זה לא אני, זה המצב!

אורית אליס אנגל, שמן וחגורת עור על נייר, 80X62 ס"מ, 2011

מזה כמה חודשים שאני מחפשת סטודיו להשכרה באזור דרום תל אביב. בהתחלה היה נראה כי מצאתי לי משהו טוב ובמחיר סביר, אך לצערי העסקה בוטלה עקב הארכת החוזה של הדיירים שהתגוררו בסטודיו המיועד.

המשכתי בחיפושיי, מופתעת מההבנה שהעסק יקר ביותר. בכדי שיהיה לי סטודיו לעבודה בגודל 60 מטר מרובע, אני אצטרך לשלם בסביבות 2500 ש"ח (פלוס-מינוס ארנונה חשמל וכו'). אחרי שראיתי לא מעט מקומות,  ולאחר דיון ביני לבין עצמי, החלטתי לרדת מהעניין. העדפתי לעבוד בבית עד שאמצא משהו טוב יותר שאוכל להרשות לעצמי.

עברו להם כמה חודשים, ובשבוע שעבר התקשרה אליי אישה בעלת חללים שפגשתי במהלך החיפושים, ואמרה שיש לה משהו שיכול לעניין אותי: חלל שנמצאת בו כבר ציירת שעובדת ומחפשת שותפה.

שמחתי לקבל את המידע, והתקשרתי לאותה הציירת שאכן אימתה את הפרטים: מדובר בחלל בגודל של 60 מטר מרובע שיתחלק בין שתינו. היא הוסיפה שישנו שותף נוסף, צלם, שמאכסן שם דברים אך לא ממש עובד שם. היא הוסיפה שהשכירות היא בסך 1000 ₪, הכוללים את כל התשלומים. מצויין!

קבענו שאבוא לראות את הסטודיו. כשהגעתי, ראיתי שהוא לא בדיוק בגודל של 60 מ"מ, אלא יותר קרוב ל-40, כיוון שהבעלים לקח חלק מהסטודיו והפך אותו למחסן. הסטודיו נראה נחמד מאוד, כשבחלק אחד שלו הציירת באמת עובדת, והחלק השני הוא בעצם קיר המיועד לעבודה בשבילי. על קיר נוסף, תלוי לוח גדול של הצלם (עליו אני לא אוכל לעבוד), וכך גם על הקיר השלישי. בנוסף, מאוחסנות שם עבודות של ציירת שהייתה בעבר בסטודיו.

בקיצור, מדובר בקיר! קיר!! קיר באלף שקל!!!

וזה לא הכל: לאחר שיחה קצרה עם הציירת, התברר שבגלל שהחלל הוא לא ממש 60 מ"מ, התשלום עבור החלל הוא 2100 ₪, ז"א שאם אני אשלם 1000 ש"ח אני בעצם אכסה את חלקו של הצלם שתופס בערך 2/3 מהמקום.

מישהו אמר לגזור קופון ולא קיבל??

בכל מקרה, למה אני מעייפת אתכם עם כל הפרטים? כי כל הדרך חזרה חשבתי לעצמי: יופי, מה שקורה זה שמי שיש לו אמביציה גבוהה ורוצה לצייר ציורים גדולים נדפק! ומי שרוצה לצייר ציורים קטנים (ואני לא אומרת שיש בכך שום דבר רע- אלא שצריך גם מזה וגם מזה) מרוויח.

כי אם אני חיה בדירה של 60 מטר בדרום העיר ומשלמת עליה 4000 ש"ח ואני צריכה לשכור סטודיו שאינו מיועד למגורים ונמצא באזור תעשייה, אז 2500 ש"ח בחודש זה כביכול זול. אבל זה רק כביכול. בסופו של דבר, מדובר בחדר. אבל החדר הזה הוא מה שיכול לעזור להתפתחות שלי כאמנית. אז אולי, רק אולי, במקום להתבכיין על הבניין החדש של המוזיאון ועל האוליגרכים שפוקדים אותו, אולי נתחיל קודם ב"קטנות"? כי זה פשוט לא הגיוני שגם בזה, המדינה "תחנך" אותנו להיות מצומצמים, לצייר או לפסל בקטן, רק כי אמן לא יכול להרשות לעצמו סטודיו נורמלי.

אגב, אני בהחלט אסתפק גם בחלל קטן יותר…. אפילו קטן מאוד. אבל, אם על קיר מבקשים 1000 ₪, אז כמה יבקשו על חלל שלם??? האם אני צריכה קודם להתעשר ואחר כך לעשות את מה שאני באמת רוצה ואוהבת? ככה זה עובד?

אני מבינה שמדובר בחוויה אישית לא טובה, אבל מבחינתי מדובר בהבנה יותר גדולה.

אני פונה אליכם, אמנים שעובדים ורוצים להמשיך לעשות זאת ואף לגדול ולהתפתח:

הגיע הזמן לפעולה!