דצמ 09 2009
סוד פוסטמודרני
בזמן האחרון אני מרגישה קצת מתוסכלת. אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה. וזה מתסכל, כמו שכבר אמרתי, כי עושה רושם שאני כבר עוד מעט אהיה גדולה. אני מניחה שזה בסדר, בינתיים, כי כמו שהצהיר באז לורמן: .."אל תרגישו אשמים אם אתם לא מחליטים מה אתם רוצים לעשות בחייכם. האנשים המעניינים יותר שאני מכיר לא ידעו בגיל 22 מה הם רוצים לעשות, האנשים הכי מעניינים שאני מכיר, עדיין לא החליטו בגיל 40".. (כן כן, באנגלית זה נשמע יותר טוב..). ויש משהו במה שהוא אומר, ובכל זאת, זה מתסכל.
בעקבות הפוסט הזה יצא לי לדבר עם חברה שלי על כל התקופה הזו שלנו, שהיא כשלעצמה די מבלבלת. ומה הפלא? אם הפוסמודרניזם מסרב, מתוך הגדרה, להגדיר את עצמו, איך נוכל אנו כיחידים לא להתבלבל ולהגדיר בתוכה את עצמנו?
…"פוסט מודרניזם הנו מונח תקופתי המתייחס למגמות תרבותיות, פילוסופיות ואסתטיות שהחלו בשנות ה- 60 של המאה ה- 20. ניתן לתמצת את המושג כהתנגדות למושג הידע כייצוג מדויק של המציאות. הפוסט מודרניזם דוחה את ההגדרה הקלאסית של האמת כמייצגת את המציאות, והוא מצביע על האמת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר, המוגדר באמצעות קונבנציות (הסכמות). הגישה הפוסט מודרנית משקפת מהלך תרבותי כולל, אופן של חשיבה ריבויית, סגנון אומנותי וסגנון חיים שדוחה השקפות אוניברסליות והיררכיות. הפוסט מודרניזם מציג תפיסה רב קולית, קרנבלית ופלורליסטית שמבליטה את ההבדלים שבין זהויות, תרבויות ובני אדם. עמדה זו באה לידי ביטוי בסגנון הפוסט מודרני המצטיין באופי ההטרוגני והאקלקטי וכן בחציית גבולות בין הגבוה לנמוך ובין הנשגב למגוחך"… (ציטוט בוטה מתוך ציטוט בוטה שמסתובב אי שם ברשת. לא הייתי מצליחה להגדיר את זה יותר טוב גם אם הייתי מנסה..).
אם אין אמת אחת, אין משמעות לטוב או לרע, אם הכל יחסי, מהו הערך של ההחלטות שלנו? של ההישגים שלנו? או יותר מזה, שלנו כבני אדם?
—
בשבוע הבא, ב-15 לחודש, תפתח התערוכה "אמנות סודית 4", בבית מאני, בחסות בנק לאומי. בתערוכה יציגו אמנים צעירים ואנונימיים לצד אמנים ותיקים ומוכרים (אם כי, אני חייבת להגיד שזה לאו דווקא "או-או"). אף אחת מהיצירות לא תהיה חתומה. מטרת התערוכה, כפי שהצהירו מטעם הבנק, היא לעודד ולסייע לאמנים לחשוף את יצירותיהם בפני הציבור הרחב.
לדעתי (בלי להוריד מהמטרה הנעלה, ללא ספק, כפי שהצהירו עליה המארגנים), תערוכה זו מהווה דוגמה מייצגת לפרדוקס הבסיסי של היחיד מול עצמו בתוך החברה. אבל, האם אתה באמת יחיד ואנונימי? בתאוריה, יש לתערוכה כזו פוטנציאל להיות מעניינת ביותר. ה"ניים דרופינג" פה לא רלוונטי, כי בלי שמות, נשארת רק האמנות. אולם, במדינה קטנה ורכלנית כשלנו, הכל כבר ידוע מראש. או במילים אחרות, במשחק הזה, כך מספרים, הכל, כנראה, מכור כבר מראש..
—
ובנימה אישית, האם זה המקום בו אני רואה את עצמי כשאני אהיה גדולה? טבועה עמוק בין ים אנונימי של אמנים? אלוהים, אני מקווה שלא. אבל בינתיים, גם לי יש את הסוד שלי (וכולם מוזמנים לחפש אותו בשבוע הבא בבית מאני…).
"אמנות סודית 4", בית מאני, ת"א. אוצרים: אסתי דרורי ודורון פולק מחברת ארטורא.
8 תגובות לפוסט “סוד פוסטמודרני”
"ובנימה אישית, האם זה המקום בו אני רואה את עצמי כשאני אהיה גדולה? טבועה עמוק בין ים אנונימי של אמנים? "
מזכיר שאלה מפורסמת יותר "מה קדם למה ? הביצה או התרנגולת ?"
מי בעצם "אשם" בסודיות ואנונימיות האמנות ?
האם זה המקצוע עצמו (יש יגידו נידח ,יש יגידו לא מעניין,יש יגידו מה שלא מכניס לא מעניין)
או שהתשקורת אשמה 🙂 ? כי לדוגמא היום בתכנית בוקר דיברו בערוץ 22 על כל הנושאים המטרידים את ישראל בימים אלו (שלום עם סוריה , סרן ר' שתובע את אילניה דיין וזוכה) ושנייה(באמת שנייה) לפני שיצאו לפרסומות , תוך כדי יציאת המסך מאולפן הטלויזיה הזכירו בחצי מילה שיש תערוכה שנפתחה השבוע בחולון אם אני לא טועה של פוסטרים העוסקים באיכות סביבה ושמירה על כדוא"ה..
פוסט מודרניזם זה אחד מהסימפטומים של התפרקות תרבות המערב לקראת הסוף שלה. והוא גם מבלבל ומסיח את הדעת. למי שיודע בדיוק לאן הוא רוצה ללכת, זה לא מפריע, רק לנו – המבולבלים. אבל אני לא מקנא בסוג הזה שיודע כבר בכיתה ג' מה הוא יעשה. תעזבו אותכם מהדברים ה"גדולים". הכי חשוב זה הדברים הקטנים. בין כה וכה לא ניקח איתנו כלום. משפחה, חברים, להרגיש, לאהוב, לחוות התפתחות אינטלקטואלית והתפתחות רוחנית – אלה הדברים החשובים. בקיצור, לא לבזבז את הדרך ולא להתקבע. אמנות זה אחד מהכלים להתפתחות, ולא מטרה. כשזה הופך לעניין פוליטי "גדול" זה כבר לא מעניין.
תסתכלי על זה ככה:
אם אין ערכים אבסולוטים והכל יחסי, אם המציאות היא רק טקסט שמשתנה כל הזמן וכן גם הסובייקט והזמן דיפוזי אז גם שום החלטה שאת לוקחת היא לא גורלית!
זה מוריד הרבה לחץ וכאבי ראש (או לב..)
חוצמזה שאת לא חייבת לאמץ את התפיסה הפוסטמודרנית
אנחנו נמצאים בתקופה שתפיסות קונטרה לפוסטמודרניזם מתחילות להתגבש..
זה לא הסוף זו רק ההתחלה…
יש בי חשד, שאם אפילו הרנסנס נמשך 300 שנה (600, לפי אסכולות מסוימות), אז גם הפוסט-מודרניזם, והפוסט-פוסט-מודרנים, והפוסט-פוסט-פוסט וכ"ו, לא יעזבו אותנו מהר כ"כ..
תודה על השיתוף…
תודה לך 🙂
ברור שהפוסטמודרניזם לא יעזוב ולא יעלם
אלא יתפתחו תפיסות חדשות לצידו
אבל אנחנו יכולים לבחור איזו תפיסת עולם אנו רוצים לאמץ
את יכולה להחליט שאת מאמצת תפיסת עולם אקזיסטנציאליסטית או תבונית-מודרנית וכ"ו
בכלל ההגדרות לא חשובות
חשוב שבסוף היום תרגישי טוב
נכון..
הגעתי למסקנה שפשוט יש לי יותר מדי זמן פנוי, אז אם מישהו שומע על מישהו שמחפש מעצבת לחצי משרה בערך, אני פה.. (אני גם מוציאה קבלות כשצריך..)