זה לא אני, זה המצב!

 

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

  

בד חדש זה כיף ומרגש. בד חדש מכיל בתוכו את כל מה שאתה יכול לעשות, ועדיין לא עשית. בד חדש הוא נקי וטהור ולבן. כה לבן. יש בזה משהו קצת מפחיד, ומרגש. ומפחיד ומרגש. בד לבן עדיין לא נגוע בכל הבלבול שמכיל ציור שכבר נמצא עמוק באמצע תהליך, אך גם עדיין לא מבורך בכל התהליך שעובר עליך תוך כדי יצירה.  אולי זה מסביר את המשיכה של אמנים מסויימים להתחיל מ"רדי מייד" מוכן, שכבר מגיע עם המשקל של עצמו, עוד לפני שאתה שופך עליו את המשקל של עצמך.  

ובכל זאת, אף אמן לא ייוותר מעצמו על החלום הלבן, לפחות לא אמנים שאני מכירה. כי בד לבן הוא כמו חלום לא ממומש, וכולנו אוהבים להגשים את החלומות שלנו. והעניין היפה עם חלומות לא ממומשים, הוא הפוטנציאל שלהם. לפעמים, גם אם אנחנו לא מצליחים לתמלל אותם, אנחנו יכולים לצייר אותם, או לשיר אותם, או לנגן או לרקוד אותם. ואלה החלומות שלנו. והם יישארו שלנו, גם אם נצליח להגשים אותם לתוך העולם. 

העולם שייך לחולמים, כמו שאמר פעם מישהו, אז אם אתה מצליח לחלום, אתה גם תצליח להגשים את החלום הזה. ואם אתה מצליח להגשים חלום אחד, גם תצליח להגשים את החלום הבא, ואת הבא אחריו. 

—- 

  

 

מיצב לבן ומורבידי משהו העונה לשם "אביבה – דרכה של פילה", מוצג כעת בחלל אינפיניטי ברוטשילד 69, בת"א. 

את הפרוייקט יצרו שרון גלזברג ויעל יודקוביק, המציגות וידאו לצד עצמותיה של הפילה אביבה, שנקברה בספארי ברמת גן לפני 12 שנה, לאחר שנפטרה בגיל 27 ממחלה. 

"הכל התחיל כשפניתי לגלזברג ושאלתי אותה 'מה הפנטזיה שלך?', והיא ענתה 'להוציא שלד של פילה מהאדמה'. פנינו לספארי, ולהפתעתנו הם נענו בחיוב. החפירות עצמן היו חווייה מאוד חזקה, ובסופם למשך שבוע פשוט הרגשתי שאני לא יכולה לעשות כלום. אין ספק שכל ביקור בספארי ייראה מעכשיו אחרת עבורי", אמרה יעל יודקוביק (מתוך: וואלה). 

פרויקט הפילה עובר בארבע תחנות:
התחנה הראשונה, הוצאת שלד הפילה – וידיאו "אדמה חיה" המתעד את החפירה – חמש נשים בעבודת כפיים עמלנית מוציאות מהאדמה שאריות בשר, עצמות וזכרונות. 

התחנה השנייה, הבאת עצמות הפילה להאנגר – וידיאו "חלב שחור של שחר" בו האמנית "מרכיבה מחדש" את חלקי הפילה – גלזברג מפסלת – מבצעת פרפורמנס תוך כדי תיעוד בוידיאו. בתום "הרכבת" שלד הפילה, נכנסת האמנית "לגוף" הפילה, לחלל הריק שנוצר באזור רחמה, ונושמת את נשימתה, מחייה אותה. 

התחנה השלישית, הקמת מייצב בחלל התערוכה. 

התחנה הרביעית, מסירת עצמות הפילה למחקר – בשונה מהתהליך הקבוע בו מחזירה גלזברג את האובייקטים לטבע, לאדמה, בפרוייקט זה היא עושה התערבות בשלד אך לבסוף מעבירה למחקר. (מתוך עכבר העיר). 

—- 

 

ולקצת פחות מורבידי, בחג השבועות תוכלו למצוא במוזיאון הפתוח בעומר, חדר אמנות מדע "בין מציאות לדמיון" הכולל אמצעי המחשה מעוררי סקרנות ומחשבה: קלידוסקופ, הרמונו גרף, ציור באמצעות מראה, משחקי אשליה ודמיון. בנוסף, במוזיאון מתקיימות תערוכות קבועות "מעבר זמני" של האמנית ההדפס והרישום  אורית חופשי, "זרעים קוסמיים"- תערוכת פסלים של ברני פינק , אוסף מכוניות  עתיקות, ועוד. (מתוך: עכבר העיר) 

פעילויות נוספות לילדים בחג השבועות ניתן למצוא כאן. 

—– 

אז שיהיה לכולנו חג שבועות לבן, מלא בחלומות שמתגשמים.. 

—-  

  

תגיות: אורית חופשי, אמנות, אמנות ישראלית, ברני פינק, יעל יודקוביק, שרון גלזברג