זה לא אני, זה המצב!

הי הי כולם, הרבה זמן לא הייתי פה, ואני מבטיחה שזה היה מסיבה טובה – הייתי בתאילנד הנפלאה(!!!!) ושם, בין ים לבריכה לשייק למסאז' לטיולצ'יק, נשמתי עמוק-עמוק, נתתי לחופש לחלחל לי אל תוך הנפש, ופתאום, משום מקום, התחשק לי ליצור כמו שלא התחשק לי כבר הרבה זמן. התוצאה (ה-מ-ו-ן רישומים וקולאז'ים) לבינתיים, היא רק למגירה (או יותר נכון – לסקצ'בוק החדש שקניתי לכבוד הנסיעה..), אבל יש לי הרגשה שעוד יהיה לי במה לשתף אתכם…

ובינתיים, אם גם לכם יש רישומים או צילומים מטיולים שאתם מעוניים לשתף – אתם מוזמנים לשלוח אליי למייל dp.artblog@gmail.com  

ובלי קשר – תהיו בקשר  : )

♥♥♥♥

מהר מהר לפני שייגמר – הנה כמה המלצות לתערוכות בספטמבר שאתם לא רוצים לפספס:

♥♥♥♥

שתי תערוכות בגלריה ג'ולי מ. עשבים שוטים לעולם לא מתים, של קרין מנדלוביץ. מנדלוביץ תולה מוביילים מאולתרים מתקרת הגלריה המורכבים מקולאז'ים  העשויים משאריות של הזמנות לתערוכות קודמות, תצלומים שנצברו במגירות ופריטים מזדמנים מתוך היום יום כמו: חשבונות, פליירים פרסומיים, מגזינים, שירבוטים, מדבקות, פיסות נייר ועוד. סתומתום של טל שטרן. שטרן  מקיף את קירות הגלריה בסדרה של מגילות מסוגי נייר, גדלים ופורמטים שונים הכתובות בדיו שחור. שורות על גבי שורות של כתב יד לא מזוהה – כתב-רישום של עולם פנימי ג'יברישי ולא מפוענח, שמקורו בפעולה רישומית חזרתית. בין ה'מילים' נשזרים רישומים, שהכתב המומצא הוא התשתית שלהם. בתקופה שבה כולם מתקשרים עם כולם באובססיביות ומחליפים מידע ורעיונות בקצב מסחרר, שטרן כותב ורושם תדרים של אי-מחשבה ומבקש להעביר ולשתף בדבר מה, שנמצא מעבר למילים. המגילות הפרושות בחלל הגלריה מתפקדות כפלט של תנודות הלכי-הרוח שהיד הכותבת-רושמת היא המחט שלו.

גלריה ג'ולי מ.

עשבים שוטים לעולם לא מתים – קרין מנדלוביץ

סתומתום – טל שטרן

ביום שלישי 24.9 בשעה 20:30 יתקיים המיצג 'המכון הארצי לשחרור זכרונות' של שטרן ומנדלוביץ שבו מוזמנים הצופים לשחרר ולהשליך זכרונות

שיח גלריה יתקיים ביום ששי ה-27.9 בשעה 12:00

נעילה: 5.10.13

♥♥♥♥

הפל אותי עם נוצה, תערוכה זוגית בחללית בירקון שבעים, בה יוצגו ציורים חדשים של אביטל בורג, לצד פסלים ורישומים של אהרון עוזרי. התערוכה חוקרת את מערכת היחסים בין התכוונות ותכלית. פונקציונליות ויצרנות, אובייקט ואנוש, תנועה ודומם. כל אלמנט בתורו, וכולם יחדיו, מובילים לחקירה מחודשת של המניעים ליצירת אמנות. כותרת התערוכה Knock Me Over With a Feather מרמזת על רעיון של איזון – או העדר איזון – אשר נמצא בבסיס התערוכה ומהווה את הבסיס לחקירות האמנותיות של בורג ועוזרי, כמו גם לשיח המחודש הנוצר בעקבות המפגש ביניהם.

החללית בירקון שבעים

הפל אותי עם נוצה

מציגים: אביטל בורג ואהרון עוזרי

אוצרת: עדי פוטרמן

נעילה: 17.10.2013

♥♥♥♥

מה שעתיד לבוא, תערוכה קבוצתית בגלריה בנימין. .."לכידת הרגע בצילום מאפשרת להווה, לאותו  שבריר רגע בזמן להתמיד. התמדה נצחית זו היא כמסדרון מעבר אל  מצבי השתנות וטשטוש גבולות הזמן. בכל העבודות בתערוכה אם זה בצילום או ציור, וידאו  או פיסול  נוצרת עצירה  המאפשרת באופן רגיש ופלאי לחזות ברגעי השתנות, אותו קיום  שבין לבין. השהיית הזמן מאפשרת  לשוטט אל תוך הרגע ומתוכו לצאת אל העבר, הווה והעתיד לבוא. השיטוט בזמן הופך לשיטוט במרחב ובעבודות השונות נפרשים מרחבים שונים – מרחב פוליטי, מרחב חומרי, מרחב נוסטלגי ומרחב של פנטזיה ותעתוע, מרחב של חורבן ותקומה, מרחב אינטימי והמרחב של האמנות אל עצמה. העבודות עצמן מתקיימות במרחבים השונים והופכות גם הן למצבי מעבר, אל הבין לבין"… (מתוך הקומוניקט)

גלריה בנימין

מה שעתיד לבוא

מציגים: גסטון צבי איצקוביץ, רע בן דוד, נועה בן נון מלמד, יותם בר אילן, שירה גפשטיין מושקוביץ, אורי גרשוני, דיאן חנין, איריס חסיד סגל, סשה טאמרין, נורית ירדן, מירי כהניֿ, פראנס לבה נדב, שלומית ליוור, עמית מן, מיקי נועם-אלון, ענת עופרי, רון עמיר, יוני פזי, איריס פשדצקי, רבקה קוה, מיכל קרן

אוצרת:  אתי שוורץ

נעילה: 12.10.2013

♥♥♥♥

מיצב צבירה, דובי הראל בגלריית הבית האדום. התערוכה כוללת רישומים מתוך ספרי סקיצות, תחריטים של דימויים שנערמו זה על זה  וציורים בצבע על קרטון. העבודה מתחילה מהחוויה של כשלון לצייר ציור אקדמי, והרישום הוא הניסיון לשמור על הציור חי. האובססיה היומיומית הממלאת צורך קיומי, הופכת את פעולת הצבירה מ'שיגעון' לערך בעל משמעות בעבודה.

גלריית 'הבית האדום' תל-אביב

מיצב צבירה – עבודות 2010-2013

מציג: דובי הראל

אוצרת: מרב שין בן-אלון

נעילה: שבת 5.10.13

♥♥♥♥

ניאוקראפט, תערוכה קבוצתית בגלריה פינברג פרוג'קטס. …"אירופה שעיצבה וחינכה והרעיבה והרגה אותנו תכופות מביטה בנו היום, יהודים וערבים, ספרדים ואשכנזים, בריחוק קר. אבל אם אנחנו טבועים בחותמה, גם היא בעל כורחה טבועה חזק בחותמנו." כך כותבת פניה עוז זלצברגר בספרה "ישראלים בברלין"  …  בתערוכה מתאגדים האמנים המשתתפים סביב עבודות 'קראפט דיגיטלי' – הם עוסקים בעבודת יד מתוך תפיסה דיגיטלית, באמצעות כלים דיגיטליים שמתחקים אחרי יצירה של טכניקה. הבחירה בעיסוק דיגיטלי נובעת מחוסר הכשרה בטכניקה המקורית עצמה. הפנייה אל הדיגיטלי נובעת גם מהיותם מהגרים וכאלה שצריכים ליצור ולא תמיד ישנם עבורם תנאים, ובלית ברירה המחשב הנייד מהווה את הסטודיו של המהגר, לדברי גבריאל בן משה, מחברי הקבוצה. נוצרים אובייקטים חדשים בגימור גבוה, כשהאלמנט העמלני משתמר בהם בכל זאת… (ים המאירי, מתוך טקסט התערוכה)

פינברג פרוג'קטס | גלריה לאמנות עכשווית

ניאוקראפט

מציגים: ליאור וילנצי'ק, גבריאל בן משה, ימימה פינק, דורית ביאלר

אוצרת: ים המאירי

בתמיכת מכון גיתה, כחלק מאירועי Berlin Dayz

נעילה: 12.10.2013

♥♥♥♥

רֶדִי-מֵייד  שְמֶדִי-מֵייד, תערוכה זוגית בגלריה 121, של דובי הראל ונאוה הראל שושני. …" האמנות העכשווית תיחשב ללא ספק לתקופת הקאברים הגדולה מכולן, לא ננשכת או נבגדת, ומרובה ב"קצת מתה" אבל מתה ששווה לפגוש בה עוד ועוד, כשברור שלא ברור 'מה נסגר איתה'.  בעברית השם הוא : גרסת כיסוי – Cover version   חידוש של שיר קיים ע”י מוסיקאי אחר, לפעמים טוב יותר מהמקור עצמו. ההבדל בין מוסיקאי שמבצע קאבר ובין האמן הפלסטי המבצע קאבר, הוא לא רק בתרגום ע”י

הטמעת השפה האישית בעבודה המוכנה, אלא לרוב כתגובה מרחיבה, היוצקת עוד משמעויות לרעיון. ובכך, לא רק לוקחים, גונבים (דושאן עשה זאת קודם), אלא גם מחזירים. קוד אתי חשוב ופוטוגני . לכן ההווה, כמו בעבר לאורך ההיסטוריה של תולדות האמנות, הוא זמן של ניכוס וציטוט אינסופי של עבודות מזרמים וסגנונות קיימים. תכונות שהן מובנות במרכז הכובד של קיום והמשך העשייה האמנותית, והכרחיות במהות הרדי-מייד בת מאה השנים. אם לא לחגוג, אז כמו יום הזיכרון לציין".. . (מתוך ההודעה לעיתונות)

גלריה 121

רֶדִי-מֵייד  שְמֶדִי-מֵייד

מציגים: דובי הראל, נאוה הראל שושני

אוצרת: ליאור שטיינר

נעילה : יום  שבת,  18.10.13

♥♥♥♥

שמרים, דבורה מורג בדנה גלריה לאמנות. מורג בוחנת את אופיו, טבעו וחמקמקותו של הזיכרון האנושי. היא עוסקת בזיכרון הבית שבו גדלה ובזיכרונותיה כבת לניצולי שואה, וחוקרת את האזור רצוף הסתירות הנע בין זיכרון לשכחה ובין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי. בתערוכה היא מנהלת דיאלוג עם מאפייניו של המקום, עם האנשים החיים בקיבוץ, עם ההיסטוריה המקומית ועם מבנה הגלריה שהוקם ב- 1945 ושימש בראשית דרכו כמאפייה הראשונה של הקיבוץ. דיאלוג זה הניב סידרה של עבודות בהשראת הזיכרונות הקשורים באפייה בקיבוץ. התערוכה כוללת מספר מיצבים, ציורי שמן ועבודת סאונד שמבוססת על ראיונות שקיימה עם ותיקי הקיבוץ על זיכרונותיהם האישיים מימיהם בקיבוץ הקשורים באפייה.

דנה גלריה לאמנות, קיבוץ יד מרדכי                                    

שמרים

מציגה: דבורה מורג

אוצרת: רווית הררי

♥♥♥♥

שתי תערוכות בגלריה גרוס: אתה על תנאי – גליה רוגנר כהן ופול גרהטי, תערוכה על הבורגנות והשלכותיה, על כללי המשחק של המעמד, על הלחץ החברתי, על קונפליקט העדר, על בחירות מתואמות, על כניעה לפשרות, על יישור קו, על היווצרות "צבא" חברתי, ועל השאיפה ליציבות ושאננות. מול כל אלה ניצב החריג, שנקלע , שלא בטובתו, לסיטואציה הטוטאלית הזאת, החריג שמתעקש להיות נאמן לעצמו, שלא משחק לפי כללי המשחק, שמשלם מחירים גבוהים, ושמאיים על הסביבה בעצם קיומו העצמאי. סחר באיברים – איילת השחר דבירי, תערוכה המעלה את השאלה: כשמדובר בסחר באיברים אנושיים, האם אלו מוצרים ככל המוצרים, והאם ניתן להשתמש בהם ולסחור בהם? דבירי מייצרת אובייקטים תלת מימדיים המורכבים מחומרים שהיא נפגשה איתם באקראי במרחב הציבורי. האובייקטים נדמים כמוצרים שהם ללא כל מטרה ברורה, אבל בתוצאה הסופית הם מונחים בחלל התצוגה ומתחברים לעבודה אחת, לסביבה אחת.

גלריה גרוס

אתה על תנאי – גליה רוגנר כהן ופול גרהטי

סחר באיברים – איילת השחר דבירי

אוצרת: נעמי שלו

נעילה: 11.10.13

♥♥♥♥

COLORFALL – בגלריה בית רוקח, במסגרתה יציגו מספר אמני רחוב מוכרים ואמנים מהסצנה האלטרנטיבית את עבודותיהם. התערוכה תתקיים בשני חללי הגלריה הממוקמים בחצר הקדמית של בית רוקח, אשר שמשו בעבר כמקום מגוריו של שואב המים השכונתי. התערוכה מציגה במסגרת סדרת תערוכות אמנות בבית רוקח ומאפשר ליוצרים להציג את יצירותיהם במסגרת תערוכות שונות, ללא תשלום ודמי עמלה, במטרה לקדם אמנים בתחילת דרכם.

האמנים המשתתפים: ניצן מינץ, בועז סידס, Signor Gi , Dioz, Fish Air, Dede , Jack TML, ג'ולי פיליפנקו, גיא פיטשון, לירון כהן

נעילה: 16.11.13 

♥♥♥♥

 

SPLASH! – מיצב קולנועי ייחודי מאת ויויאן אוסטרובסקי וסילבי סימון בפורמט 16 מ"מ המורכב מ- 6 חלקים. הדימויים, הנוצרים מהקרנת פילם על או דרך פסליה האופטיים של סימון (Filmatrucs), או לחילופין על אובייקטים שונים מחוף הים, מעלים בתודעה סביבה ימית דמוית חלום. הלופים הקולנועיים של אוסטרובסקי וסימון מוקרנים על מתקנים הקוטעים ומתמרנים אותם, וכך יוצרים פסיפס של דימויים מפורקים המעוררים זיכרונות מחוף ים נשכח. הסרטים משלבים סרטים תיעודיים של האמניות עם חומרים שנמצאו באינטרנט, הממזגים זיכרונות אישיים וקולקטיביים. אוסטרובסקי וסימון מפלרטטות במודע עם הדימוי הדיגיטלי, אולם הפרקטיקה הקולנועית שלהן, כמו ליבתו של מיצב זה, מתייחסת לראשית ימי הקולנוע ולמצלמות האישיות הראשונות (סופר-8 ו-16 מ"מ), על איכויותיהן הפיזיות וברות-החלוף. הפרויקט ביוזמת המרכז לאמנות עכשווית יחד עם ג'טלג פרודקשן.

נמל יפו – מחסן 2

נעילה: 28.10           

♥♥♥♥

ולסיום, אי אפשר בלי כמה צילומים מתאילנד…

 

 

ואל תשכחו לשלוח אליי את התמונות שלכם : )  dp.artblog@gmail.com

כתובת טרקבק | RSS תגובות