אוק 29 2009
כה אמר הבייקון
בסוף השבוע הקרוב (או במילים אחרות: הערב!) יתקיים בסינמטק בת"א, פסטיבל אפוס. (המופק ע"י מיקי לרון וגידי אביבי). אפוס הוא הפסטיבל הראשון בישראל המוקדש כולו לסרטים בנושא אמנות ותרבות. במהלך הפסטיבל יוקרנו יותר מ-35 סרטים עלילתיים ותיעודיים מרחבי העולם. בנוסף, יוקרנו גם סרטים על אמנות ויצירה ישראלית. הסרטים, אגב, מתורגמים כולם לעברית. הסרטים ייגעו בכל תחומי האמנות. החל ממוזיקה לסוגיה, מחול, ספרות ושירה, אמנות פלסטית, כמובן, תיאטרון ועד קולנוע.
במהלך הפסטיבל יתארחו, בין היתר, הבמאי בן לואיס בכיתת אמן, בנושא עשיית סרטים ותחקירים בנושאי האמנות הפלסטית. חוץ מזה, הוא גם מבטיח לגלות מדוע הוחרם ע"י בתי המכירות הפומביות. הפסטיבל מציין 200 שנים להולדתו של פליקס מנדלסון, ומארח גם את הבמאית שילה היימן, שהיא נצר למשפחתו. היימן תציג את סרטה "מנדלסון, הנאצים ואני", בו מסבירה למה המיר דודה את דתו וכן תדבר על החרמת יצירותיו בימי השלטון הנאצי. בנוסף, תהיה תוכנית מיוחדת בפסטיבל, שתיעשה בשיתוף עם מרכז סוזן דלל, ותוקדש לענקי המחול פינה באוש ומרס קנינגהאם שהלכו לעולמם השנה. במסגרת זו יוקרנו קטעים מתוך עבודותיהם של השניים וייערכו מפגשים פתוחים של מבקרת המחול, גבי אלדור, ועם יוצרי מחול מקומיים שידברו על השפעתם של באוש וקנינגהאם על יצירותיהם.
בנוסף, מציין הפסטיבל גם 100 שנים להולדתו של הצייר פרנסיס בייקון.
פרנסיס בייקון נחשב כיום לאחד מגדולי הציירים הבריטים של המאה העשרים. בייקון הוא צייר תמונות עוצמתיות הנוגעות בגוף. ההתייחסות שלו הייתה בו זמנית למשיכה ולדחייה ממנו. בחייו עוררו ציוריו הבוטים את ההומוסקסואליות המוחצנת שלו. אורח חייו ההולל לא מעט מחלוקת: מרגרט תאצ'ר כינתה אותו "ההוא עם הציורים הנוראים". אולם בייקון בשלו. "אני אופטימיסט בנוגע לכלום", היה אומר.
מלווין בראג, שבא לראיין אותו לצורך הכנת סרט זה, מצא עצמו משתתף בחגיגה של אלכוהול: "התחלנו בתשע בבוקר. בסטודיו הוא התעקש שנשתה מהשמפניה שהכין מראש ליד הכיור. כשסיימנו לצייר הוא לקח אותנו למסעדה איטלקית סמוכה, שם הוא אכל את הארוחה היומית שלו ושתינו יין אדום… כשהמסעדה התרוקנה ניהלנו שם את הראיון. לא אכלנו כלום, אבל המשכנו לשתות. שנינו כבר התקשינו להוציא מלים שלמות מהפה, אבל המשכנו בראיון. אחר-כך הלכנו למועדון הימורים, שגם לידו היה איזה בר…" למרות השתייה וההימורים, ואולי גם בגללם, פרנסיס בייקון מצטייר בסרט, כמו בחיים, כדמות מרתקת וכאמן ייחודי. (מתוך אתר הפסטיבל).
בייקון תיאר פעם את דרך עבודתו בסטודיו: "אינך יודע כיצד חוסר התקווה הוא הדבר שמפעיל אותך רק לקחת את הצבע ופשוט לעשות כמעט כל דבר כדי לצאת מהנוסחה של יצירת מעין תמונת אילוסטרציה. אני מתכוון שאני פשוט מקנח את כל זה בסמרטוט או משתמש במברשת, או מוחק עם משהו, או שופך טרפנטין ומצייר כל דבר אחר לתוך הדבר עצמו".
אגב, בתחילת החודש נפתחה בגלריה ברומא התערוכה קאראוואג'ו-בייקון. התערוכה מציגה, אלה מול אלה, 16 ציורים של גאון הבארוק האיטלקי מיכלאנג'לו מאריסי, המכונה קאראוואג'ו, ו-16 יצירות של הצייר האנגלי בן המאה ה-20 פרנסיס בייקון. זהו חיבור מעניין, ללא ספק, המעורר שאלות רבות בנוגע לאוצרות העכשווית המפעילה את הצופה.
בין השנים 1561-1626, חי אדם אחר, שגם לו קראו פרנסיס בייקון (איזה כיף שיש ויקיפדיה..). בייקון היה פילוסוף ומדינאי אנגלי (שאפילו קיבל תואר אבירות).
בייקון היה מהראשונים לטעון כי ככל שנדע יותר על העולם, כך יהיה לנו קל יותר לשלוט בו ובכך לשפר את חיינו, ולהאריך אותם. הוא טען כי יש להתבונן בטבע ו"לאתגר" אותו על ידי ניסויים אינדוקטיביים שיבואו לניסוח חוקים אוניברסליים.
האירוניה היא מותו של בייקון. הוא ניסה לבדוק את האפשרות של שימור בשר בעזרת שלג. אך בזמן שמילא תרנגול בשלג, הוא נדבק בדלקת ריאות קטלנית, ומת.
אז צאו, תעשו אמנות, תנסו את העולם. ואם לא תאתגרו אותו, לא תאתגרו גם את עצמכם..
שתייה צפייה נעימה!
זה לא אני, זה המצב!
Copyright © 2024 כל הזכויות שמורות .
כמה הערות ביקורתיות במיוחד:
פליקס מנדלסון לא יכול להיות דוד של במאית קולנוע בת זמננו, כי הוא נפטר ב-1847. הוא לא המיר את דתו ביוזמתו, כי היה בן 6 כאשר הוריו המתבוללים החליטו על כך. היחס ליצירותיו ידע עליות ומורדות במהלך השנים, אך אפילו אנטישמי כוואגנר, שקרא להחרים את יצירותיו, גמר את ההלל על הקונצ'רטו שלו לכינור (יצירה שחובה להכיר).
הערה קטנונית במיוחד: בייקון לא צייר תמונות עוצמתיות אלא תמונות המקרינות עוצמה. די לפיתוליות!
הרגלי המין והשתיה של בייקון לא מעידים, לדעתי, על כך ש "פרנסיס בייקון מצטייר בסרט, כמו בחיים, כדמות מרתקת וכאמן ייחודי", אלא על היותו שיכור מסכן וחסר שליטה. במקרה, השיכור הזה היה מוכשר כשד. על מציצנות כבר הגבתי?
חוץ מזה, תודה על הרשימה המעניינת. סרטים על "תרבות" הם מתכון כמעט בטוח לפלצנות, אבל בדרך כלל אפשר למצוא בהם גם כמה יצירות צנועות וטובות.
בוא נדבר רגע על דמותו של האמן, כפי שאוהבים לדמיין אותה.
הוא בד"כ יהיה טיפוס הפוך כזה, מקרין עוצמה וגדול מהחיים. אמן מהסרטים תמיד שותה ומעשן, ומתנהל בתוך מעין בועה פרטית, אישית ותמוהה שהוא יוצר לעצמו. האמן הזה (המיוסר, עפ"י רוב, כי אפ'חד לא מבין אותו) מוקף צבעים וחומרים שונים, שהופכים את העולם שלו לפילוסופי ומהורהר. אה, ואמנים כאלה גם אפ'פם לא עובדים. חוץ מבסטודיו, כמובן.
כאילו, וואו! אמנים הם כאלה מאגניבים (במלרע)!!
זה מצחיק, כי בחיים האמיתיים, אמן מצליח (בלי קשר ליכולותיו האמנותיות), הוא קודם כל איש עסקים מצליח. ואתה לא יכול להצליח, אם כל היום אתה מעשן, שותה, וזורם זרוק ליד החיים. אתה חייב לעבוד, בד"כ לעבוד קשה, כדי להצליח.
תקנו אותי אם אני טועה.
בייקון זה טעים 🙂 (איזה כיף שיש חופש ביטוי)
הנה בדיוק ראיתי בחדשות כתבה על סרט מהפסטיבל, על צייר שנשכח שהבת שלו רוצה למכור עבודות שלו, ולא ברור אם אפשר בכלל לקבל עליהם מחיר כלשהו. השוס בסוף היה שהבמאית היא הבת של עמוס עוז(!!!). זאת אומרת שלא משנה מי הצייר ומי בתו ומה הוא צייר, אלא שהשורה התחתונה היא מי האבא של הבמאית. ככה מצליחים בארץ (ראה מקרה עלמה זוהר, רונה קינן ועוד רבים ורבות טובים וטובות).
אז בייקון הצליח כי הוא מתהדר בשם של פילוסוף ידוע? כנראה שלא. באנגליה אין משפחות אצולה כמו בארץ. הוא הצליח כי הציור שלו מזעזע במיוחד, וגם איכותי ויחודי. לא חושב שיש קשר לשכרות או לייסורים. אני מקווה שאין קשר.
בייקון, אגב, זה מגעיל אותי. מה רע בפסטרמה כשרה?
אין רע בפסטרמה כשרה.
גם בבייקון אין. 🙂
צבי, הכתבה הזו קצת מזכירה לי משהו שראיתי לא מזמן עם חברה שלי ביו-טיוב.
לא זוכרת מה חיפשנו, אבל נתקלנו בסרטון קצרצר הלקוח מפינה קטנה באחת מתוכניות הבוקר. התראיינה שם בחורה צעירה, יועצת להשקעות באמנות במקצועה, שהציגה מס' רכישות אמנות גדולות שנעשו ברחבי העולם (בעיקר בנ"י). בכל מקרה, הוצגו צילומים שונים של פסלים, של כמה גדולים. לא זוכרת כבר מי בדיוק. אותה "מומחית לכאורה", סיפרה בכמה היצירות האלה נמכרו. ככה, אחד אחרי השני, צילום ומחיר, צילום ומחיר. והמראיין ממש התפעל,ושאל אותה כל מיניי שאלות על המחירים האלה ועל מי שקנה.
ואני הסתכלתי וחיכיתי. וחיכיתי. וזה לא בא.
אז מי היו האמנים האלה??
במקרה זיהיתי את פולוק והירסט, אבל היא לא ציינה את שמם.
זה כנראה לא היה מעניין מספיק בשביל הצופים של אותה תוכנית הבוקר, וחמור מזה, לא מספיק מעניין עבור אותה יועצת אמנות סופר מומחית..
דוד ,נצר למשפחה, למה להיות קטנוני,זה לא באמת העניין.
אותי מעניין איפה שומעים על כל האירועים והפסטיבלים האלה כי ניראה לי שלא מדברים עליהם בחדשות של 20:00 בערב עם יונית לוי או כל נסיכת קרח אחרת
שיפורמי-לא טעמתי בייקון מעולם,לא יכול לאשש את טענתך 🙂
שחר, תמיד נחמד לראות אותך 🙂
[…] ראיון עם פרנסיס בייקון (שכבר יצא לי להזכיר קצת כאן) […]