אפר 25 2010
סלון הדחויים
בשבוע שעבר, בערב יום העצמאות, יצא לי לעבור דרך התחנה המרכזית בת"א. התחנה המרכזית היא הציר המרכזי אל לב מרכז הבילויים העולמי , וככזו, היית מצפה לראות בה יותר ישראלים. אבל לא, ביום הזיכרון וערב יום העצמאות, לא היו בה ישראלים מלבדי. אז כן, אני יודעת, זה לא כזה מפתיע, אבל זה גרם לי לחשוב על ישראל הזו שלנו, ועל עצמי, כיוצרת בתוך המקום הזה.
כידוע, ישראל היא לא המקום הכי קל בעולם ליצור בו (ואני לא הולכת להכנס לפרטים כרגע). אבל מצד שני, האלטרנטיבות המדהימות שיוצרים מקומיים מייצרים לעצמם ממש מחממת את הלב. כי מהי קואליציה בלי אופוזיציה? מהו המיינסטרים בלי אלטרנטיבה? ואיך זה בא לידי ביטוי באמנות?
בזמן האחרון עושה רושם שמעולם לא היה כ"כ פופולארי להיות לא מקובל.
בהתחלה היה לנו את "חבר אוצר חבר" האינטרנטי, שהציג את דחויי הביאנלות השונות מרחבי העולם (אוצר: דקל גורביץ'), ועכשיו יהיה לנו את "סלון הדחויים" (אוצרות: יעל בן שלום ומיכל ריבלין), שיציג עבודות שנדחו ע"י "צבע טרי".
"סלון הדחויים" המקורי הוקם בשנת 1863, לאחר שנפוליאון השלישי החליט לאשר הצגת עבודות שנדחו ע"י האקדמיה. בסלון הציגו מונה, רנואר, פיסארו, סיסלי, סזאן, דגה, ועוד טובים, שכולנו היום אוהבים לאהוב. האמנים הציגו את עבודותיהם לראשונה בתערוכה קבוצתית בסטודיו של הצלם נדאר. התערוכה השערורייתית עוררה עוינות רבה, אך עדיין הצליחה להביא לפתחה כ-3000 איש. כגנאי, קיבלה קבוצת האמנים את הכינוי "המתרשמים", הידועה היום בתור "האימפרסיוניסטים".
בן שלום וריבלין החליטו לבחון את ה"לא מקובלים" היום, תוך התכתבות עם ההיסטוריה האמנותית של המושג.
לדברי מיכל ריבלין, העומדת בראש "ועדת קישוט", קבוצת אמנים שיזמה את "סלון הדחויים" בצימר, יש בתערוכה זו "מחאה על המושג ‘צבע טרי', שהיה אמור לתת פתחון פה לאמנים צעירים ובסופו של דבר נכנסו אליו בעיקר אמנים מוכרים". (מתוך עכבר העיר ).
…"היוזמה להקים את סלון הדחויים 2010, עלתה מהצורך להציג אמנים ואמנות אשר לא התקבלו ליריד "צבע טרי". כתוצאה מסקרנות אמנותית לשמה, "סלון הדחויים", כמחקר, שם לו למטרה להפנות את הזרקור לאמנות צעירה, ניסיונית וחדשה. מטרתנו לחוות ולהציג אמנות שלא מוצגת בחללי תצוגה מרכזיים. בנוסף, כחלק ממחקרנו, יוצגו לצד עבודות דחויי "צבע טרי" עבודות הקשורות לדחייה שלא הוצגו עד כה בגלריות המסחריות או במוזיאונים.
אנו מבקשות מהיוצרים ומהקהל לחשוב מחדש על המושגים "אמנות" ו"דחייה", ומתכוונות לעשות זאת באמצעות מסע ויזואלי שלנו ושל כל מי שייקח חלק ב"סלון הדחויים" בין מושגים כגון חדשנות, יצירתיות, חקירת גבולות, סטייה ואחרוּת מסוגים שונים, בכדי לחוקק פעם נוספת חוקי פרספקטיבה חדשים להתבוננות על "עולם האמנות הישראלית"… (מתוך אתר סלון הדחויים)
מיריד "צבע טרי" נמסר בתגובה כי "חממת האמנים נוצרה כדי לתת ביטוי לאמנותם של אמנים עצמאיים, שאינם מיוצגים על ידי גלריות. אין משמעות הדבר כי מדובר דווקא באמנים בתחילת דרכם. בהתאם, מדי שנה, וגם השנה, נבחרו אמנים עצמאיים המצויים בשלבים שונים בדרכם המקצועית. עם זאת, רובם המכריע של אלה שנבחרו לחממת האמנים ביריד ‘צבע טרי 3' נמצאים בתחילת דרכם המקצועית וודאי שאינם אמנים מבוססים. הם נבחרים על ידי ועדה שחבריה אינם נחשפים לזהותם של מגישי המועמדות" (מתוך עכבר העיר).
כמה מילים על "צבע טרי" : …"צבע טרי, היריד לאמנות עכשווית, מתקיים מדי שנה בתל אביב. היריד פועל לקידום האמנות העכשווית בישראל, תוך תמיכה בזכותם וביכולתם של אמנים להיחשף לציבור מקומי ובינלאומי, ולהתפרנס מכישרונם. היריד, כמו אחיו המקצועיים ברחבי העולם, מאפשר רכישת עבודות אמנות איכותיות ומגוונות על ידי הקהל הרחב. ביריד משתתפים גלריות לאמנות עכשווית ועשרות אמנים עצמאים נבחרים. בצבע טרי 3 יוקם, לראשונה, חדר וידאו בו תוצגנה תוכנית הקרנה בינלאומית לצד תערוכת חממה של אמני וידאו ישראלים בתחילת דרכם. עוד ביריד יוצגו תערוכת יחיד של דרור דאום, זוכה פרס האמן המבטיח 2009, עבודות אמנות מוזמנות ופרויקטים מיוחדים. היריד כולל גם תוכנית סדנאות והרצאות, ואת הפרויקט המצליח: "הגלויה הסודית"… (מתוך אתר צבע טרי).
סלון הדחויים 2010, 5-8 במאי, מרכז עמיעד, שוק הפשפשים, יפו.
צבע טרי 3, 5-8 במאי, מחסן 1 המחודש בנמל יפו.
—-
וכמה מילים אחרונות על המיינסטרים: איגוד האמנים יוצא ביוזמה חדשה לכתיבת חוזים עם גלריות ומוזיאונים.
את מכתב הפנייה לגלריות ואת ההצעה לחוזה אפשר לראות כאן או כאן.
שיהיה בהצלחה!
זה לא אני, זה המצב!
Copyright © 2024 כל הזכויות שמורות .
היי מותק, ושוב יומולדת שמח!
קראתי בעניין, ואיכשהו הרגשתי ענני סנסציה באויר, משהו בסגנון "האח הגדול" והחטטנות והמציצנות שמאפיינת את הריאלטי בעולם המודרני של היום, ושוב עלו בי הכעס והאכזבה על כך שמאפשרים את זה..
אני לא אומרת שהמיזם הזה לא חשוב, אני חושבת שצנזורה בכלל זה תחום שצריך תמיד לבדוק את גבולותיו, אבל לי אישית יש מן תחושה כזאת של רצון לשערוריה ציבורית ולאו דווקא בטעם טוב.. אישה יפה ותמימה למראה לבושה בלבן דורכת על שטיח כלב, אישה שחורה עובדת למען אישה לבנה..יש בזה קצת חזרה לאחור..או שאולי זה דווקא שופך אור אחר על איך התקדמנו..קצת מבלבל "סלון הדחויים" הזה..
מצחיק שאת אומרת את זה, יופי של הבחנה.
הציורים אליהם התייחסת לקוחים מהסלון המקורי, ככה שמה שאמרת על היותם מיושנים משהו, הוא דווקא די מדוייק (אם כי בעיני יש בהם משהו שרלוונטי גם היום..).
וקצת מסקרן אותי, למה הרעיון הזה מעורר בך כעס או אכזבה?
האם זה לא תפקידה של האמנות או תפקידם של האמנים לעורר שאלות?
לגבי הסלון העכשוי זו אכן יוזמה יפה
לתת במה גם למי שלא עמוק בתוך הפלצנות
והפוליטיקות המלוכלכות שמהוות פקטור עיקרי
בבחירה מי יציג בצבע טרי.
חבל שגם תחום "טהור" כמו אמנות,נגוע בליכלוך
שהתפשט מרוב התחומים בארצנו.
איזה טהור איזה?
בדיוק לפני שבוע יצא לי לדבר עם חברות על האמנים המצליחים של פעם, ועל כל הקומבינות שהם היו צריכים כדי להפוך ל"ציירי החצר" של המלך..
פוליטיקה תמיד הייתה ותמיד תהיה.
או כמו שאמרת, שחר, חבל..
אני אנסה לענות..אני זוכרת שכשעבדתי ב"אבני", ראש המחלקה לאמנות
שם, שאת זוכרת את שמו, ולעזאזל איך שוב זה ברח לי..הודה בפניי ובפני האמן המדהים שסיפרתי לך שצייר באמצעות תבלינים (פפריקה אדומה, ועוד..)- שהאמנות היום הפכה למשהו שכדי להצליח, חייב התמסחר..חיבים להיות מסרים פוליטיים וחברתיים מאוד מסויימים וחייבת להיות בו אמירה עכשווית אקטואלית. לא כל אמן טוב יכול להצליח. כמובן שהתבאסתי קשות שאדם כמוהו שמלמד ויוצר כבר שנים אומר דברים כאלו..מהמקום הזה כתבתי קודם, ומעניין למה שחר התכוון כשכתב שגם התחום הטהור מתלכלך..
תודה על התשובה הכנה.
(ולשאלתך, יעקוב מישורי השוללללטטטטטטטטטט!!!!!!!11:))
כמו שנאמר טעם ואומנות זה ענין של זמן וגיאוגרפיה ולא רק פוליטיקה. מי יודע עד כמה יהיו הדחויים של היום העילית של הדורות הבאים
פתאום נזכרתי במשפט של מרקס: .."אני מסרב להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותי"..
הי דורית,
משפט מעולה של מרקס.
מסכים איתך לגבי הטוהר של עולם האמנות,
הוא מזמן נעלם, אם אי פעם היה.
אחת הדוגמאות הטובות לאמנות שמייצרת סנסציה,
שבסופו של דבר מובילה לחשבון בנק מנופח בשוויץ,
זה דמיאן הירסט, ג'ף קונץ ועוד מאמני הפופ…
בניגוד לדמיאן הירסט, שזורם עם המערכת בצורה המקסימלית,
קורבה (שהציג בסלון הדחויים, אם אני לא טועה),
יצר את הסנסציה דווקא נגד המערכת.
בקיצור, בעולם פוסטמודרני,
אין ברירה כנראה אלא להבלע ע"י המערכת.
יויו
אהלן יויו, טוב לראות אותך שוב.
אני חושבת שמעניין מה שאתה אומר, אבל אני חושבת שיש בעייתיות מסויימת כש"מאשימים" את כל הפוסטמודרניזם בפופ. אחרי הכל, אם לא וורהול ודומיו, לא הייתה לנו היום לגיטימציה להרבה דברים אחרים ויפים ומעניינים דווקא שנוצרו בעקבות איזושהי אמת רעיונית שנולדה אז.
וחוצמזה אני תוהה, האם להצליח לשחק את המשחק אומר בהכרח להיטמע בתוך מערכת?
ההשוואה לא נכונה. סלון הדחויים היה נגד האמנות המנוונת ששלטה אז בכיפה. ואילו כאן מדובר על אמנים שנדחו לא בשל אג'נדה. פשוט נדחו. נעשתה סלקצייה בין המציגים הדחויים ? יש אג'נדה פרט להיותם דחויים? יש מכנה משותף?
בלי קשר לפוליטיקה של צבע טרי ופוליטיקה וקומבינות בסצינה המקומית המבישות ללא ספק, בהצגה של הדחוי יש אקט משפיל.
יופי של רשימה.
עכשיו חזרתי מהפתיחה. התערוכה נראה טוב, הרבה דברים מעניינים. זו כבר הצדקה מספיק מבוססת.
בהצלחה לכולנו!
קשה להציג תחת הכותרת "דחויים",
את/ה (גם אני) צריכים להודות שאולי אנחנו לא מספיק "טובים",ולא מוערכים כפי שהיינו רוצים.
ההחלטה שלי להצטרף נבעה גם מהמקום שלבושה אין כאן מקום, יש שיאהבו ויש שלא, יש שמתקדמים דרך ה"פוליטיקה" הנכונה והקשרים הנכונים, ויש שלא.
חשוב להאמין במה שעושים…
אני חייבת לכתוב, אחרי שהייתי בתערוכה והתענגתי על כמה יצירות,
הבנתי שההסתייגות שלי לא מתאימה לתערוכה הספציפית הזאת.
למראה חלק מהעבודות לבבי התרחב (@:
ומול חלק גדול מהעבודות האחרות,
באמת הרגשתי שיש סיבה טובה לכך שנדחו,
הן נראו לא גמורות, חובבניות, כאילו אם היה עוזב/ת אותן האומן לכמה ימים וחוזר לבדוק, היה מגלה שיש ניצוץ אבל חובה עליו לצייר/לפסל/להדביק את היצירה אחרת ובאופן מהוקצע יותר. וגם זאת שאלה..מהוקצע=כשרוני ואסטי יותר?..