זה לא אני, זה המצב!

בימים אלה, מוצגת תערוכתו הצבעונית והמרתקת של אייל רדבינוביץ', "24/7 – פוטוריזם עכשווי" בגלריה פרימה בת"א (כן נכון, יש לי חולשה לדברים יפים וצבעוניים, אבל נו.. תגידו שהצילומים האלה לא עושים לכם חשק..).

השבוע, אני גאה להציג בפניכם טקסט מקסים שכתב אייל, במיוחד עבורכם.

את הטקסט מלווה בצילומים היפהפיים של גיל לביא, שצולמו לכבוד התערוכה.

—-

דמיינו לרגע שמכונת זמן הביאה אדם שחי לפני 500 שנה הישר לשנת 2010. דמיינו את הבעת פניו: הפליאה, חוסר ההבנה, וההתרגשות מהמראות שיחשפו בפניו – גורדי שחקים, רחובות עמוסי מכוניות, מטוסי סילון, מאות מוצרי חשמל, טלפונים ניידים ואינטרנט. ומעבר לכך, כיצד יעכל את קצב החיים המהיר על פיו אנו חיים כיום? באשר למהפכה התקשורתית של 15 השנים האחרונות, לא צריך להסתכל מזווית ראייה של 500 שנה אחורה כדי להבין את מימדי השינוי וההשפעה. גם אדם שחי לפני 50 שנה יכול לראות באינטרנט כמימוש הלא יאמן.

תערוכת "24/7" עוסקת בקצב החיים הסואן של העולם המודרני. הסדרה עלייה מבוססת התערוכה נקראת "פוטוריזם עכשווי" ולוקחת השראה מזרם הפוטוריזם של ראשית המאה ה-20, אשר העריץ טכנולוגיה, מיכון, מהירות ואורבאניות תעשייתית. יש הרבה רלוואנטיות בתפיסת הפוטוריזם גם כיום כפי שהעולם נראה. אם הפוטוריסטים האיטלקים המקוריים התרגשו מהתהוות העולם העירוני לעולם מודרני וממוכן מעניין איך היו תופסים את העולם המודרני החדש של שנות ה-2000 – עולם אשר המהפכה התקשורתית בו חלחלה באופן סוחף וחסר תקדים לכל תחומי החיים ושינתה את האופן בו אנו מתקשרים עם העולם ואת האופן שבו העולם רואה אותנו. מעניין להבחין שכפי שמידע זמין לנו באופן מיידי אנו מוצאים את עצמנו "מחויבים" להיות זמינים מיידית לסובבים אותנו – גם לחברים וגם למקום העבודה.  השתעבדות האדם לקצב השעון קיבלה מימד נוסף של זמינות בלתי פוסקת. כל היבטים אלו של מקצב החיים החדש מהווים בסיס לסדרת "הפוטוריזם העכשווי".

על מנת להמחיש מהירות ההולכת וגדלה של קצב החיים המודרני בחרתי להקצין את הסצנות המצוירות ויזואלית לכיוון המופשט. הפשטתן הצורנית של הדמויות המצוירות באה להמחיש את הפשטת הפרט מייחודיותו כפי שמסגרות תעסוקתיות וחברתיות נוטות לעושות. הדמויות המופשטות חוזרות על עצמן ברצף על פני קווים אופקיים, אנכיים ואלכסונים כדי לעורר תחושה של מהירות רציפה ומתמשכת. הרעיון התפתח אצלי כשגרתי בלונדון, אז נהגתי להשתמש מידי יום, כמו מיליוני אנשים, ברכבת התחתית. מצאתי את עצמי מדי בוקר בשעות העומס במסדרונות התת-קרקעיים של תחנת קינגס קרוס המפלצתית הולך בין רציף רכבת אחד לשני כחלק ממה שנדמה לזרם רובוטי של אנשים בדרכם למשרד, לבושים באותו סגנון, צועדים באותו אופן אינסטינקטיבי ומתוכנת, אל יעדם. אין ספק שהעולם כיום הוא כפר גלובאלי אחד. פערים בין תפוסי התנהגות והבדלי תרבות שבעבר הקנו לעמים שונים ייחודיות וצבע נוטים להיטשטש והחוויה האנושית מיישרת קו ברחבי העולם. כך זה נראה ברוב דפוסי התנהגות התעסוקתיים והחברתיים, באופנה, מוסיקה, צרכנות וכו'.

כל חיי גרתי בערים גדולות ואחרי 31 שנים אני יכול לומר שהחוויה המטרופוליטאנית היא לא רק דבר שגדלתי לתוכו אלא גם משהו שאליו אני מתחבר ו"מכור". לרחובות עמוסים באנשים, בתי קפה, חנויות ומוקדי תרבות יש את היכולת למלא אותי באנרגיה גם אחרי יום עבודה מתיש. בחרתי לצייר היבט זה של העירוניות המודרנית בסצנות בעלות צבעוניות מתפרצת וחסרת גבולות אשר משדרת שמחה, התרגשות, ואכסטזה. באותה עת חווית האורבאניות בערים הגדולות לעיתים מלווה במלנכוליות וניכור ולא סתם נאמר שככל שהעיר גדולה יותר כך האדם חש בה יותר בודד. תחושות אלו נוטות להתעצם ככל שהפרט מוותר על האינדיבידואליות שלו לטובת מקום במסגרות להן הוא בוחר להשתייך. את המצב הקיומי הזה בחרתי להמחיש בסצנות שהצבעוניות בהן נשלטת על ידי מונוכרום שחור לבן ככל שמרקם זה של גוונים מייצג את אותן תחושות אפרוריות.

לפעמים אני מדמיין  את עצמי כאותו אדם שמכונת הזמן לוקחת 500 שנה קדימה, רק שהפעם היעד הוא 2510. אני מאמין שגם הדמיון העשיר ביותר של גדולי המדע הבדיוני לא יוכל לדמיין את הפיתוחים הטכנולוגים העתידיים והשפעתם על התרבות האנושית. ניתן רק לקוות שמפתחי העתיד יראו בשימור החום האנושי כאתגר לצד הבאת העולם למקום מהיר יותר, מבריק יותר, ומלהיב יותר.

—–

רוצים לקרוא עוד? אפשר למצוא את הקומוניקט כאן.

רוצים לראות עוד? אתם יכולים לעשות את זה באתר של אייל, או באתר של התערוכה.

אבל בינינו? עדיף שתקפצו לראות..

גלריית פרימה, רחוב הירקון 105 (פינת פרישמן), תל אביב

הגלריה פתוחה כל ימות השבוע, כולל שישי שבת, בין השעות 09:30 – 23:00.

התערוכה תוצג בין ה-11 לנובמבר 2010 עד 31 לינואר 2011.

תגיות: אייל רדבינוביץ', אמנות ישראלית, פוטוריזם, ציור