זה לא אני, זה המצב!

אהבה מזוייפת (Fake Love), הוא סרט קצר של הבמאי אהרון רוז, העוקב אחר קבוצת נערים בה אחת הדמויות טוענת כי אהבה מזוייפת מלהיבה יותר מאשר אהבה אמיתית. עבור הסרט, רוז צילם קבוצה של מוזיקאים, משוררים, כותבים, צלמים ואמנים, אליהם הוא רותק. הסרט נעשה כמחווה לאופרות סבון, אחד הז'אנרים החביבים עליו. לטענתו, הטלוויזיה האמריקאית היא הקולנוע האוואנגרדי החדש.

—–

גם הערצה היא סוג של אהבה.

ביום שישי האחרון הושק הגליון השישי של "מעין", שיוצא לצד עיתון האמנות "החדש והרע", שירון עברי ערבי של "גרילה תרבות", ו"גלשן" – ספר הביכורים של מיכל דר. תראו ת'שער:

דגי נהר רבועי עיניים

מכנסיים מוכתמים

בקבוק בלגימה חפוזה מעתיר

על הסדין שפע יהלומים קצרי טווח

(מיכל דר, מתוך: גלשן).

בכל מקרה, כשראיתי את השער החדש, ישר נזכרתי בנינט שלי:

ואם כבר נינה בשער, זוכרים את הגליון ההוא של לאשה, שהוקדש כולו לאמניות ישראליות?

—–

מהערצה לשיגעון:

…"החיים נעשו מאוד יקרים עבורי, ואני ממש מאושר מאז שאני מאוהב. חיי ואהבתי הם אחד. 'אבל אתה ניצב בפני לא, לעולם לא', את משיבה לי. תשובתי לכך היא 'יקירתי, כרגע אני מסתכל על הלא, לעולם לא, כעל בלוק קרח שאני לוחץ בכל הכח אל ליבי בכדי להפשירו'"…

וינסנט ון גוך, מתאר את אהבתו לבת דודתו קי ווס, במכתב לאחיו ת'יאו. קי, אגב, מעולם לא שינתה את תשובתה, ואת סופו של הסיפור, כולנו מכירים..

—–

שמתם לב שחזרנו לא-א-א-א-הא-אה-א-הבה? אז כמו שכבר אמרתי: הכי טוב לאהוב, זה הרבה יותר טוב..

—-

אם האינסוף דורך בחדר
נראה לו מה זה.
(אפרת מישורי. מתוך: מעין)

אוהבת אתכם 🙂