מה יש למטה? מישהו שמע על זה משהו? 🙂
אני מודה שמסקרן אותי לראות מה יקרה לאמנות אחרי שהיא תעבור תהליך של "ריאלטיזציה". כבר שנים מסתובות ביקורות כנגד אמנים ומבקרי אמנות, הטוענות שעולם האמנות היום שייכת בעיקר לאמנים.
האם יהיה נורא כ"כ שאמנות סופסופ תתפוס מקום בתודעה הציבורית הרחבה יותר? אני לא בטוחה. האם זה יוריד מערכה של היצירה כערך? שוב, לא בטוחה. למעשה, עכשיו שאני חושבת על זה, יכול להיות שיקרה אפילו ההיפך. פתאום יכולים לחזור לעולם האמנות ערכים שנחשבים היום קצת מיושנים כמו טכניקה.
אז נכון, אולי יקומו כל מני אנשים שפתאום יגדירו את עצמם כאמנים מגניבים שממש ממש אוהבים לצייר למרות שהם לא אוהבים אמנות (כמו כל ה"סופרים" למיניהם שלא אוהבים לקרוא, אבל יש להם מחשב עם וורד), אבל מי אומר שאין לזה מקום? מי אנחנו שנגיד שאנחנו יותר טובים? ובסופו של דבר, כמו שדרווין אמר: רק החזקים באמת הם אלה שישרדו בסוף..
"אני מודה שמסקרן אותי לראות מה יקרה לאמנות אחרי שהיא תעבור תהליך של "ריאלטיזציה""
חחח ניראה לי שהסרט החדש "FAME" שהוא גירסא חדשה להיא של שנות ה 80 היא תחילת דרכה של "ריאליזציה" כזו 😆
"איי וואנה ליב פוראבררררררררררררר!" –
זו האשליה הגדולה מכולן של הריאלטי.
אמנות אף פעם לא תהיה נחלת הכלל מעצם הגדרתה
מעצם העובדה שהיא מוגדרת כאמנות ולא כבידור
לכן תמיד תשאר נחלתם של "מביני עניין" – "יודעי חן"
והם גם ישמרו אותה כזו כי כך הם יובדלו מן ההמון
ולמה בעצם שאמנות לא תהיה נחלת הכלל? ז"א, למה שלא תהיה לכוווווולם האפשרות ליהנות ממנה?
לפני כמה שנים יצא לי לדבר עם ידיד שלי, המגיע מעולם התאטרון. דיברנו על ההבדלים בין התחומים, או יותר נכון, על ההבדלים בצריכה של 2 המדיומים האלו. בזמן שלהצגות (בתשלום תמיד) יהיה קהל, לגלריות (חינמיות) בקושי מגיעים אנשים.
למה זה?
במקומות שונים בעולם, אגב, זה לא ככה..
לא אמרתי שהיא לא צריכה להיות נחלת הכלל
אלא שבאופיה אינה כזו
אמנות לרוב אינה מבדרת ואין בה אקשן
היא דורשת אנטימיות
צריך לעצור בשבילה, להתבונן ולחשוב
לפעמים היא גם גורמת לנו להרגיש או לחשוב על דברים שאנחנו לא כלכך רוצים להתמודד איתם (ממנטו מורי וכ"ו)
מופעי הגלדיאטורים וזירות שוורים תמיד יהיו מפוצצים בקהל
גם לאמנות תמיד יהיה קהל אבל מצומצם יותר
אני מבינה את מה שאת אומרת, אבל לא בהכרח מסכימה.
גם כדי לשמוע שיר, או לראות הצגה צריך זמן ורגע למחשבה. ואנשים עושים את זה, לוקחים ת'זמן הזה.
חוצמזה, יש גם אמנות פלאסטית שהיא פופית, מבדרת ומלאה באקשן. היא פשוט לא זוכה לאותם "יחסי ציבור" שתחומים אחרים זוכים להם.
ליעל – מה שהוא בידור למישהו נעשה על ידי אמן, אמן מוכשר או לא, זה עניין של טעם, אבל אמן בכל מקרה. גם מלחמת שוורים היא בידור להמונים ואמנות ללוחם השוורים. כמו שמשי חוג'ה היא בידור דלוח ווולגארי לחלק מהאנשים אבל אמנות לעורך הוידאו של הסידרה שקיבל פנינים (שעל זיהוים ועריכתם היטב הוא מקבל כסף – כדי ליצור בידור).
חוצמייזה – ריאליטי לא יכול להיות מונחה, גם המשתתפים לא יכולים לדעת שהם משתתפים. מה שמכונה ריאלטי הוא למעשה מעין הפעלה קבוצתית ממומנת ומצולמת.
פרוייקט מסלול לא שונה מהישרדות לצורך העניין – במקום לאכול ג'וקים, הם צריכים לשתות ביוב שנשפך מהפה של גל אפל בשם הפרובוקציה הבידורית.
ריאליטי של מעצבי אופנה הוא לא משהו שיותר לשידור בפריים טיים ללא אזהרת תוכן. כשיראו את השיט שמעצבים אוכלים ביום יום שלהם, שנים של תקיעות, שאנשים לא מבינים אותם כי הם יודעים לעצב ולא לדבר, שגונבים אותם בחנויות וגונבים להם דגמים, כשהן צריכות להתנצל על זה שהן ממלצרות אבל בעצם מעצבות ועושות את זה רק בינתיים.
אמנות באופיה חייבת להיות נחלת הכלל אחרת היא עוד הגיג או יצירה של איש הזוי שאף אחד לא מבין – אמנות היא כלי פוליטי, אמנות היא חזון ואמנות היא העברת מסר והוצאת רגש – מי שלא מתקשר עם הקהל, שלא יטרח להוציא את זה החוצה. סליחה על הנדושות, אבל כשעץ נופל ביער ואיש לא שומע ולא רואה…
ולסיום – דורית יקירתי, אנשים מעריכים רק את מה שמשלמים עבורו (בכסף, ברגש, בכישרון, לא משנה מה המטבע).
אסף, אהבתי את מה שכתבת.
ובעניין התשלום, הממ.. חוששתני שלפעמים מרוב מרדף אחרי כסף, לא רואים את היער.. (אם להמשיך במטפורה של העצים..)
[…] עזבו, מי באמת מתעניין בריאלטי? עין, […]