זה לא אני, זה המצב!

בשבוע שעבר נפתחה התערוכה יפו – תל-אביב 2011, תערוכת הבוגרים של תוכנית התואר השני בבצלאל, וזוהי הזדמנות מצויינת לבדוק מיהם הבוגרים הטריים המוכשרים:

בכניסה לחלל ניתן לראות עבודה של נסרין נג'אר, עם "הולכים לאיבוד", אינסטליישן שבא לבטא קונפליקטים בזהות ע"י תחושה של מחסום במצב לא הגיוני. היא מציגה כביש סלול ושבור, שמתחיל בתוך החלל וממשיך החוצה דרך החלונות, כשהוא חוסם את הנוף של הנמל, ומתוכם יוצאים חלונות הטובעים בזפת ובתוכם דימויים מתוך עולמה האישי.

בהמשך, ניצב אינסטליישן טיפוגרפי של אבשלום סולימן, המשלב בין מסורות פיסול חומריות וטכניות ממקומות שונים בעולם, תוך התייחסות למתח שבין "לשבת" לבין "להיות תלוי".

על קיר מימין לכניסה תלויים ציורים גדולים ואקספרסיביים של בעז ברקני בעבודה המתייחסת לתהליך העבודה. ברקני עוסק בשאלה מתי מסתיימת העבודה על ציור מופשט? לדבריו, כשהציור כשהוא מחייך אליו.

בהמשך הקיר תלויות שתי סדרות של צילומים, של אורן הופמן. הראשונה, לוקחת מצבים יומיומיים ומחפצנת אותם ע"י קלוזאפים. הסדרה השנייה עוקבת אחרי נק' צבעוניות שהעין לא יכולה לראות, שקופצת בין עמודים בספר.

יערה צח יוצרת אובייקטים ממוצרים תעשייתיים המדברים על ריקון חלל וחיסכון במקום, תוך העלאת שאלות של תצוגה. מצב של דברים המוצגים שיוצאים מקונטקסט והופכים למשהו חדש עם הגיון משל עצמו. מחשבה על חיבורים, ויחס לגוף, אובייקטים המשמשים למשהו גופני, משתנים ומאפשרים שימוש פתיחה וניתוק מדברים וגם מחשבות אישיות שלה ביחס לגוף של עצמה. התייחסות פרדוקסלית לאיך שדברים מונחים בחנויות.

לנה גומון מציגה צילומים גיאומטריים ונקיים המציגים מעין מבנים בהם הצורה הופכת לחלק מהעולם והופכת מופשטת. העבודות באות לציין את ההתפתחות האישית שלה בארץ, מחשבות על הסתגלות, משפחה, ילדים, והמורכבות שבעניין.

טל ברויטמן עם "עם כיוון השעון", מציג עבודות מהשנתיים האחרונות, המתמודדות עם היחס שבין ציורים לאובייקטים, והפער שבין מה שקורה בסטודיו למה שקורה בחלל, מנק' מבט אפלה שיש בה חוש הומור.

יעל רוכמן מתמודדת עם שאלות של הצבה עם האינסטליישן "מקורקע בתוך החלל", המאפשר נק' מבט חדשה ונוספת על החלל בפרט ועל הסיטואציה של תערוכת הסיום בכלל.

ענבל ניסים, יוצרת רצף ציורי של הסתובבויות והסתעפויות החושפות את הפוטנציאל המגוון הטמון בחיים.

איבון דיפמן עם סדרת רישומים ואובייקטים מחומרים שונים, מנציחים רגע של קמט בתוך חומר.

הדס סט עם סדרת עבודות המדמה טפטים.

בר פבר עם מידע שנעלם לאחר שימוש.

חיה רוקין מחייה רגעים שנתקעו, דרך אובייקטים מחומרים מגוונים שנוצרו בשנתיים האחרונות.

עפרה איל גור–אריה מעלה שאלות הקשורות בציור, דרך חיקוי ריאליסטי המשחזר אובייקטים כמו קופסאות וספרים ישנים, כשבדגש הוא על החווייה שבציור חפץ שהוא מעשה אדם.

איל פנקס מציג צילומי חפצים המשוחררים מהמותג המקורי שלהם.

עירית תמרי מציגה תהליך מתמשך של עבודות המשלבות בין צילום לקראפט. ע"י צילום, פירוק וחיבור מחדש, האובייקטים הופכים למשהו מוחשי שאפשר לגעת בו.

עדי שמעוני עם דיאלקטיקה של חזרה.

פאטן נאסטאס מטואסי עם הקונפליקט האישי הכרוך בחיים בארץ.

תמר שררה עם פסלים ואובייקטים המציגים הכלאה בין תיאטרון וטלוויזיה, בין תפאורה לאובייקט בעל משמעות.

שמחה טללייבסקי עם וידאו סמי ביוגרפי המציג נרטיב ציוני רטרואקטיבי, מתוך מצב של חרדה שנמצאת בתנועה, תוך ליווי מושגים כמו גלות, אנטישמיות ושואה.

ננג'י יורדגול הגיע הנה במסגרת תוכנית החילופים, מציג את התפעלותו מהאסתטיקה של רחובות ת"א, בסדרת עבודות בשם "Made In Israel".

זהר אלפנט מציג שתי עבודות וידאו המציגות שתי נשים בסיטואציות שונות, ואת ההתמודדות האישית שלהן עם אותה הסיטואציה.

רוני קרני עם תוצאות חיפוש צורה שלא קיימת.

 

מרב סבירסקי עם אובייקטים המתייחסים לתנועה קטנה ועדינה שנחשפת בעיקר במשט שני.

 

, , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

תערוכת בוגרים , תואר שני באמנות MFA 2011, נמל יפו, מחסן 2.

כניסה לאתר.

 

תגיות: אבשלום סולימן, אורן הופמן, איבון דיפמן, איל פנקס, אמנות ישראלית, בעז ברקני, בצלאל, בר פבר, הדס סט, זהר אלפנט, חיה רוקין, טל ברויטמן, יעל רוכמן, יערה צח, לנה גומון, מרב סבירסקי, ננג'י יורדגול, נסרין נג'אר, עדי שמעוני, עירית תמרי, ענבל ניסים, עפרה איל גור-אריה, פאטן נאסטאס מטואסי, רוני קרני, שמחה טללייבסקי, תמר שררה