זה לא אני, זה המצב!

Zoya Cherkassky

אם אתם שואלים אותי, אחד הנושאים הכי מרתקים ומושכים שקיימים בעולם הזה הוא צבע. לא משנה איך תסתכלו על זה, צבע פשוט מעניק צבע לעולם (כמו שאומרים). לכן, כשהעבודות הבאות נחתו לי במייל הרגשתי שאני פשוט חייבת להביא לכם אותן:

התערוכה הראשונה שאני רוצה להתייחס אליה, היא תערוכתה של נטליה זורבוב "תקופות אקריליק ושמן", המציגה בימים אלו בגלריה נגא. זורבוב מספרת: …"בתערוכתי החדשה אני מציגה עבודות שנעשו בשנתיים האחרונות. את גוף העבודות הזה אני מחלקת לשתי תקופות: תקופת העבודה באקריליק ותקופת העבודה בשמן. רוב הציורים בתקופת האקריליק נעשו בפורמטים גדולים, פני השטח בנויים ממשטחי צבע גדולים ואחידים. הנושאים מתייחסים למקומות בהם גרתי ועבדתי – הנגב ובירתו באר שבע. בציורים האלה יש תפקיד גדול לנראטיב, הם מתארים סיטואציות מורכבות, לעתים בלתי-ניתנות לפענוח ע"י הצופה. בהרבה מקרים תמונות מסוג זה מתפתחות אצלי לסדרה. ברבות מתוכן אני חוזרות על אותו הנושא או על אותה הסיטואציה בהפרש זמן כלשהו. הן מזכירות פריימים של אנימציה שנגזרו מתוך הסרט והוגדלו. התמונות הן סטטיות: החפצים והדמויות הם בו-זמנית גם אלמנטים של אורנמנט"…

קבלו טעימה קטנה צמתוך העבודות:

crossing sderot yerushalaim dereh eilat 2011 94x195cm oil on canvas

negev 2011 187x 142 cm oil on canvas

park hayarkon 2011 185x 95 cm oil on canvas

—-

2011, זויה צ'רקסקי ואנה לוקשבסקי בגלריה רוזנפלד.

השנה שחלפה (2011) היוותה נקודת מפנה ביצירתן של האמניות, כאשר לאחר תקופה ארוכה של ציור ורישום קונספטואליים בעיקר, תפסו את מקומם עבודות העוסקות בהיבטים הפורמאליים של הציור לצד פרשנויות עכשוויות על ציור מהתבוננות. העיסוק הביקורתי בשדה האמנות שאפיין את עבודותיהן הקודמות של השתיים, הופך בתערוכה הנוכחית לביקורת מעשית על האסתטיקה של סצנת הציור המקומית שנמנעת מהמציאות שסביבה.

התערוכה מספקת מעין הצצה לסטודיו ולדרכי העבודה והחשיבה של צ'רקסקי ולוקשבסקי, שחוות את הציור מהתבוננות כחוויה מרתקת, אשר אינה מחליפה את העשייה בסטודיו אלא מעשירה אותה. העבודות המוצגות חושפות, מנקודות מבט שונות, את השינויים באופני ההתמודדות שלהן עם ציור. במרכז התערוכה עומדת השאלה הנצחית "איך לצייר?", שאלה שפתרונותיה האפשריים מנוסחים בגופי העבודות של כל אחת מן האמניות.

בעוד שבעבר הקונספט הכתיב את הסגנון הציורי של השתיים, בתערוכה הנוכחית מגוון השפות הציוריות משקף חיפוש אחר שפה שהיא רלוונטית לדימוי קונקרטי ומשתנה בהתאם אליו. העבודות מראות מיומנות של ציור שמפשטת את המציאות במטרה לייצר כוח הבעה מקסימאלי במינימום אמצעים. הפשטות הסגנונית של העבודות בתערוכה הופכת למעין החלטה קונספטואלית, אופציה ישראלית של ציור מודרניסטי.

Anna Lukashevsky, Anton, 2011

Anna Lukashevsky, Kibbutz Galuyot, 2011

Anna Lukashevsky, Pini, 2011

Zoya Cherkassky, Puffer Coat, 2011

Zoya Cherkassky, Self Portrait, 2011

Zoya Cherkassky, Yaron Abudi, 2011

—-

עכשיו תגידו שלא בא לכם להתחיל לצייר קצת…

כתובת טרקבק | RSS תגובות