זה לא אני, זה המצב!

Chris Jordan

וואו. זה היה יום ארוך. יום ארוך, שהסתיים רק בבוקר שאחרי (כאילו לא מספיק שגנבו לי את הסלולרי בשבוע שעבר..). ניסיתי לחייך ולהישאר אופטימית, כשפתאום באמצע הדרך הביתה התחיל לרדת גשם. לא הצלחתי להתאפק ושרתי לעצמי   "I'm singing in the rain"  . למזלי היה מוקדם למדי, ככה שמלבד השומר בAMPM   ("גשם, הא?", הוא אמר), לא היה מי שישמע אותי שרה.

"חייבת להיות לזה סיבה", מלמלתי לעצמי בלב כמה פעמים, בנסיון נואש להגיע לאיזושהי תובנה שתסביר למה יצאתי לעבודה באור וחזרתי הביתה באור אחר. אבל התובנה לא הגיעה. הפעם, לא הצלחתי לראות את הדברים באור אחר..

"לא מתאים לי ככה", מלמלתי לעצמי שוב, אבל התובנה החדשה סירבה להגיע. הסתכלתי על השמים (אולי משם תגיע הישועה), אבל כלום. כולה שמיים. ראיתי רק את הכביסה של השכנים ספוגה, כמוני, בגשם הניתך. הכביסה הרטובה שעשעה אותי וחייכתי. פתאום הבנתי. הלילה לא תהיה תובנה חדשה.

לפעמים פשוט אין תובנות, ודברים קורים לפעמים סתם. וזה קורה, וזה בסדר, כי מרוב שדברים קורים, לפעמים, אנחנו קצת מפספסים אותם. ז"א, צריך לפעמים שדברים לא יקרו, כדי שנוכל להעריך את מה שכן קורה. מבינים על מה אני מדברת?

—-  

גיל שני, זוכה הפרס לשנת 2008

ארז ישראלי, נירה פרג ונעמה צבר, הם שלושת המועמדים לפרס גוטסדינר היוקרתי, לאמן ישראלי צעיר לשנת 2009. השלושה מציגים כרגע תערוכות יחיד במוזיאון ת"א, עד שיוכרז הזוכה בפרס, ב-13 באפריל. 

ישראלי, יליד 74', הוא בוגר המדרשה בבית ברל, והתוכנית ללימודי המשך לאמנות בצלאל. במוזיאון הוא מציג את התערוכה "אשפרה", הנוצרה מתוך הרצון לחזור לעשייה קלאסית פיסולית בה הסטודיו עומד במרכז, יחד עם שאלות על תפקיד האמן והזירות בהם הוא פועל. ישראלי: "רציתי לבחון דימוי חדש של אותה קטסטרופה דרך פריזמה של האמנות כאמצעי תיווך ובויס הוא בשבילי המתווך הגדול".

מנימוקי השופטים: מנימוקי השופטים: התערוכה "ליל שישי" שהוצגה באפריל 2009 בגלריה גבעון  , סימנה מפנה בעבודתו של ארז ישראלי: עיסוקו במוות ובשכול הוסט מההקשר הצבאי הישראלי לעיסוק בגרמניה, באירופה ובשואה. נקודת המוצא לתערוכתו במוזיאון הייתה פרט שולי יחסית באותה הצבה: יציקת בטון דמויית טורסו של מעיל לספר תורה. שם התערוכה הנוכחית, "אשפרה", הוא מונח הלקוח משלב העיבוד והשיפור של אריגים לפני הוצאתם לשוק, ומשתמשים במלה גם בתחומי ייצור אחרים, בעיקר בעיבוד בטון. ואכן, ההצבה הפיסולית רחבת ההיקף במרכז התערוכה החדשה, קושרת בין מוטיבים מבניים-ארכיטקטוניים ובין טקסטיל וטקסט (ספר תורה), ומבוצעת במגוון אופנים של עיבוד בטון – חומר שישראלי מרבה להשתמש בו מאז עבודותיו המוקדמות ועד היום  .    

פרג, ילידת 69', היא בוגרת קופר יוניון האקדמיה לאמנות ומדע בניו יורק והתוכנית ללימודי המשך באמנות בבצלאל. פרג מציגה במוזאון את "הר", המוקדשת לטקסים, מחוות, פעולות והרגלים העומדים במרכז ההכנות לרגעי מנוחה מרכזיים בקרב יהודים מסורתיים ודתיים, השבת והמוות. פרג:   "רציתי ליצור חוויה שיש לה איכות חד פעמית אבל היא רב פעמית. חשוב לי לשאול כיצד בעת ובעונה אחת אנחנו חיים בתוך חברה מאוד מלאכותית ומנסים לקיים בהם את החיים באופן הטבעי ביותר  "  .

מנימוקי השופטים: עבודת הווידאו "שבת", 2008, ועבודת הווידאו החדשה – "שמ?ר בחיים", 2009 (שלושה ערוצים), העומדות במרכז תערוכתה של נירה פרג, משתמשות בחומרים תיעודיים שצולמו בירושלים: בעבודה הראשונה – סגירת הרחובות בשכונות החרדיות לתנועת כלי רכב באמצעות מחסומים מסוגים שונים עם כניסת השבת; בעבודה השנייה – חלוקת הקרקעות וכוח העבודה במתחם ה"נדלני" הצפוף של הר המנוחות. הביטוי "שמ?ר בחיים" מתייחס לחלקות קבר שאנשים רוכשים לעצמם בעודם בחיים. שתי העבודות עוסקות בריטואלים חברתיים ובסימון טריטוריות וגבולות בירושלים – בין קודש לחול ובין החיים למתים. פס הקול האינטנסיבי מעצים את האפקט הריטואלי, החזרתי, של גרירת המחסומים ושל החפירה באדמה הסלעית – פעילויות שקובעות את המקצב בסרטים  .    

צבר, ילידת 1982 והצעירה מבין השלושה, היא בוגרת בית הספר לאמנות המדרשה, מכללת בית ברל וכיום מסיימת לימודיה בתוכנית לתואר שני באמנויות באוניברסיטת קולומביה  , ניו-יורק  .   צבר מציגה את התערוכה "זיעה", בה היא מפגישה את אהבתה למוזיקה, עם חיי הלילה של ת"א. צבר: "מבחינתי זה חלום. כמי שעבדה בברים בת"א, אני יכולה לומר שיש משהו מושך אך גם דוחה בחיי הלילה, במוזרות ובאלימות שבהם. האפשרות להביא את זה למוסד המוזיאלי העתיק הזה שנקרא מוזיאון תל אביב, מרגשת אותי".

מנימוקי השופטים: חלל התערוכה של נעמה צבר מאוכלס בשלושה מרכיבים: שני   "קירות סאונד", שה"בלוקים" הבונים אותם הם מגברים ביתיים – קירות ההופכים בעזרת מיתרים המתוחים עליהם לכלי נגינה עצמאיים; מדפים עם בקבוקי משקאות אלכוהוליים, אשר סדינים מלופפים תחובים בפיותיהם וסופגים את נוזליהם בתהליך אוסמוזה; עבודת הווידאו   "Untitled/Babies", 2009, שבה מופיעה להקת רוק נשית עם האמנית כסולנית, הופעה המסתיימת בהטחת גיטרה ברצפת הבמה ובהתפרקות הבמה (בעוד הגיטרה נותרת שלמה) ובאמנית מותשת. ההיפוך של ריטואלים גבריים כוחניים מעולם מוזיקת הרוק ו"בקבוקי מולוטוב" מדיפי ריח משכר ומעוררי אסוציאציות גופניות עושים את "זיעה" לסביבה המשדרת עונג ואלימות שסופה התכלות/התפרקות הדרגתית  .

הבחירה בשלושה נעשתה על ידי חבר שופטים שכלל את פרופ' מרדכי עומר, מנכ"ל ואוצר ראשי במוזיאון תל אביב לאמנות  , דייויד ניומן  , מנהל מוזיאון   MAGASIN 3 בשטוקהולם, דניאלה לוכסמבורג, אלן גינתון, אוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב לאמנות, נתן גוטסדינר. לחבר שופטים זה יצטרף שופט נוסף, אשר יקבע את זהות הזוכה  .    

שנה שעברה זכה בפרס גיל מרקו שני.

תגיות: ארז ישראלי, מוזאון ת"א, נירה פרג, נעמה צבר, פרס גוטסדינר

כתובת טרקבק | RSS תגובות