יול 04 2012
הפלישה למרחב – מאת: יעל קיני
אלעד ערמון, מדוזה 1, פרט_2010-12
התערוכות "פרויקט מדוזה" של אלעד ערמון ו"קו לגוסטאב" של הגר מיטלפונקט ופרויקט הוידיאו שבתוכה- "מהו הקו הוורוד?" של יסמין קיני – עוסקים, בין השאר, בפלישה למרחבים ציבוריים-אישיים; קיבוציים או אורבניים.
"קו לגוסטאב": המגיע לגלריה הקיבוץ מצד רחוב פרישמן יפגוש בקו ורוד עז, היוצא ממרכז המדשאה המרובעת שבמתחם "מעונות עובדים" בפינת הרחובות פרישמן ודב הוז. הקו הוורוד, צבוע בהקפדה ברוחב של כחצי מטר, יתקדם ברחוב דב הוז באלימות עיקשת על גבי המדרכות, על הכביש, על קירות כמה מן הבתים, למשל "בית צעירות מזרחי" (בניין המחאה), יטפס על בית מגורים שנועד לשימור, דרך גדרות-חיות. הקו יהפוך בדרכו את הרחוב עצמו לפסל מרחבי, עד שיגיע למרכז חלל הכניסה של גלריה הקיבוץ שבדב הוז 25. שם ייבלם הקו וייאסף על ידי גורן העשויה משברי אספלט, שהובאו לגלריה על ידי האמנית הגר מיטלפונקט.
עוד יוצגו בחלק זה של הגלריה שתי עבודות וידיאו.
באחת מהן נראית האמנית כשהיא מכסה ומוחקת קו ורוד, המטפס על שלד בניין בבנייה בן שלוש קומות, במזכרת בתיה, מקום מגוריה. עבודה שנייה מוקרנת על קיר עם דלת, שבאמצעותו חסמה כמעט את המעבר לחלק הפנימי של הגלריה, שבו מציג אלעד ערמון.
הצופה חייב לעבור דרך עבודתה של מיטלפונקט, כדי לפתוח את הדלת המובילה אל תחום עבודתו של ערמון. הדימוי המוקרן של מיטלפונקט פולש אל תוך המרחב החבוי של ערמון.
*גוסטאב שטיינשניידר, על שמו קרוי הקו, העובר גם דרך ביתו בדב הוז 20, היה פילוסוף אינטלקטואל אשר עם עלייתו ארצה מאוסטריה דבק בהגשמה דרך עבודת כפיים ובחר להיות מנקה רחובות.
הגר מיטלפונקט, הקו הוורוד הגדול, 2011-12
הגר מיטלפונקט - הקו הוורוד הגדול, 2011-12
הגר מיטלפונקט, צביעת קו לגוסטאב, 2012. צילום-אורלי הומל
"פרויקט מדוזה": אלעד ערמון מציג את פרויקט "מדוזה" באמצעות תשעה "פריימים" אותם קבע על קירות החדר הפנימי, עליהם הוא מקרין דימויים מתוך תשע המדוזות, לסירוגין ובתזמון משתנה שאחריו נעלמים הדימויים אל תוך החושך.
ערמון התחיל לעסוק בפרוייקט "מדוזה" בשנת 2010, ומאז הציג עשר תערוכות יחיד שלא הוזמנו אליהן צופים. התערוכות הוקמו, כל אחת בזמנה, בחללים נטושים בקיבוץ, צולמו ומיד פורקו. חללי התצוגה הם אתרים מהקיבוץ של פעם, כגון חדר האוכל, המכבסה, בית הילדים, בריכת השחייה.
"הכללים פשוטים", אומר ערמון: "אין צופים, אף עבודה לא הוצגה בעבר בפני קהל וגם לא תוצג בעתיד. כל השאר פתוח. העבודות והתערוכות מתקיימות כתיעוד צילומי בלבד. המצלמה מתפקדת כמו ראשה הערוף של מדוזה המיתולוגית, שפירוש שמה הוא שומרת, מגינה, אוצרת – שכל תכליתו הוא המבט".
"הקיבוץ שלי, שדה נחום, הוקם בסוף שנות ה-30, והיה הקיבוץ השני בארץ שהוקם בשיטת "חומה ומגדל". סבא שלי היה בקבוצת המקימים, שהגיעו לנקודה המיועדת באישון לילה ומיהרו להקים את המגדל והחומה לפני עלות השחר, לפני שהבריטים יבחינו בהם. על-פי התקנות, לבריטים אסור היה להרוס ישוב קיים. גם אני מתגנב לחללים שלא שייכים לי ומציב בהם מגדלים וחומות, אך אני ממהר לפרק אותם ולא להשאיר ראיות בשטח. גם "חומה ומגדל" וגם המדוזות שלי, קיימים היום רק בתמונות".
בהרחיבו את הדיבור מוסיף אלעד ערמון: "אני צרכן קצת אובססיבי של אמנות עכשווית. את רוב התערוכות בתל אביב אני רואה בגלריות עצמן, ואת התערוכות המעניינות בחו"ל, בהווה ובעבר, אני רואה באינטרנט. כך למעשה כמעט כל התערוכות המוצגות בעולם, הן 'מדוזות' בשבילי".
את הגר מיטלפונקט הזמנתי להציג עם ערמון. היא הציעה לפעול ברחוב, עם פרויקט "קו לגוסטאב", אשר נולד "כשלב נוסף על רצף גוף העבודות שלה. הגר, אמנית חומר במהותה, יוצאת למרחב הציבורי ומחוללת בו תמורה אסתטית, מנכסת אותו לרגע, בפעולה של גרילה מנומסת.
צביעה היא אקט של כיסוי, של מחיקת הנוכח והתמרתו בחדש, בזר. לאורך 300 מטרים לערך היא פורשת קו ורוד מאסיבי, המכסה על ההיסטוריה של רחוב דב הוז, אך בה בעת, בעצם פעולת הכיסוי, הוא מפנה פנס להיסטוריה המיוחדת של האזור, שהוקם כמתחם של קהילות אמנים. הזמן מחק את עקבותיהם. לוח אבן קטן ניצב על חלק מהבניינים ומעיד על שהיה. הקו הוורוד מייצר שוב מהלך קהילתי. המחיקה נעשית תוך שיח קהילתי עם הסביבה, עם השכנים, עם הבניינים, עם הכביש, עם מוסדות שהיו ואינם ועם אלה שעדיין ישנם." (רועי מעין, אוצר אורח, "קו לגוסטאב").
אלעד ערמון, מדוזה 3, פרט. 2010-12
את יסמין קיני הזמנתי לתעד את הפרויקט של מיטלפונקט. "במהלך התיעוד השתנתה כוונת הסרט", אומרת יסמין ומסבירה: "פרויקט הוידיאו 'מהו הקו הוורוד?' עוקב אחר ההיווצרות החומרית של הקו מהרגע בו המילים 'קו ורוד' יוצאות מפיה של האמנית הגר מיטלפונקט ומכוונות אל מי שיכול לאפשר לה לקחת מברשת ביד ולסמן את המרחב העירוני מחדש. מגע המברשת עם הצבע הוורוד בכביש, בקיר הבניינים, על הצמחייה, הוא כמו מגעה של האמנית עם דיירי הרחוב.
פרויקט הוידיאו מבקש להיות 'קו' עצמאי, תוך שהוא משתמש בתיעוד שיחותיה של האמנית עם הדיירים, כמסע המקדים את קו הצבע. שילוב מרובד של שיחות אנושיות, בתים תל אביביים וצבע ורוד שמחלחל על האספלט, הטיח המתקלף ואדמת החצרות.
בשיחותיה של האמנית הגר מיטלפונקט עם דיירי הרחוב – איבון, אתי ואורית – מדב הוז 25, עולים סימני העבר מצד אחד, סיפורים קטנים אישיים, ומצד שני עולה השאלה 'מה זה הקו הזה?', שאלה חוזרת שמעמתת את הגר האמנית עם מבט אחר, עם הצורך להסביר במילים את יצירתה."
גלריה "הקיבוץ" היא כשמה, סוג של ערוץ הנשלח מן הקיבוץ אל המרחב האורבני, ומחפש אחר האפקטיביות שלו, עם השתנות הזמנים.
התערוכות מבקשות להפגיש מרחבים אלה, תוך דיבור על עבר והווה. הקולקטיב העירוני, שהיה פעם כאן, ברחוב דב הוז, כאילו מתקיים פעם נוספת. העיסוק במעשה הפלישה מעלה שאלות הנוגעות גם למרחב הישרדותו של מעשה האמנות עצמו.
יעל קיני, יוני 2012
—
גלריה הקיבוץ, דב הוז 25, תל אביב
קו לגוסטאב* הגר מיטלפונקט
אוצר אורח: רועי מעין.
פרויקט וידיאו – "מהו הקו הוורוד?" מאת יסמין קיני.
פרויקט מדוזה אלעד ערמון
אוצרת התערוכות: יעל קיני
נעילה: 27.7.12
2 תגובות לפוסט “הפלישה למרחב – מאת: יעל קיני”
הקו הוורוד – רעיון מדליק 🙂
נכון:)