זה לא אני, זה המצב!

נקודת המוצא לתערוכתה החדשה של אלינה ספשילוב הייתה ההבנה כי כישלון ומוות הם חלק בלתי נפרד מן החיים. “זה כמו הפירות הכי מתוקים שנרקבים בסוף", אומרת האמנית. "אי אפשר לעבור חיים בלי משבר, אובדן או כישלון. פתאום מגיע אובדן כלשהו, שמפגיש אותך עם הצד של הצער ושל התהייה".

בתערוכה שתי סדרות מרכזיות הנעות בין מציאות לפנטזיה, והיא משלבת שתי גישות לציור: מחד גיסא – ציור מדויק שהוא תוצר של התבוננות, ומאידך גיסא – ציור בסטודיו על רקע כמעט לבן, וציורים של נופים אגדתיים – על רקע שחור. בשתי הסדרות גם יחד מופיעים מוטיבים המאזכרים את ציורי הוואניטס (vanitas): גולגולות, ספרים, עציץ, פרחים. סוגה זו, שראשיתה בהולנד במאות ה-16 וה -17, ביקשה להתריע על ארעיות ההנאות וההישגים הגשמיים, והיא ממשיכה לשמש מוטיב מרכזי בעבודותיהם של אמנים עכשוויים.

מעבר לממד האישי, שעליו מדברת ספשילוב, דומה שהעיסוק העכשווי בנושא כה קלאסי קשור בתרבות השפע והצריכה האינסופית (המקצינה את התחושה שבבסיס הציורים, כי "הכול הבל הבלים"), וכן בתחושות האימה והאפוקליפסה, המלוות את הדור הזה. אולם ספשילוב – בשונה מאמנים מקומיים אחרים שעסקו בנושא, בהםיצחק ליבנה, אורי גרשט ועינת עריף גלנטי – מוותרת על העמדת הפנים, על הנִראות המפתה.

בציורי הסדרה "טבע דומם" הכול נראה חולה משהו, חיוור ובלתי תקין מלכתחילה. הסוף נוכח כבר בהתחלה. ההוד וההדר, המסמלים את השפע, את השובע ואת היש החומרי, נעדרים, ובמקומם ניכרים רזון ומינימליזם, כמעט סגפנות. ניתן להכתיר עבודות אלה בשם טבע דומם חילוני או מפוכח; טבע דומם בגרסת המזרח התיכון המדברי, בניגוד לטבע הדומם של תרבות מערבית עתירת סמלים ויופי.

המעבר מסדרת הטבע הדומם הלבנה לסדרה השחורה הוא המעבר מן המציאות לעולם הדמיון ומן החוץ פנימה. בסדרת הציורים השחורה, הן הדמויות והן הנופים שאובים מזיכרונות ומפולקלור של תרבות אחרת שנצרבה בתודעתה. גם כאן, בדומה לציורי הטבע הדומם, הגולגולת משמשת כמוטיב מרכזי, אך הפעם ישנה תחושה של עוצמה ושל חיוּת. זוהי סדרה צבעונית, גרוטסקית ואף משועשעת, שבה ענפים מצמיחים פרחים וגולגולות, ואלה נראות מחייכות, ובד בבד – מאיימות, מעין דלעות "ליל כל הקדושים", שעוד רגע קט יהפכו למפלצות מסרט אימה.

נקודת המבט שלספשילוב נעהבין שני קטבים: מזרח ומערב. השילוב בין ילדות בברית המועצות לשעבר והחיים בישראל מאפשר לה לראות את הדברים מנקודת מבט מעט מרוחקת, של תיירת, זו שבאה מבחוץ. נקודת מבט זו מאפשרת אמפתיה מפוכחת, שביסודה ממד של ביקורתיות, וכן שילוב יוצא דופן בין תרבויות ומסורות שונות, בין התרבות הקלאסית שממנה באה לבין התרבות הצעירה הצומחת כאן.

טקסט: דנה גילרמן 

התערוכה תציג בגלריה ג'ולי מ. מיום חמישי הקרוב,  ה-3.11  

תאריך נעילה: 10.12.11

כתובת טרקבק | RSS תגובות