זה לא אני, זה המצב!

…"נשאלתי על הרלוונטיות של יצירה שאיננה נחשפת בעזרת המדיה, יצירה שלא מוצגת בחוץ, שנעלמת מהכלל. נאמר לי שזה קשה לכתוב למגירה, לנגן למרתף, לצייר לארגז המצעים.

אנחנו חיים בחברה שמקדשת את החשוף. מוקירה את המתאבדים הדרמטיים, ולא את טהרי הלב.

בעיניי יצירה כנה היא ערך. ועל הכנות הזאת יש לשמור בכל משמר.. כן, גם במחיר אנונימיות. אני מביט החוצה ורואה זיוף זיוף ועוד זיוף. והכל מרהיב ומוצלח ולרוב חמוש בתארים והגדרות שלא מוסיפות דבר.

אנחנו חיים בחברה שבה יכולת ביקורתית ירודה היא ערך. עולם כזה לא בהכרח יכול או ראוי להיות חשוף ליצירה כנה.

בתי ספר לאמנות מלמדים אותנו איך לחשוב כמו מישהו או לעשות כמו משהו. מה שמוצג בגלריות הוא לרוב פסולת פוליטית קלת דעת. הכל נראה נשמע ומריח כמו כרטיס ביקור חנפני. תולעת מגוחכת שמזינה את עצמה בריר דביק שהיה היה פעם הדבר האמיתי, הדבר היחיד, רגע פרטי של ילד\ה חולמני\ת."… (Yuval Barel)

♥♥♥♥

ובנימה אופטימית זו, מתים מבפנים – תערוכה על דיכאון קולקטיבי באופן שאינו בהכרח מדכא. הימים ימי שלטון הימין הניאו-ליברלי בישראל, שנתיים אחרי מחאה חברתית אשר השילה לראשונה את שריוני הציניות והייאוש והפיחה תקווה בלבבות אזרחי מדינתה, בעיקר הצעירים. דעיכתה הביאה לדכדוך קשה עוד יותר. המחירים מאמירים, משכורות נשחקות יחד עם זכויות סוציאליות, החינוך מעודד לאומנות, הכיבוש ממשיך לצד בנייה נמרצת בהתנחלויות, וגם מוסד הזוגיות מתערער, רבים מהגרים ואחרים מהרהרים על כך מדי יום. נדמה כי ערך חיי האדם קטן לעומת אידיאולוגיה מדינית וכלכלה דורסנית. כל אלה מציפים אותנו באופן כמעט אובססיבי דרך הרשתות החברתיות. אנחנו "מתים מבפנים" ובכל זאת ממשיכים איכשהו.

מתים מבפנים  

אמנים משתתפים: אדר אביעם, שחר אבן-דר מאנדל, ג'ון בראון, שאשא דותן, ינון זינגר, ליאור זלמנסון, עבגד יבאור, עלמה יצחקי, אילה נצר, דן קופר, עידו קינן, הדס רשף, עמיר שיבי, איתמר שאלתיאל וניר שרעבי-הופמן.

גלריה בנימין

אוצרת: הדס רשף

פתיחה: 20.2.2014   

בפתיחה יקריא ערן הדס רצף כותרות רוטר.נט שיצר בעקבות התנזרות של חודשיים בזמן שהות בחו"ל, והמוזיקאית שירה ז' כרמל תופיע עם "תן לי רק טיפת מזל לקנות לך יהלום" – שירי דיכאון שרוצים להיות שם אבל הם כאן.

♥♥♥♥

טאבולה ראסה – הרהורים על טרפז לבן. התערוכה מזמינה ומזמנת אמנים עכשוויים להגיב לעבודות של קופפרמן, לאלמנט מסויים במקרה זה הטרפז הלבן בציורים. המילון מגדיר טרפז כ"מרובע שרק שתיים מצלעותיו מקבילות זו לזו" מכאן שמגוון מופעיו המרובעים רחב יהיה;  והלבן – אמר פעם משה קופפרמן: "נדמה לי שהלבן היה תמיד במצב של הסתרת כל מיני דברים."   טרפז לבן כצורה וכעמדה הופיע בעבודותיו של קופפרמן במהלך שנות התשעים בציורים ועל קרטונים. הטרפז הלבן מגיע כשכבה אחרונה החותמת, או כמעט חותמת, את פעולת הציור, מכסה ומסתיר חלקים ממנו, אך למרות אטימותו וסגירותו, מנכיח ואינו מעלים את השכבות שהצטברו תחתיו – שכבות של צבע, של תנועה, של תהליך העבודה, של זיכרון. הוא נושא בתוכו כפילות: כפעולה עליונה וסופית הוא פועל גם כאקט של חזרה אחורה, למשטח הציור הראשוני, לשלב בו הקנבס עודנו חשוף וחסר. אפשר לראות בו סוג של טאבולה ראסה – על פניו לוח ריק אך טעון ומלא, "כעין תמונה בתוך תמונה" תיאר אותו יונה פישר.

בשיחה בין קופפרמן לפישר שהתקיימה במסגרת סדרת שיחות/ראיונות לקראת הרטרוספקטיבה של האמן במוזיאון ישראל בירושלים בשנת 2002, בה היתה לי הזכות לקחת חלק בעבודת תיעוד לקראת קטלוג התערוכה, שאל פישר את קופפרמן לפשר הטרפז הלבן:

"מהו תפקודו של הלבן בהתגלמותו בטרפז – העדר מול נוכחות? משטח בתול מול משטח מצוייר?

גיאומטריה וגיאומטריה מופרת? השלמה מול ניגוד"?

קופפרמן ענה בלשונו:

"העדר ונוכחות וכל הסקאלה שביניהם – ובזמן האחרון זה משטח שמכסה: היה שם משהו, והלבן כיסה

אותו. […] זו עמדה: גם היה משהו, וגם כיסיתי את זה".

"יש ירוק ויש אדום ויש שחור ויש לבן ועוד ועוד, אבל זה נגמר בלבן שלמעלה" אמר קופפרמן.  בין אם גגון, יש האומרים זה שבכניסה לאטלייה, ובין אם גיאומטריה המאפשרת הפרה של סדר מוכר, הרי שהלבן שלמעלה, בפרשנותו הרחבה, מנכיח טאבולה ראסה ומבקש במורשת שהשאיר, להמשיך וליצור.

טאבולה ראסה – הרהורים על טרפז לבן

אוסף קופפרמן בקיבוץ לוחמי הגטאות

מציגים: יאיר ברק, מיכל גבע, הדס חסיד, דנה יואלי, תכלת רם, משה קופפרמן

אוצרת: עירית כרמון פופר

♥♥♥♥

פירות רקובים, יואב אפרתי בגלריה הקיבוץ. בתערוכתו יוצגו שתי סדרות רישומים. ארבעים ניירות בגודל A4, שנעשו והודפסו במחשב על דפים רגילים. שתי הסדרות מקבילות זו לזו מבחינה תכנית. הדימויים המופיעים בהן פשוטים  –  באחת מופיעים בכל נייר שני ריבועים, או מלבנים פתוחים (חסרי צלע אחת), זה מתחת לזה ובמקביל, ושלושה פירות בנוסף. בסדרת הרישומים האחרת, מופיעות תמיד שתי דמויות כשלפעמים מופיע הפרי בידי אחת מהן. 'פירות רקובים' הוא ניסיון לרזון ולהימנעות שקשה לדמיין למעלה מהן. כאילו גזר האמן גם על עצמו  להימנע. להימנע ממגע יד רושמת ומכל תיווך מכל סוג שהוא, רגשי או גופני, כשהמחשב פולט את הדימוי. יש כאן ניסיון ל"השמטת המתווך בין השכל לבין התוצר… כאילו לחבר את הראש למחשב. המחשב רושם את הדבר" אומר אפרתי. נשאלת השאלה, עד כמה יכול מעשה האמנות להתמעט, ועדיין 'להחזיק' עולם אנושי רגשי בעל משמעות.

פירות רקובים

יואב אפרתי

גלריה הקיבוץ

פתיחה: 27.2.14

נעילה: 28.3.14

אוצרת: יעל קיני

♥♥♥♥

♥♥♥♥

אותיות תלויות, דור גז בגלריה דביר. העבודות בוחנות את הדרכים שבהן מעורבת אמנות עכשווית בכתיבה של נרטיבים היסטוריים ובשכתובם בזירות תרבויות ערביות במזרח התיכון, תוך חקר אופנים שונים של ייצוג ושל שימוש בפרקטיקת הצילום. בתערוכה מוצגים שבעה אובייקטים, ארבע עבודות וידיאו ודימויים צילומיים, המבוססים על טכניקת סריקה שאותה פיתח גז בשנת 2009, עם הקמת פרויקט הארכיון הפלסטיני-נוצרי (CPA), המקיף אלפי דימויים שצולמו על ידי צלמים מקצועיים וחובבים מן הפזורה הפלסטינית-נוצרית ברחבי העולם. הן הארכיון והן מקבץ הפריטים בתערוכתו הנוכחית של גז מתבססים על איסוף ושימור של חפצים ומסמכים על ידי גורמים פרטיים. "אותיות תלויות" הוא התרגום המילולי של המילה הערבית "מעאלק", שפה ששימשה יהודים בארצות ערב, המורכבת מעירוב של עברית ושל ערבית (יהודית-ערבית).

אותיות תלויות

דור גז

גלריה דביר

פתיחה: 22.2.14

נעילה: 5.4.14

♥♥♥♥

The Paintings – יצחק ליבנה בגלריה זומר. שמה של התערוכה החדשה של יצחק ליבנה שאול משם תערוכה שהתקיימה ב-1989 בנשיונל גלרי בוושינגטון, ואשר הוקדשה להיסטוריה של הצילום במלאת 150 שנה להמצאתו. במילים האלה הגדיר ב-1839 ויליאם פוקס טאלבוט את מאמרו על המצאת הצילום. גרסתו של ליבנה למילותיו של טאלבוט עשויה מציורים. בתערוכה שלוש קבוצות ציורים: הראשונה מתארת צילומי זוגות בהם נחתכו גברים מתוך התמונה. עקבותיהם מתגלים על גופן של הנשים באופנים שונים. הקבוצה השניה היא של ציורים שנוצרו בעקבות "האנטומיסט", יצירתו של האמן הגרמני גבריאל פון מקס מ-1869. הציור של פון מקס מתאר פתולוג מהורהר המתבונן בגופת נערה. הקבוצה השלישית נעשתה בעקבות סדרת סייאנוטייפים (צילומים הנעשים בעזרת אמולסיה מהסוג ששימש צלמים במאה ה-19 בראשית הצילום) שיצר ליבנה לפני כשני עשורים, בהם נראים צללי עלווה על מדרכות עירוניות. כעת חוזר ליבנה אל אותו נושא, הפעם כציורים על קו  התפר שבין ציור לצילום.

 The Paintings

יצחק ליבנה

גלריה זומר     

נעילה: 20.3.14

♥♥♥♥

בית משותף, אמני גלריה P8 וחברים. התערוכה בית משותף נולדה מתוך רצון חברי הגלריה להציג בה יחד תערוכה קבוצתית. זוהי בחינה של שותפות, שיתופיות ושיתוף פעולה באמצעות תערוכה שכל חבר גלריה הזמין אמן להציג בה איתו, תוך נסיון לבדוק האם מסגרת שנוסדה מתוך צרכים פרקטיים יכולה להוביל לתובנות אמנותיות. מתוך בחירות החברים באמנים ובעבודות מתבררים מניעים בעבודה משותפת, עניין וחיבורים לא צפויים, המתבססים על מדיום, נושא, גישה דומה, חיבורים אסתטיים, שותפות בחלל ואפילו קשרי משפחה. עם שובם של הקולקטיב והאחריות ההדדית אל השיח, ועל רקע תחושת הייאוש הגוברת מהממסד בשילוב עם מיצוי מושגים קפיטליסטיים כמקור, אינדיבידואליזם וייחודיות, בחרנו לברר מה עומד מאחורי הקולקטיב שבו אנו חברים, על מה מתבססת השותפות בו ומעל לכל: למצוא את המחבר בינינו במקום את המבדיל כאמנים עצמאיים בבית משותף.

בית משותף

גלריה P8

משתתפים: עפרה אוחנה ונועם ונקרט, רות ביגר ורינת שניידובר, אילון גנור ודרור אוסלנדר, ענבל הופמן ואסף קרבס, כרמלה וייס ובתיה מלכה, איתי זלאיט ופיליפ רנצר, ינאי יחיאל ורוני כנעני, שמעון לב ומיכל רוטשילד, אורה ראובן ושחר גולן-סריג, עדי שמעוני ומאיה שמעוני.

אוצרת: אנאבל שמר

פתיחה: 20.2.14

♥♥♥♥

אקזוטיקה פארק – יערה אורן בגלריית קיבוץ ראש הנקרה. "אקזוטיקה פארק" (שם התערוכה) הוא מקום מפגש, ואולי מפגש של מקומות. מקומות שאולי היינו בהם ואולי קיימים רק בדמיונה של אורן. חפצים, ספק מונחים וספק תלויים בחלל, דמויות מרתיעות ובד בבד מעוררות אמפטיה, פוגשים זה את זה באופן טורד מנוחה. "אקזוטיקה פארק" הוא גם מקום מפגשם של הכתמים עם הנזילות, של המונוכרום והצבע, של החריטות עם התנועה, של רקעים גיאומטריים עם דמויות חושניות ושל הציורים אחד עם השני למעין קולאז' ההופך לבליל מחשבות, הלך רוח או אינדקס פרטי. כל דימוי מונח כרגע בצורה זו ומחר ישכון במקום אחר ויספר סיפור חדש. כך רשאי גם הצופה לראות בדימויים ובתלייתם הנראית ארעית מעין מאגר. אורן עובדת באופן אסוציאטיבי, מדימויים מהאינטרנט, מתיעוד עולמה הפרטי ומהתבוננות. בעבודותיה שואפת אורן לייצג חלקים ממציאות יומיומית כחוויה פנימית וסובייקטיבית. הציורים מתהווים ונצברים במהירות, בדומה לקצב בו אנו צורכים דימויים. מהירות זו מאפשרת ציור אקספרסיבי, תחושה של פני שטח, ציור גס המשאיר את עקבותיה של הפעולה הציורית. סך הפרטים בתערוכה יכולים להתווסף למקום מלנכולי מעט, מקום שהצופה לא היה רוצה לבקר בו באופן אישי, אלא לראות דרך חלון או משקפת ואולי כמקום פנימי. אך במבט יותר עמוק, תחת המעטה העגמומי נראית גם חגיגה של חיים, הנוצרת דרך משחק בין הדימויים והשפה הציורית עם קריצה של הומור.

אקזוטיקה פארק

יערה אורן

גלריית קיבוץ ראש הנקרה

נעילה: 23.4.14

♥♥♥♥

תחת שמי הצפון, אורי בלייר בגלריה Rothschild Fine Art. התערוכה מרכזת ציורים חדשים עם נופים כפריים, שצויירו בעודו משקיף על נופים ארצישראליים ומיצירתו עולה חיבור עמוק לאדמה, לחקלאות ולמרבדים הנפרשים עד האופק. בתערוכה יוצגו גם מספר ציורים של טבע דומם, אותם צייר בחצר האחורית במושב דישון בו הוא מתגורר.

תחת שמי הצפון

אורי בלייר

גלריה Rothschild Fine Art

♥♥♥♥

קול אישה – אירוע אמנות פרפורמנס ומוסיקה במרכז עמיעד שבשוק הפשפשים, שיתקיים לרגל יום האישה הבינלאומי. באירוע שיתקיים בחלל ענק שבבשוק הפשפשים, (רח' עמיעד 12),  יציגו  יוצרות ויוצרים עבודות אמנות הנוגעות למגדר ולמעמד האישה בכל הזמנים. בין השאר תעסוק התערוכה בשאלה האם שדה האמנות הוא אוניברסאלי אוטונומי הפועל מעבר למיניות ואין לו כל נגיעה למגדר. התערוכה תציג 3 שבועות ותלווה במופעי פרפורמנס של  אמני פרפורמנס בישראל. האם בישראל מתקיימת אמנות פמיניסטית? האם לפמיניזם השפעה ישירה או עקיפה של על שדה האמנות?

האמנים: אהובה לזרסון, אירית קלכמן, אתי וינר אילוז, אנה ואדריאן זר, אהרון עמית, אהרון הולצברג, איציק ויפעה אדיר, אדריאנה ביטרמן, אני קונפורטי, אסנת גפן, דבורה אזולאי, דורית עמית, ד"ר דורית עמיקם, דן מלר, הרולד רובין, הילה שפר, ויקטוריה זלטקין, חוה פוליבודה, חביב האוספטר, חיים(בובו) שחר, חיים לוי, יעל שביט, יקטרינה קולומייבסקי, לאה הרפז, ליאור קסם חממה, לירון רז, מירב הופמן, מירב סיאלו חזן, מלכה ברקאי, מרגלית פרימו, נאוה וקסמן, נורית אפשטיין, נילי קשאני, נילי ללום, סולומון לבייב, סמדר לובל, עליזה בורשק, עמנואל ריקלין, עודד נצר, ענת בלקינד, קובי כנען, קלרה קרנציה, קרן מורג, רחל זיו, רחל ורנר מיכלין, רחל פלביץ, רוחלה פליישר, שולה רוס, שרה בוגן ברנט, תאיר חטרון פרנס.

פרפורמנס: חוני המעגל וקבוצת סמרטוט: ליסה מסיקה, מירי קריספין, מיכל גרוב, שעיה פלדמן, טל אלדר, נטשה בריליאנטובה, גל לוי, אלה סאן, שוש וסרמן, יובל חלפי, אילן גול, מולטימדיה: רוני אהרן הרמן. קידום והפקה: עפרה פינקר.

שירה: יחזקאל נפשי

אירוע פתיחה ביום שבת 1.3.14 בשעה 20:00

♥♥♥♥

השקת חנות ההדפסים המקוונת של גלריה Z I Z בשיתוף עם Sternthal Books. לרגל ההשקה יתקיים בגלריה אירוע מכירה בן 10 ימים בהשתתפות 20 אמני החנות שיצירותיהם מוצעות במהדורות ובמחירים מיוחדים.

אמנים: אדם שר, אורי גרשוני, אסף שחם, אלעד לרום, אלעד ערמון, גיא קרידן, גלי גורביץ, הדס סט, הילה עמרם, יורם קופרמינץ, ליליאנה פרבר, מיכל בראור, נועה שוורץ, עדי דולזה, עדי פלומן, רונה שטרן, רפי בלבירסקי, שי אריק, שרון פדידה, תמיר

Z I Z  //  Printshop  

פתיחה: 20.2.14

נעילה: 1.3.14

♥♥♥♥

תערוכת האמנות הישראלית IMAGINATION 2014 היא אירוע התרמה למען הוועד למלחמה באיידס, המנהל מאבק בהתפשטות הנגיף ובניתוץ הסטיגמה ממנה סובלים האנשים החיים עם HIV. השנה נרתמו לעזרתנו כ- 600 אמנים מהמובילים והמבטיחים ביותר בארץ אשר תרמו כ- 800 יצירות. לצד יוצרים ותיקים ומשפיעים יציגו גם כישרונות צעירים וסטודנטים לאמנות הנחשפים לראשונה בתערוכה. השנה יציגו גם אמנים בוגרי המחלקה לטקסטיל ולתקשורת חזותית של שנקר, וכן סטודנטים, בוגרים ומורים מבית הספר הגבוה לאמנות בבצלאל. בנוסף יוצגו עבודות של דיירי כפר עידוד. התערוכה תתקיים במוצ"ש הקרוב, 22.2 החל משעה 7 בערב בבניין ההנהלה של בנק הפועלים, יהודה הלוי 63, ת"א.

בין האמנים שתרמו השנה את יצירותיהם: יגאל תומרקין, סמי די, לאה ניקל ז"ל, רפי דייגי, מירי דוידוביץ, אילנה גור, עליזה אולמרט, אנגלמאייר זאב, אלי אילן ז"ל, סעיד אבו שקרה, מיה זר, פריד אבו שקרה, ציבי גבע, מנשה קדישמן, מאיר מוהבן, זיו קורן, רזיה גרשון, יובל שאול, עופר ללוש, עידו בראל, משה רוזנטליס, סיגלית לנדאו, אן בן אור, נתן אלקנוביץ, ארצי יעל, בלס ברנס אביבית, אורנה בן עמי, מיכל היימן, רוני בן שמחון, מכנס קז עלמה, מיכל חלבין, אתי יעקבי, אליעז סלונים, עמית כבסה, שרון דרעי, גלעד אופיר, רפי פרץ, מירה צדר, עידו שמי, ציונה שמשי, ניסים בן אדרת ועוד רבים וטובים.

האתר

פייסבוק

♥♥♥♥

מגזין הרמה בנושא מטרונום עלה לאוויר, בשיתוף רשמים 5 – הביאנלה הארצית החמישית לרישום.

אמן אורח: ליאור פינסקי

דימוי שער: רמי מימון ודנה דרויש

משתתפים: קורין קוקו אביסדריס, יעל אזולאי, עודד ארז, שאול ארזי, ג'רמי ביילי, שרון בלבן, דנה דרויש, ניצן המרמן, אמנון וולמן, עינב זיו, שירה חרש, יעל יודקוביק, טל יחס, מרחב ישורון, ניב כהן, אורי כרמל לאונוב, יצחק מזרחי, רמי מימון, ערן נוה, הדס סט, אסף סטי, רונן סימן טוב, תום פורת, ליאור פינסקי, אהד פישוף, נועה צוק, נעמי צוקר, הדס אמה קדר, מרב קמל, רוני קפלן, רוני קרני, שגיא רווה, שלי רייך, יון שביט

עורכות: רינת אדלשטיין ויעל רוכמן

רשמים 

מגזין הרמה

♥♥♥♥

תערוכת המחלקה לאמנות של בצלאל בבית הנסן

♥♥♥♥

 מהפכה של איגוד העורכים: שעה נוספת בתוספת

טופ 10 – אספני וידאוארט וניו מדיה

קרן תגר חושבת שיש דברים שלא כדאי לדבר עליהם כי אז הם מתפוררים ונהרסים

שרי גולן סריג לוחשת לסינדרלות

האם המקצוע שלכם יתקיים בעוד 20 שנה?

הפרספקטיבה והמצאת העצמי, מאת: רועי ברנד

סרט אנימציה שבא ללמד אותנו שכמו הזרע הנובט זקוק לטיפול והשגחה כך הילד. הסרט נעשה ע"י האמנים סֶבַּס וקלים עבור בית לילדים, קורבנות התעללות והזנחה.

מחפשים דירה בתל אביב? ניר פילוסוף בסדרת איורים מהממת

איך לבחור איפה ללמוד?

♥♥♥♥

קול קורא לרווח נקי – בצימר התפנה קיר. אנו מזמינים את הציבור להגיש הצעות לכיסוי השטח הריק ביצירה מקורית היצירה יכולה להיות חתיכה אחת, או מורכבת מחלקים. מידותיה לא יעלו על 250 ס"מ אורך, 60 ס"מ גובה על הקיר ישנו קרש, ניתן לנצלו.

הצעות אפשר לשלוח למייל זה תחת הכותרת רווח נקי: zimmer.ta@gmail.com

במידה ונחליט לקבל יותר מהצעה אחת, העבודות תוחלפנה במועדים שיקבעו

עוד בצימר: קול קורא לפסטיבל האור קולי 7. הצימר מזמין את הציבור לשלוח הצעות לפסטיבל האור-קולי השביעי, אשר עתיד להתרחש ב 20, 21 ,22 במרץ 2014. הפסטיבל מיועד להופעות המשלבות צלילים ודימויים מוקרנים, מכל סוג וצורה. הצעות ניתן להגיש עד ה 1 במרץ  למייל  zimmer.ta@gmail.com

♥♥♥♥

קול קורא לסופרים, משוררים ומאיירים ליריד ספרות עצמאית שיתקיים בתחנה בירושלים

♥♥♥♥

ארכיון בצלאל מחפש סטודנט/ית בעל/ת עניין וסקרנות לעבודה על פרויקט חומרים היסטוריים בארכיון בצלאל.

דרישות תפקיד:

• יכולת עבודה עצמאית ועמידה בלוחות זמנים.

• מיון חומרים פיסיים ודיגיטליים.

• איתור, קיטלוג וטיוב מידע במערכת ניהול תוכן, תיוג וקטלוג.

• דקדקנות, סדר וארגון.

• יחסי אנוש טובים.

• תוכנות: פוטושופ, אקסל.

• התחיבות לשעות עבודה קבועות- מינימום 6 שעות שבועיות.

• שכר סטודנט.

לפרטים, נדב – nadav@bezalel.ac.il

♥♥♥♥

עמותת לצאת מהקופסא והחברה הכלכלית של ירוחם שמחות להודיע על תחרות עיצוב אלמנט כניסה לעיר ירוחם. האלמנט יהווה סמל כניסה לעיר ונקודת ציון חשובה וייחודית בנגב.

פרטים באתר העמותה

♥♥♥♥

רוצים להתנסות בקופירייטינג?

הבלוג Mishel Anu  (שזה משחק על המילה "משלנו") מחפש סלוגן חדש לעידוד וקידום האופנה הישראלית, שיחליף את המשפט "I ♥ Israeli Fashion".

מה צריך לעשות? לנסח משפט אחד, קצר וקולע, שכולו אהבה לאופנה ישראלית, או לספר לנו, מה היא אופנה ישראלית בשבילכן? מה אתן אוהבות בה? איך היא גורמת לכן להרגיש? מדוע אתן קונות אופנה ישראלית? המשפט המנצח יעוצב ויודפס על סטיקר איתו תוכלו אתן (ואנחנו!) להצהיר על אהבתנו לאופנה הישראלית, ולעזור לנו לקדם עיצוב מקומי. וגם – תוכלו לזכות ב-400 שקלים מתנה לקניה אצל מעצבי המועדון!

את הפרטים המלאים אפשר למצוא כאן.

♥♥♥♥

 

קול קורא להגשת הצעות להרצאות לכנס "קראפט עכשווי", לזכרו של פרופ' עמי דרך במחלקה להיסטוריה ותיאוריה בשיתוף המחלקה לעיצוב תעשייתי, המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית והמחלקה לצורפות של בצלאל.

הקראפט (אוּמנות) היווה באופן היסטורי מרכיב מרכזי בתשתית של כל מערכת תרבותית אותה אנו מכירים. כל ניסיון להבין וללמוד תרבויות עתיקות מגלה לנו כי המימד החומרי של ייצור כלים וחפצים הוא חיוני לא פחות מהבנה ולימוד מקורות טקסטואליים. המהפכה התעשייתית של המאה ה-19, שעיצבה את תרבות המערב כפי שאנו מכירים אותה כיום, המירה את מקומו המרכזי של הקראפט בזה של הייצור המתועש. בהמשך, התפתחות הקפיטליזם ותרבות הצריכה של המאה ה-20 הכריעו את מקומו של הקראפט לעבר האיזוטרי. עם זאת ובמקביל, תהליכי גלובליזציה שעודדו ייצור המוני וגרמו לשחיקה של זהות לאומית, יצרו תגובת נגד של כוחות הדנים בסגנון מקומי ועבודה ידנית. התבוננות מחודשת זו בקראפט כתחום רלוונטי ולא כשריד היסטורי תגלה לנו כי הגבולות החדים אותם יכולנו בעבר לשרטט בין עיצוב לקראפט מתגלים כמתעתעים. אם בעבר יכולנו לייחס לקראפט את תבונת הכפיים ואת העיצוב מיקמנו בצד המקצועות החופשיים הרי שכיום בעידן של טשטוש גבולות בין אמנות, אוּמנות ועיצוב, זוכה הקראפט לתחייה אצל היוצרים וכתוצאה זוכים מעמדו, תפקידו ומקומו של הקראפט לדיון מחודש בעולם העיצוב העכשווי.

הכנס מבקש לבחון את מקומו תפקידו ומעמדו העכשווי של הקראפט בעולם העיצוב והאמנות אל מול הקראפט המסורתי דרך התפישות ההיסטוריות, התיאורטיות והחברתיות. אנו מזמינים תיאורטיקנים, היסטוריונים, מעצבים אמנים ואוּמנים המעוניינים לחשוף את עבודותיהם ותהליכי החשיבה והעשייה להגיש הצעות לכנס בנושאים הבאים

• שאלת הקראפט בהקשר של עיצוב אמנות תעשייה מעצבים יוצרים (designer makers) עיצוב קרמי, זכוכית

• הקראפט בהקשר ההיסטורי הישראלי: אשבי ותנועת ארטס אנד קרפטס בארץ, קראפט בסגנון בצלאל העליות ומסורות התפוצות האתוס הציוני המתחדש, תרומתה של משכית לעיצוב זהות ישראלית.

• ה"קרפטיביזם והקשרו החברתי-אקטיביסטי של הקראפט: מחאה, עשייה חברתית קהילתית, טרנד ה- Makers

• עליית הקראפט המקומי בעידן הגלובליזציה והדיון ב: mass-customization ו- mass-imperfection.

• הקראפט בהקשר הדיגיטאלי: הקראפט האינטרנטי, תפיסת החומר ותהליכי התכנון בעידן של עיצוב פתוח, ובעידן ה – Bio-design, Generative design

• סוגיות מגדריות הנובעות מן התיאוריות הפמיניסטיות והקוויריות בנוגע לקראפט

• תיאוריה של קראפט בהקשר של הקאפיטליזם המאוחר: הקשרים של תרבות צריכה, הפצה, שיווק, תרבות פנאי, אופנה, אספנות, זהות ומעמד חברתי, אספקטים מוסדיים ופוליטיים.

• קראפט פופולארי מול קראפט עילי. ירידים, ופסטיבלי ה- Indie craft

• סביבות היצירה החדשות מעבר לסטודיו ולמפעל

• הכשרת המעצבים והקראפטסמן לצד העלמות בעלי המקצוע

• תיעוד, שימור והעברת הידע והמיומנויות הקשורות לקראפט

• קראפט בהקשר של קיימות: בנייה אקולוגית slow design, reuse, recycling, cradle to cradle

• הקראפט כדימוי: האורנמנט הפיגורטיביות והדקורציה, סוגיות היופי ,הקיטש הנוסטלגיה בעיצוב ובאמנות.

חוקרים ויוצרים מוזמנים להציע נושאים להרצאות אותן יישאו בכנס. משך כל הרצאה כ-20 דקות. את ההצעות – כותרת ההרצאה, תקציר של עד 300 מילים וקורות חיים מקוצרים של המציעים, יש לשלוח לכתובת דוא"ל: conference@bezalel.ac.il לא יאוחר מן ה- 25 בפברואר 2014. לבירורים ניתן לפנות אל אורי ברטל: ory_bartal@yahoo.com או אל ראובן זהבי: reuven.zehavi@gmail.com, ערן ארליך: eran_ehrlich@yahoo.com   או חיים פרנס: haim@bezalel.ac.il

♥♥♥♥

קול קורא לרזידנסי במעמותה – האקדמיה של העכשווי  

5 יוצרים\ות ברזיסדנסי, 2 יוצרים\ות בסטאז'

תקופה: 6 חודשים עם אופציה להארכה לעוד 6 חודשים

תאריך אחרון להגשת מועמדות: 7.3.2014

ראיונות  למועמדים/ות  מתאימות: יום שלישי 11.3, יום שישי 14.3

מועד מצופה לכניסה:30.3.2014

תנאי קבלה:

מועמדים\ות נבחרים\ות יוזמנו לראיון עם הועדה האמנותית של מעמותה

אין ענייני מגדר, אתניות, דת, לאום, או גיל רלבנטיים ברגע בחירת המועמדים אלא על סמך מקוריות ההצעה, איכות, אתגר, ומוכנות לניהול דיאלוג, לשיתוף פעולה וקיום הדרישות מטעם הפרויקט.

על המגישים את הבקשות לשלוח: טקסט על העיסוק הנוכחי, על התעניינותם בהשתתפות בפרוייקט The Underground Academy, ועל כוונות הפרויקט/ים שהם מעוניינים לפתח במרכז [עד 2 עמודים].

טקסט קצר על הסיבות והרצון להתקבל למעמותה

דוגמה לעבודות/מאמרים/טקסטים/וידיאו או כל חומר אחר שמראה על עבודות או פרויקטים קודמים.

קורות חיים קצר [עד עמוד]

את כל החומרים ניתן לשלוח באופן דיגיטלי למייל: prod@mamuta.org

בדואר לידי: דיאגו רוטמן – מעמותה, תא דואר 24169, ירושלים מיקוד 91240

או למסור ב"מעמותה" בבית הנסן ברח' גדליהו אלון 14 (נא לבדוק את שעות הפתיחה או לתאם מראש דרך מייל)

 ♥♥♥♥

ולסיום:

"ידעתי על עצמי, אבל שם גיליתי עוד יותר עד כמה איך שאנשים מצטיירים בתקשורת זה לא מי שהם. פגשתי שם את אלה שעשו להן דמוניזציה והצטיירו כדבר הכי נורא שדרך על כדור הארץ, ולא כך הדבר. הבנות בנווה תרצה הן לא שליחות השטן עלי אדמות. יש מעט מאוד רוע טהור ומזוקק שם. הרוב זה נסיבות חיים, טעויות בשיקול דעת, אדישות ותאוות בצע. לא בדיוק מה שמקנה חיי נצח, אבל היי, אף אחד לא קדוש … לכל אחת יש סיפור. זה נשמע אולי יפה-נפש לרחם עליהן או לנסות להבין מה גרם לכך, אבל זו האמת. אשה שמגיעה לאקט כל כך קיצוני, זה או רקע או התפרצות פסיכוטית. אחרת, זה משהו שהוא אפילו מסקרן באיזשהו אופן – להסתכל על רוע מוחלט ולנסות להבין אותו"… (ענת קם בראיון ל עינת פישביין) 

♥♥♥♥

רוצים לכתוב לי? dp.artblog@gmail.com