זה לא אני, זה המצב!

…"אני רוצה להיות אמן.

זה מה שעניתי ללא היסוס בבית הספר היסודי, כשהמורה שאלה: "מהי שאיפתך לחיים?". האם ידעתי אז במה כרוכים חייו של אמן? וודאי שלא. הייתי אולי בן 8 באותו הזמן. כל שידעתי הוא שאני אוהב לצייר ולקשקש, להעתיק תמונות קיימות ולהמציא חדשות.

תמיד אהבתי לצייר.

בגיל 3, לפני שלמדתי לקרוא, יצרתי את הגרסה המאויירת  שלי לסיפור "שלושת החזרזירונים". כשגדלתי, המשכתי ליהנות מציור, אבל לא הצהרתי שאני רוצה להיות אמן, או שאני רוצה להפוך את האמנות לקריירה. לאורך השנים, הוחדרה בי המחשבה כי אין עתיד בעשיית אמנות, במיוחד יחסית לתחומים אחרים, יציבים יותר. וכך, הלכתי ללמוד לימודים פוליטכניים לתואר ראשון ושני. לו רק היה כדור בדולח שהיה חוזה את האינטרנט והגלובליזציה, ואת הכוח הכלכלי של התעשייה היצירתית. אולם, אין כדורי בדולח. אף אחד אינו יכול לחזות את מה שצופן העתיד.

אבל אל תחשבו שיש לי חרטות בקשר לדרך שבחרתי, אני מבטיח לכם שאין. אני מאמין שאנו בוחרים את הבחירה המיטבית הנכונה ביותר לרגע הבחירה. אז עכשיו אני יוצא לדרך חדשה. וכך, אשיב לעצמי את הפשטות שבחיים, כמו שאני זוכר אותה מהימים בהם הייתי בן 3.

והילד שבי אומר: אני רוצה להיות אמן"…

(תרגום חופשי מתוך הבלוג: "המוח הימני שלי")

——–

ועכשיו, אני רוצה לשתף אתכם ביוזמה חדשה: