זה לא אני, זה המצב!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לעיתים, החושך חושף דווקא את מה שהאור מסתיר. לפעמים, בחושך, הכל נהיה פתאום דווקא הגיוני יותר. ולפעמים, החושך, פשוט נותן לנו יותר אומץ להסתכל על מה שאנחנו לא מרשים לעצמנו לראות באור, או כאילו מה שנגלה אלינו מתוך החושך הופך יותר משמעותי ממה שאנחנו רואים באופן טבעי באור, כשהוא חשוף לעיני כל.

לפני כמה ימים טבעה ספינת משא מאוקראינה כ-80 ק"מ מחיפה. צוות הספינה הצליח לשדר קריאות מצוקה, וזמן קצר לאחר מכן טבעה הספינה. צוותי חילוץ פעלו קרוב ליממה ארוכה, בסופם ניצלו חמישה מלחים, שהצליחו לשרוד את החוויה הנוראית הזו. אני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין מה עבר להם בראש כשהם חיכו שם, ראשם מעל המים, בתוך הים השומם. אנדריי קרס, קצין המכונות של הספינה, סיפר לאחר ששוחרר מבית החולים: "היה קור עז. החזקנו אחד בשני. היינו שמונה בהתחלה, אבל חברינו טבעו מקור וטבעו מול עינינו". רק בשעות הלילה הם הבחינו באורותיהם של מסוקי ההצלה ונופפו להם עד שחולצו. "מה שהחזיק אותנו, הייתה האמונה באלוהים והתקווה שיבואו להציל אותנו". חזרו ואמרו השורדים.

—

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"חשוף לאור" נפתחה לפני כשבועיים במוזיאון יפו לעתיקות, ותציג 65 צלמים מהארץ  ומהעולם, עד ה-28 לחודש.

…" האור הנע במהירות 300 אלף קילומטר בשנייה הוא כה בסיסי בחיינו עד כי הוא נתפס בעינינו כמובן מאליו, ואין אנו מסוגלים לדמיין את העולם בלעדיו. צלמי התערוכה מוצאים בעבודותיהם הזדמנות למצוא את המיוחד והמרגש – למצוא זווית התבוננות ופרשנות אישית חדשה במה שהיה אולי מובן מאליו, אך משנלכד במצלמותיהם הוא כבר תוצר חדש … הצילומים מאירים את החלל בשלל אורות ובמגוון צבעים וגוונים, נחשפים עם עלות החמה ומתפוגגים עם רדת השמש בשקיעה, מפציעים עם אור ראשון של בוקר ונמוגים לאיטם לאורו האחרון של סוף היום. חושפים בפני הצופה את צורתם הרב-גונית מאשמורת ראשונה באור של דמדומים ועם צאת הכוכבים, עד לעלות השחר המאיר נוגות מבעד לחלון על עור שחום, עור עדין וחלק, אור עירוני או אור סנוורים בהופעה. מרקיע נשלחת קרן אור רוחנית, מאירה דרכה מהמרומים נקודתית ואור עמוק פנימי שנוגע הוא ענוגות על עור הפנים עם ליטוף עדין של אור שמש חמים ונעים. אך לעיתים והשמים מתכסים עבים וקרני השמש מפלסות דרכם מבעדם, או אז מבצבץ בין טיפות כבדות וקרניים בוהקות, אור הקשת הנשבר לפריזמה צבעונית מבעד עננים כהים, שמש מחד וגשם מאידך על מקומם נאבקים, אך יחד מבשרים הם לנו את שידענו עוד משחר הילדות, שהנה מול עיניים, מופיע בשמים הסכם לא כתוב, שלא יהיה עוד בימנו אנו מבול רטוב"… (מתוך הקומוניקט, בהפקת גיא עולמי).

 

 

 

 

 

 

 

 

—-

ואסיים במילותיה של דידייה וירג'יניה:

 

חשוך, מאוחר ושקט  

יש מחשבות שאפשר לחשוב רק בלילה,

בחושך,

כשאף אחד לא מסתכל.

יש וידויים שאפשר להתוודות רק בלילה,

בשקט,

כשאף אחד לא שומע.

יש אנשים שאפשר לחלום עליהם רק בלילה,

מאוחר,

כשכולם כבר ישנים.

אם יש לך מזל,

לא תלך לאיבוד בלילה,

כשמאוחר

ושקט

וחשוך,

כי מישהו שם חושב עליך,

מתוודה אליך,

חולם אותך וכך מוליד אותך מחדש,

בלילה,

לפני שיום חדש נולד.  

—

אז תזכרו, אתם לא צריכים לחכות במים עד שיבואו להציל אתכם. זה רק החושך שלפני האור..

שיהיה לכולם חג אור שמח!

כתובת טרקבק | RSS תגובות