זה לא אני, זה המצב!

הצילום לקוח מכאן

…"בראשית דרכה הוענק למסכה תפקיד בפולחן הדתי ... ברקע הפולחנים שכללו שימוש במסכות היתה האמונה כי הפנים הם שמייצגים את חייו ואת אישיותו של האדם. בהתאם, חבישת המסכה סימלה אימוץ מוחלט של אישיות חלופית, תוך נטישת האישיות המקורית של חובש המסכה. חובשי המסכה אימצו את אישיותו של האל, של אב קדמון, או של בעל חיים – מציאותי או דמיוני – ובדרך זו קיימו ריטואלים מסוגים שונים"…

(מתוך האנציקלופדיה של Ynet)

http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-961526-OTYxNTI2XzE5MDkyMDYwNl8xNDg2ODcyMDAeq-FreeYaan,00.html

♥♥♥

מאוד קל להציג גרסה אידאלית של עצמך באינטרנט. בפייסבוק, לדוגמה, אנשים בוחרים את מה שהם רוצים שה"חברים" שלהם ייראו. אולי הם רוצים להציג מסכה של נער או נערת מסיבות, ואולי הם רוצים להציג מסכה אינטלקטואלית. בשני המקרים, הבחירה הזו בחשיפה או הסתרת המידע נתפסת כמשחררת, למרות שהאדם שמשחרר את המידע נמצא בשליטה מלאה בשחרור רצף המידע.

(המקור לקוח מכאן)

♥♥♥

בחלוף הזמן האבולוציוני, היכולת לפענח במהירות מידע מתווי הפנים ומגוון העור ומאיכותו סיפקה לנו יתרון בכל הנוגע לחיזוי אופי והתנהגות. היא מסייעת לנו לדעת מי חולה ובמי ראוי לבטוח, מי מועמד הולם ליחסים רומנטיים ומי מועד להתפרצויות של זעם. אפשר לחשוב שכדי לעמוד על טיבו של הזולת – כדי להעריך את האוריינטציה המינית או את מידות המתירנות, האגרסיביות, הכישרון, האינטליגנציה ואפילו המהימנות שלו – מוטב להתמקד בהתנהגות ולא במראה. אלא שמי שעושה כך מפנה עורף לאינסטינקטים המהירים ביותר שלו.

(מתוך: דיוקן עצמי, מאת: אמג'נה פינקוט)

♥♥♥

ביום חמישי ה-28.2 תפתח התערוכה דיוקנאות בגלריה רוטשילד אמנות, בהשתתפותם של ארבעה ציירים: ראול מידלמן, רוני טהרלב, צוקי גרביאן ויוסי בלום. מידלמן יציג בתערוכה קיר צפוף בעבודות אקספרסיביות של פרוטרטיים עצמיים ושל אחרים. טהרלב תציג דיוקנאות שנראים ברגע הראשון כאילו יצאו ממאה קדומה, והם מתגלים כפראיים וחופשיים. גרביאן יציג ציורים מהירים שתחילתם מהתבוננות ובהמשך מומצאים. בלום: …"הציור עבורי הוא המקום בו נשברים החיים אל תוך מערכת מקבילה בה הם מיתרגמים לשאלות באסטתיקה בחומר ובצורה. הציור מסמן תמיד את הלא ידוע, אני בוחר להשאירו ער ודרוך כמעט מחכה למוצא פיו שידריך אותי ויעזור לי למשות אותו החוצה. ציוריי, שלבסוף קרה בהם משהו חשוב מבחינתי, הם תמיד אלו שהפתיעו אותי שגילו לי משהו חדש על ציור שעימתו אותי באופן לא רצוני עם מקומות חבויים בתוכי. הציור הוא גוף ובשר, מצוקה וישועה, תכלית חיים ושום דבר בכלל"…

דיוקנאות

מציגים: ראול מידלמן, רוני טהרלב, צוקי גרביאן ויוסי בלום

גלריה רוטשילד אמנות

25.2.2013 – 1.3.2013

♥♥♥

בתחילת מרץ תפתח התערוכה דיוקן 4# של רונית פורת, בגלריית המחלקה לצילום במדרשה לאמנות. בתערוכה יוצגו דיוקנאות עצמיים של צלמות שחיו באירופה בתקופת הזוהר של רפובליקת ויימר. את הדיוקנאות אוספת פורת מהאינטרנט ןמספרי צילום מהתקופה. בניגוד לפורמטים האנלוגיים בהם השתמשו הצלמות, פורת מורידה את הדימויים מהאינטרנט ועושה שימוש בטכניקות זמינות וזולות להפקה מחודשת של הצילומים. בנוסף לדיוקנאות משולבים בתערוכה צילומים נוספים העוסקים במבט המהופנט מעצמו, ומייצרים הקשר ורובד נוסף למבט של הצלמות המהופנטות הן מעצמן והן מכוחה של המצלמה.

דיוקן 4#

רונית פורת

אוצרת: נועה בן-שלום

21.3.2013 – 1.3.2013

* ללא אירוע פתיחה

♥♥♥

כל ניד וניע של רחשי נפש המשורר או הסופר מזמין פרסום, לפעמים פרסום פרטני עד שעמום, ואילו השלב הבא, שלב שאי אפשר בלעדיו, שלב פיתוח העצמי לכלל האחר – שלב של אימפרסונליזציה שהיא גורם לא פחות מכריע מאשר יסוד הדיוקן עצמי – יוצא מקופח"…

(מתוך: דיוקן עצמי בראי קמור, מאת: שמעון זנדבנק)

♥♥♥

…"מטפורות זה קקה של דבר. אתה אף פעם לא יכול באמת למצוא שני דברים שמשמשים כמטפורה אמיתית זה לזה. אם שני דברים יכולים לשמש מטפורה מושלמת זה לזה, הם כנראה בדיוק אותו הדבר"…

(מתוך: מצרפי המקרים, מאת: יואב בלום)