נוב 19 2009
השיגעון החדש
דאלי, עין
השבוע החלה העונה החדשה של האח הגדול (שיואו-א-נ-י-מ-ת-ה-! סתם, אני ממש לא..). במקביל ובתזמון מושלם, החליטה הוועדה המיוחדת שהוקמה לנושא, לדחות את חוק המאגר הביומטרי בשנתיים. אפשר לנשום לרווחה, החוק נדחה. ועוד נדחה בשנתיים שלמות! ויש כבר בובלילית, שיפרה וצבר חדשים. עכשיו באמת כבר הכל יהיה בסדר.
ג'ורג' אורוול כתב ב-1984: …"עובדות, מכל מקום, אי-אפשר להעלים לצמיתות. אפשר לעמוד עליהן על ידי חקירה, אפשר לסחוט אותן מפיך על ידי עינויים. אבל אם אין מטרתך להשאר בחיים, אלא להשאר אנושי, אין בכל זה כדי לשנות הרבה בסופו של דבר. אין בידם לשנות את רגשותיך, ובעצם אף אתה עצמך אין בידך לשנותם, אפילו תרצה. יכולים הם לגלות לפרטי-פרטים כל מה שעשית או אמרת או חשבת; אבל תוך-תוכך, שמסתריו הם בבחינת חידה אפילו לגביך, נשאר בלתי-חדיר"…
אבל עזבו, מי באמת מתעניין בריאלטי?
עין, אשר
בשנת 1961, כתב פוקו את "תולדות השיגעון בעידן התבונה". הספר עוסק ביחסים בין כוח לידע, כשהיחיד הוא מושא ליחסי כוח מול מערכות נורמטיביות ומשטרי דיכוי חברתי. תפקידו של האינטלקטואל, הוא להצביע על הכוח המדכא, למען עניין משותף בקבוצה אליה הוא שייך. המדוכא הוא בעל השיגעון, כשהשיגעון נתפס כשערורייה מוסרית. המשוגע מובטל מעבודה, והוא נכלא ע"י הבורגני שאינו סובל את ההפרה הגסה של הסדר החברתי הטוב. וכך, נפערת לה תהום, בין השפוי ללא שפוי. לפי פוקו, בכדי לאפשר למשוגע להביע דברו, לפרוץ לתוך המרחב הציבורי התבוני, יש להבין את הסדר ההיסטורי שגרם למשוגע לחדול מלהיות בעל זכויות.
עכשיו תשאלו, למה לערער את המרחב הציבורי המסודר והטוב? או להיפך, למה לסדר ולקטלג את המרחב הציבורי הנטוע בשיגעון של עצמו?
לפי אורוול: "חובה להגן על הגלוי לעין, האווילי והאמיתי. אמיתות הן אמת, זכור ואל תשכח! העולם הממשי קיים, חוקיו אינם משתנים. האבנים קשות הן, המים רטובים, עצמים חסרי-תמיכה נופלים לעבר מרכזו של כדור הארץ… החירות היא החירות לומר ששתיים ועוד שתיים הם ארבע. אם זה מוסכם, נובע ממילא כל השאר".
כריסטיאנה אוברמאייר
אתמול נפתחה הביאנלה הבינלאומית ה-7 למיצג. הפעם, בנושא "ערפול". הביאנלה מתרחשת במקומות שונים בת"א, והיוצרים השונים מגיבים בעבודותיהם לאתרים, לקהל ולמצב בו הם נמצאים בזמן אמת, בעבודות חדשות שנוצרו במיוחד עבור האירוע.
המרכז לאמנות עכשווית יוזם את הביאנלה מתוך "השקפה בסיסית על מקומה של האמנות בחברה ועל היכולת של האמן או האמנית לפעול, להגיב ולקיים פעולה הדדית בכל מצב נתון כמעט".
בין המציגים: נלי אגסי, גיא בן נר, מאיר טאטי, שחר מרקוס ואלי ברק, קרין מנדלוביץ', תמיר רבן ואורי קצנשטיין. בין האמנים הבינלאומיים שיגיעו: אמילי לוצקר (ארה"ב), דייל ברנינג (בריטניה), כריסטיאנה אוברמאייר (גרמניה), סרן דאלגור (דנמרק), שרל דרייפוס (צרפת) ועוד. כמו כן תתקיים הרצאה מאת האמנית והאוצרת הפולניה יואנה וארשה תחת הכותרת "וירוס בתיאטרון". אוצר הביאנלה: סרג'יו אדלשטיין. כניסה: 35 ₪.
—
אז תסתכלו עליהם ותראו אותנו? לא בטוחה, אבל בטח לא יזיק אם תסתכלו קצת על עצמכם. ותזכרו, האח הגדול, עינו פקוחה…
6 תגובות לפוסט “השיגעון החדש”
מאוד קרובים לליבי הדברים שהעלית, דורית
קישור יפה בין התכנים
תודה לך
תודה לך, סמדר.
ברוכה הבאה.
העיניים מוטיב חזק בפוסט הזה אה ?
(כפרה עליך,עיניים )
חיח 😆
העיניים- חלון לנפש
מהו באמת ההבדל בין לא שפוי ליוצא מן הכלל?
"אם אתה רואה מרחוק מישהו עומד בפינת רחוב ומנפנף בידיים וצועק, יתכן מאוד שהוא קורא למונית שעומדת מעבר לפינה שאינך יכול לראות, והאיש איננו משוגע כלל, כמו שבוודאי חשבת"
ניסים אלוני.
או במילים אחרות: הגבול בין השניים דק מאוד..