זה לא אני, זה המצב!

שנה. תאמינו או לא, "זה לא אני, זה המצב!" כבר בן שנה. מדהים איך הזמן עובר מהר כשנהנים.. 52 שבועות, 52 פוסטים, 52 מחשבות (ועוד קצת) שהועלו אל המרחב הוירטואלי. אין ספק, לא הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיכם, קוראים נאמנים, שמספרכם גדל והתרחב, ככל שהתרחבה הפעילות בבלוג. ועכשיו, לכבוד היומולדת שנה, אני מעוניינת להחזיר קצת ממה שנתתם לי בשנה האחרונה, ולהקדיש את הפוסט השבוע ל20 טוקבקים נבחרים, של חלק מהמגיבים שליוו את התהליך הוירטואלי, ועל הדרך להיזכר קצת בתהליך הזה.

—-

יותם: האם היצירה הבלתי פוסקת של אמנים מסויימים היא בפועל אובססיה לתפיסת אותו הרגע ? האם השיח על האמנות אינו בגדר "כל המוסיף גורע" ? הרי יש יצירות שפשוט עדיף להיות מולן ולשתוק מההערצה

מתוך: תמונה שווה אלף מלים (אבל אם היא באמת שווה אלף מלים, למה בכלל לכתוב עליה?!?)

—-

ירון: על מנת לשלם עבור מקצוע האמנות נדרשת שאלה גדולה יותר:
מה שווי האמנות בכסף (למרות שבתחום האמנות כסף הוא לא מדד, אבל למשלם הכסף הוא המדד).
מכיוון שהקריטריונים היום מתבססים על ביצועי עבר כגון: איפה הציג האמן? בכמה נמכרה יצירתו? וכו, הרי שניצב כאן רף גבוה לאמנים מתחילים.
במידה וניתן יהיה ליצר קריטריונים ובמות לאמנים מתחילים על מנת שיוכל להקבע מחיר התחלתי ליצירתם אזי זאת יכולה להיות תחילת הפחרון.

על מנת לשלם עבור מקצוע האמנות נדרשת שאלה גדולה יותר:
מה שווי האמנות בכסף (למרות שבתחום האמנות כסף הוא לא מדד, אבל למשלם הכסף הוא המדד).
מכיוון שהקריטריונים היום מתבססים על ביצועי עבר כגון: איפה הציג האמן? בכמה נמכרה יצירתו? וכו, הרי שניצב כאן רף גבוה לאמנים מתחילים.
במידה וניתן יהיה ליצר קריטריונים ובמות לאמנים מתחילים על מנת שיוכל להקבע מחיר התחלתי ליצירתם אזי זאת יכולה להיות תחילת הפתרון.

מתוך: אמנות או נמות

—-

צבי: לדעתי הכל קונצים אצל קונץ. יח"צ. חוץ מזה, הוא הרבה יותר פורנוגרפי בעבודות שכביכול אינן פורנוגרפיות: פגר של פרה, צואת זבובים. הוא מייצג את בעיית האמנות העכשווית: היום אתה חייב לדעת "מה הסיפור" של האמן: זה התחתן עם כוכבת פורנו, זאת נפגעה בתאונת דרכים, ההיא עברה גירושים קשים… מה זה אם לא מציצנות לשמה? ומה זה רלוונטי לאיכות העבודה? שיתחילו לעבוד ויפסיקו לקשקש את עצמם לדעת (או לפחות שיקשקשו על בד או נייר, גם את זה הם שכחו איך עושים)

מתוך: צ'יץ', גף ומייק

—-

אסף לב: ליעל – מה שהוא בידור למישהו נעשה על ידי אמן, אמן מוכשר או לא, זה עניין של טעם, אבל אמן בכל מקרה. גם מלחמת שוורים היא בידור להמונים ואמנות ללוחם השוורים. כמו שמשי חוג'ה היא בידור דלוח ווולגארי לחלק מהאנשים אבל אמנות לעורך הוידאו של הסידרה שקיבל פנינים (שעל זיהוים ועריכתם היטב הוא מקבל כסף – כדי ליצור בידור).
חוצמייזה – ריאליטי לא יכול להיות מונחה, גם המשתתפים לא יכולים לדעת שהם משתתפים. מה שמכונה ריאלטי הוא למעשה מעין הפעלה קבוצתית ממומנת ומצולמת.
פרוייקט מסלול לא שונה מהישרדות לצורך העניין – במקום לאכול ג'וקים, הם צריכים לשתות ביוב שנשפך מהפה של גל אפל בשם הפרובוקציה הבידורית.
ריאליטי של מעצבי אופנה הוא לא משהו שיותר לשידור בפריים טיים ללא אזהרת תוכן. כשיראו את השיט שמעצבים אוכלים ביום יום שלהם, שנים של תקיעות, שאנשים לא מבינים אותם כי הם יודעים לעצב ולא לדבר, שגונבים אותם בחנויות וגונבים להם דגמים, כשהן צריכות להתנצל על זה שהן ממלצרות אבל בעצם מעצבות ועושות את זה רק בינתיים.

אמנות באופיה חייבת להיות נחלת הכלל אחרת היא עוד הגיג או יצירה של איש הזוי שאף אחד לא מבין – אמנות היא כלי פוליטי, אמנות היא חזון ואמנות היא העברת מסר והוצאת רגש – מי שלא מתקשר עם הקהל, שלא יטרח להוציא את זה החוצה. סליחה על הנדושות, אבל כשעץ נופל ביער ואיש לא שומע ולא רואה…
ולסיום – דורית יקירתי, אנשים מעריכים רק את מה שמשלמים עבורו (בכסף, ברגש, בכישרון, לא משנה מה המטבע).

מתוך: פרויקט? מסלול! ועוד קצת ואניטס

—-

she for me: פעם שאמרו לי "זה הכל בראש שלך" לא האמנתי, ואז התחלתי לחשוב שזה באמת ככה, וחיי השתנו.
אנחנו חושבים משהו, מדמיינים משהו בראש, והנה זה קורה.
נחמד נכון?, רובנו ככה, אגב, גם אמונה זה סוג של דימיון. בעצם איך שלא נסתכל על זה, אנחנו החלטנו משהו ואנחנו חיים על פיו, ומאמינים שזה באמת ככה.
החל מ "אני כוסית על ומלכת העולם" ועד "יש אלוהים והוא ככה וככה", אגב יש גם מחלות נפש בהן אנשים "רואים" דברים…
דימיון הוא חשוב להתפתחות,והוא בריא…….. השאלה מה עושים אותו, כמה, איך ולמה……….

מתוך: חברים דמיוניים

—-

יעל: תסתכלי על זה ככה:אם אין ערכים אבסולוטים והכל יחסי, אם המציאות היא רק טקסט שמשתנה כל הזמן וכן גם הסובייקט והזמן דיפוזי אז גם שום החלטה שאת לוקחת היא לא גורלית!
זה מוריד הרבה לחץ וכאבי ראש (או לב..)

חוצמזה שאת לא חייבת לאמץ את התפיסה הפוסטמודרנית
אנחנו נמצאים בתקופה שתפיסות קונטרה לפוסטמודרניזם מתחילות להתגבש..

זה לא הסוף זו רק ההתחלה…

מתוך: סוד פוסטמודרני

—-

יעל פרח: יקירתי,קודם כל כיף לקרוא את הפוסטים שלך, אני אומרת לך את זה אבל הפעם במיוחד נגע לליבי.. כיף לראות גם איך את משתכללת מפוסט לפוסט

ולעניין-הפריעה לי ההתייחסות הסגורה של 'אמן מגירה' לאמן פעיל- בין להיות נשויי להיות בחיפוש: אדם יכול להיות בפוזיציה מסויימת בתקופה מסויימת ובתקופה אחרת לשנות את מקומו ביחס לכך.

אהבתי את השאלות שלך לגביי לגיטימיות, אין ספק שהדבר המרכזי זה כיצד אנו תופסים את עצמינו ומהי התפיסה המופנמת שלנו- האם מה שאנו עושים לגיטימי? האם יש לכך מקום? אין ספק שצריך הרבה אמונה וביטחון עצמי להתמודד עם המציאות, במיוחד אם רוצים לפלס מקום בעולם האמנות

-הי,אווטר אכן יפהיפה- גם אם הוא סוג של טיטניק בגודש וביומרה.

מתוך: לא עוד סיכום עשור

—-

she for me : אם אנשים נהנים מסקס וירטואלי, הם יכולים להנות גם מאומנות ברשת…..

מתוך: ערב רב ומערבה מכאן

—-

יהודית: מפעים

החשיבה האומנותית המגובשת
היכולות לשבור אוטומטים של תפיסה אומנותית
הפתיחות כאומן לאפשריות הבלתי סופיות של צמיחה ולמידה
האומץ לנסות ולחוות חרף התנאים
והתוצרים הרעיוניים והמעשיים שנרקמים ללא הרף בראשך
זה גדול
להיות בו זמנית כה בוגר ומגובש פילוסופית וכה פתוח גמיש וצמא לליצור
מתכון בטוח להמשך מוצלח ופורה
שאפו לאומן רב כשרונות
והמשך הנאה מהתהליך זה מדליק

מתוך: יניב יור – ראיון

—-

שירלולי: דליים מלאים גשם,
דליים מלאים דמעות,
כל הדליים האלה כבר יוצאים לי מהאוזניים.
קרני הירח נמצאים בכף ידי,
יש בי את כל האהבה, בייבי,
אם בה תעמדי.

החיים עצובים, החיים הם מסיבה,
אבל את יכולה רק לעשות את מה שאת עושה.
את עושה את מה שאת חייבת, ואת עושה זאת היטב,
אעשה זאת עבורך, בייבי,
את לא שמה לב?

(דליים של גשם, בוב דילן, תרגושם חופשי)

מתוך: יחד, יחיד והגשם

—-

רותי: באתי בגלל הכותרת.. נשארתי בגלל הפוסט

ואני לגמרי עם זאת שמעלי.. אומנות (אמיתית), לדעתי לפחות, אמורה להיות הדבר הכי ספונטני, לא מתוכנן והכי לא צפוי, דווקא משם נוצרת היצירה הכי טובה ומוצלחת.. ככה זה אצלי לפחות..

וכמו שאלברט אינשטיין אמר.. "המסתורין הוא הדבר היפה ביותר שביכולתנו לחוות. זהו המקור לכל אומנות אמיתית ולכל המדע".

מתוך: אורח קטלני בלבן על לבן

—-

שחר: יש איזו פרסומת בערוץ 2 על מוצרים כחול לבן.
פרסומת די אינפנטילית על איזה בחור וחבר שעוברים ברחוב וכל איש מקצוע שהם עוברים לידו האיש אומר לחבר שלו שהבעל מקצוע הזה עובד אצלו. בסוף מסתבר שמדובר בפרסומת על תוצרת כחול לבן (ואז כולם עובדים אצלו כאילו דא…כי הוא קונה כחול לבן,אינפנטילי אמרתי…).
לפני כמה ימים היה מיני תחקיר כזה בחדשות והתמקדו בטיקט שעל החולצה של הבחור שהשתתף בפרסומת , מסתבר שהיה כתוב על הטיקט made in china. אירוני משהו לא ?

מתוך: העיצוב עובד

—-

לימור: וואו, דורית, כמה האיש הזה מוכשר! פעם ראשונה שאני קוראת ראיון
עם אמן בכזה עניין, מתענגת על התמונות (שמאוד הזכירו לי את נפאל)
וההסברים הפשוטים, נטולי האגו ומלאים בהכרה עצמית ובגרות.
היה מאוד כיף(@:

חוצמזה, יכולת הראיון שלך מתרחבת. ממש יאיר לפידית קטנה(@:

מתוך: מתן בן טולילה – ראיון

—-

אביבה בייגל: קשה להציג תחת הכותרת "דחויים",
את/ה (גם אני) צריכים להודות שאולי אנחנו לא מספיק "טובים",ולא מוערכים כפי שהיינו רוצים.

ההחלטה שלי להצטרף נבעה גם מהמקום שלבושה אין כאן מקום, יש שיאהבו ויש שלא, יש שמתקדמים דרך ה"פוליטיקה" הנכונה והקשרים הנכונים, ויש שלא.
חשוב להאמין במה שעושים…

מתוך: סלון הדחויים

—-

שירה: שירה של האופטימיות הישראלית (וקצת אבטיחים):

"רגע אחד לפני שאתה חוזר.
מזכירה לך שפה אתה תמיד ממהר.
ובעצם, אל מה אתה שב?
שעות עבודה לא שיגרתיות,
שתי בנות פשוט מדהימות!!!
אישה אחת קצת קשה להבנה,
ולשון של כלב שלא ברור איפה היא הייתה…
כמה חברים קצת מעושנים,
טלפונים שלא נגמרים…
סידורים, קניות, תשלומי חשבונות,
מבזקי חדשות, פיגועים ותאונות..
ליברמן, ביבי, ברק וכמה בנות.
ועל הדרך, סופ"ש חגיגי של מהומות ברחובות!
ארץ נהדרת ביום שישי,
כוכב נולד כל השבוע חוץ משלישי(?).
דירה עם מרפסת, איסוף קקי בשקית,
בלי חצר, בלי אישור להקמת אבן ומשכית.
אבל,
עם מלא אהבה כזו, משפחתית!!!!"

אז כן, בעיני זה שווה את זה

מתוך: על פוליטיקה, ווזווזלה וקפלה

—-

גל: חייבת להודות שהראיון הזה הוא הראיון הכי מדוייק ואמיתי וכנה ולא יומרני שנתקלתי בו. ממש כתב על הנייר את כל המחשבות הכי אמיתיות ולא מתייפיפות שיש על אומנות, וחיי אמן. הוציא ת'יוקרה ות'הילה שתמיד עוטפת את מעשה האומנות ועולם האומנות ופשוט הראה מה שזה באמת.
והרי ברור שההילה הזאת, זה הכח של האומנות- הפער בין האקט האמנותי-ליצירת אומנות- לקהל. היא מה שמעניק לאומנות את הסטטוס הגבוה שלו מבלי שהיא תתפרק להתעסקות אקראית, פיזית- במילים אחרות נמוכה.
ומה שיפה זה שבמקביל אין כאן קטילה או בוז לעולם הזה, פשוט בצניעות ואבחנות מדוייקות ועדינות, כמו העבודות שלו עצמן, הוא מאפיין את עולם האמנות בצורה הכי אמיתית ונכונה לדעתי שמישהו אי פעם אפיין זאת.
באמת שמזמן לא קראתי ראיון כלכך פשוט ועם זאת כלכך מואר.אדיר.

מתוך: איתמר יכין – ראיון

—-

אליה : אני מתגעגעת לימי ביה"ס בהם יולי אוגוסט סימלו חופש, ים וארטיקים במקום תלונות על בלאגן ועומס אנשים וילדים בכל מקום. התערוכה החזירה אותי למקום הזה של החופש הראשוני והעבודות מקסימות. אני מקווה שזו תערוכה קבוצתית ראושנה מבין רבות שיבואו אחריה, יישר כוח!!!

מתוך: חופש – תערוכה קבוצתית

—-

אמן סודי: מי מחליט מהם הרעים ומהם הטובים ?
מהי תרבות טובה (או אולי "גבוהה") ומהי תרבות נמוכה ?
האם השולט מוכן לפעמים להתחלף בתפקידים ולהיות נשלט ?

מתוך: חוק זועבי, רפובליקת ויימאר וניו יורק

—-

מושבניקית : גם אני עזבתי את ת"א וחזרתי "הביתה" למושב, הרגשתי שם מאוד את התחושה שאתה מתאר דווקא בברלין: "קיימת איזה שהיא פיקציה שבה אתה מרגיש כאילו כל הזמן משהוא גדול עומד לקראת, אבל הוא לא באמת קורה".

מתוך: אדם קלדרון – ראיון

—-

שחר: זה לא את,זה המצב ! 😀

מתוך: שומדבר ועוד קצת

תגיות: זה לא אני זה המצב

כתובת טרקבק | RSS תגובות