זה לא אני, זה המצב!

עבודות הקיר של בל שפיר  שוזרות שיער מזנב סוס עם מחטים, ויוצרות אובייקטים קוויים עדינים התלויים על הקיר. השזירה והקשירה, מלאכת קרוֹשֶה, יוצרת מעין "חרקים" קוויים קטנים, או "סוסונים", שמתוכם מזדקרות קווצות שיער, או משתלשלים מהם קוּרים או חוטים.

אובייקטים קוויים אלה, שהם מעין רישומים קלים בחומר, הינם ביטוי חדש ונוסף לנושאים הקבועים המעסיקים את בל שפיר. עוּבָּרים ונפלים, רימות וזחלים, יצורים היברידיים ובעלי חיים משובטים, מופיעים תדיר ביצירתה בשנים האחרונות. דימויים אלה, המעומתים לא פעם עם מערכת כמו מעבדתית, החליפו את חומרי הטבע, כמו גזעי עץ, פירות, אדמה ועלים יבשים, שהופיעו בשנים הראשונות של יצירתה.

זוהי יצירה שהיא נשית במהותה, ועל כן מתקשרת ליצירותיהן של כמה אמניות פמיניסטיות ידועות בשנות השבעים. מידות היצירות הן תמיד בגודל אנושי, ובשנים האחרונות לעיתים אף במידות מיניאטוריות ממש, והן מציגות שאלות של פוריות ו-ווגטטיביות. הגופים ההיברידיים הרבים שהיא מייצרת, נעים במרחב שבין מדע בדיוני וחרדות של שואה אקולוגית, והם דימויים המבטאים צער על עולם שעסוק בשכפול מכני עקר במקום בתהליכים של לידה ופוריות אמיתיים.

היצירות המינימאליות שלפנינו מזכירות מאות רישומים ששרבטה שפיר במשך השנים. אולם החומר הייחודי, שיער סוס, מקנה להן עצמה ודינמיות מעבר לכוחו של עיפרון או עט. לא במקרה משתמשת שפיר בחומר הטעון הזה. אביה ואמה, ניצולי שואה מפולין, היגרו לאחר מלחמת העולם השנייה לגרמניה, והקימו שם חווה לגידול סוסים, המנוהלת עד היום על ידי אחיה. החיים בחווה בין הסוסים, ושגרת הטיפול בהם, היוו חלק מרכזי בחייה כנערה. אולם כאישה צעירה מרדה בהוריה ובאורח חייהם, היגרה מגרמניה לישראל, פיתחה קריירה של אמנית וניתקה את קשריה עם עברה. הבחירה בשיער מזנב סוס, ארבעים שנה אחר כך, לאחר מות הוריה, יש בה סוג של השלמה עם עברה וקשר מחודש אל אותם מקורות ילדות שדחתה.

הדימויים הקשורים-סרוגים של שפיר דומים לסוסונים קטנים או לחיות מפרקיות זעירות, המיוצרות במלאכת נשים עדינה, כמו מין צעצועים קטנים וקלים. העובדה שחלק מדימויים אלה נחים על רשת של קורים-שערות, ושבחלקם משולבות מחטים, מעלה בזיכרון את דימויי העכביש של לואיז בורז'ואה, הנקראים Maman. עבור בורז'ואה, דמות העכביש סימלה את אמה, שהייתה טווה ומתקנת גובלנים. עבור שפיר, ה"סוסון" הקשור הוא העלאה באוב של בית אבא, כמין אזכור ותובנה מאוחרת של עברה.

מלאכת ה"סריגה" של הדימויים, ההולכים ונבנים בחלל כמין מערכת של תאים, המתחברים ומתפצלים עוד ועוד, מזכירה גם דיאגראמות מדעיות של התפלגות תאים והתפראות של מערכות פנימיות בעת מחלה. יצירות אלה קשורות בעבודות סרוגות גדולות ממדים, שעמדו במרכז יצירתה של האמנית בשנתיים האחרונות. היצירות הגדולות האלה, הנראות כמו חבלים או כמו מעיים או שחלות מוגדלות, תלויות מן התקרה ונמשכות מטה באמצעות משקולות שבתוכן.

החיבור בין מלאכה נשית עמלנית וסיזיפית, לבין מערכות פיזיולוגיות וטבעיות, הוא אחד המאפיינים הבולטים ביצירתה של בל שפיר. אולם עתה, יותר מאשר בעבר, יש לאלמנט האוטוביוגרפי המוצנע תפקיד מפתח בפענוח הטקסט הסמוי של היצירה העדינה הזו.

(טקסט מאת: אבישי אייל)

—-

בל שפיר על עבודתה.

שפיר מציגה בימים אלו בתערוכה: קו, חומר, אור וצל, בהייטאצ', מקום לאמנות עכשווית.

מציגים : רון אלוני, אבי איזנשטיין, יהודה אלטמן, איתמר בגליקטר, ישראל הדני, גיא זגורסקי, ורדה כרמלי, מירה מיילור, בריג'יט נהון, אביב נווה, מאיר נטיף, אפרת פלג, דורית פלדמן ועופר רותם, דרורה שפיץ, בל שפיר. אוצרת : דפנה נאור.

התערוכה תוצג עד ה- 29 ביולי.