אוג 13 2012
יומולדת 3, כמעט מוות 2, תערוכה 1
אחת העבודות החדשות שלי, סוכר על בד
בחודש שעבר, מצאתי את עצמי פעמיים בסיטואציות שבהן חשבתי שעוד דקה אני מתה. הפעם הראשונה הייתה כשהשודד ההוא ביקש את התיק שלי, כשהוא מחזיק מולי סכין. הפעם השנייה הייתה כששמעתי פיצוץ באוטובוס שבו נסעתי. שני המקרים הסתיימו, ברוך השם, ללא נפגעים, כמו שאומר הביטוי. ובשני המקרים הרגשתי פחד אלוהים. נשבעת לכם. לא ידעתי מה זה פחד אלוהים לפני הרגע ההוא. זה מן פחד מצמרר כזה, ששיתק לי את כל הגוף, אבל בו זמנית הוא זרק בו מן בוסט מטורף של אנרגיה, שגרם ללב שלי לפעום במהירות שלא ידעתי שקיימת. תסלחו לי רגע על הקלישאה, אבל יש משהו, בעניין הזה של להרגיש שאתה עוד דקה מת, שגורם לך לחשוב על החיים שלך – החיים שאתה חי עכשיו, החיים שאתה רוצה לחיות, והמוות שאתה תרצה למות. האם אתה חי את החיים עליהם חלמת כשהיית קטן? האם אתה מתעורר בבוקר עם חיוך? אם תמות עוד דקה, תהיה מאושר לדעת שהחיים שלך הם החיים שחיית?
—–
ובהקשר לגמרי אחר: תאמינו או לא, הבלוג חוגג 3. כן כן, 3 שנים, לא פחות ולא יותר. אתם קולטים? 3 שנים במרחב הווירטואלי הרעוע שכולנו כ"כ רגילים אליו, זה שמקדם בעיקר את הרגע החולף תוך שהוא קובר את מה שיכול היה להיות נצחי.
נניח שהייתי סופרת את הבלוג בשנים של כלב, נראה לכם מוגזם לחגוג יומולדת 21??
—–
לפני שבועיים בערך פתחתי בשקט-בשקט תערוכת יחיד (טוב נו, פרסמתי בפייסבוק, ככה שאני מניחה ששקט הוא עניין יחסי..). את התערוכה אצרה נאוה דיסנצ'יק (שללא ספק עשתה עם הציורים שלי עבודה מצויינת), והיא מתקיימת בבית רונית רפאלי, ברח' בזל 35 בת"א, בקומה השלישית.
הנה טעימה קטנה מאיך שזה נראה:
…"כשמערבבים סוכר עם חומרים מסויימים, מתקיימת ריאקציה כימית היוצרת פיצוצים קטנים. הפיצוצים חודרים את השכבות, עוברים בין החומר לצבע – וחזרה מהצבע אל החומר. הסצנה שנוצרת בתוך הטקסטורה מטשטשת ומסתירה את ההתרחשויות תחתיה, ובו זמנית יוצרת סצנה חדשה, שקצת מזכירה עור מקולף … העניין נוצר מתוך העושר שמציע הצבע העז עצמו, מהסיפור של הצבעים והטקסטורות המתנגשים זה בזה. התוצאה שנוצרת היא קלילה ונעימה. זו תחושה אופטימית וכיפית, כמו משהו מתוק, כמו סוכריה לקיץ"… (מתוך טקסט התערוכה)
—–
ובהקשר לשאלה מקודם: אם אתם שואלים אותי, התשובה היא כן. בהחלט כן. אני מאושרת. ואני מאושרת מאלף סיבות, כל אחת טובה יותר מהשנייה. אין ספק בכל בכלל. ועכשיו שחזרתי מפגרת הקיץ, אני מקווה שאני אוכל להדביק אתכם בקצת מהאושר שאני חווה בזמן האחרון..
אז שיהיה בכיף!
🙂
15 תגובות לפוסט “יומולדת 3, כמעט מוות 2, תערוכה 1”
הטקסטורה על גבי הבד נשארת בחזקת נעלם כשאני מתבוננת כאן בתמונה, אבל ההתרחשות הצבעונית – מרשימה. איחולים להצלחה.
איזה פוסט מעולה מכל כך הרבה סיבות !
🙂
איזה יופי!!!
ל' – אני חושבת שיש משהו בחומר, בכל חומר, שכדי לחוות אותו צריך לראות אותו פנים מול פנים. במילים אחרות, מוזמן/מוזמנת לבקר.. 🙂
מוריה – איזה מתוקית, מכ"כ הרבה סיבות! 🙂
שירה – תודה יקירתי!!! 🙂
ראינו את התערוכה והיא מדהימה. החלל המשרדי ושילוב התמונות מבליט את היופי והצבעוניות של היצירות. בהצלחה
תודה!!:)
אין אין כמה כישרון !!!!
התערוכה הכי יפה EVER !!
איזה מותק!! תודה! 🙂
מזל טוב על היומולדת לפוסט!! 🙂
והתמונות נראות מהמם.. חייבת כבר ללכת לראות..!!!
תודה ונכון! 😛
תזכירי לי למתי קבענו??
היי דורית, גמאני ותיקה (@: פתאום הבנתי שחלפו שלוש שנים מאז הכרנו ומאז שהתחלת את הבלוג- יצא מהממ ביופיו. אני גם חושבת שיש משהו חזק הרבה יותר כשרואים את התמונות בלייב (@: ובכלל, אני אוהבת עבודות שצריך להתקרב בכדי לראות אותן, ויותר מכך להבין ולהתלהב איתן. נשיקות ומזלטוב על האושר. גמאני מאושרת כבר מלא-מלא זמן (@:
דורית, יצירה היא בהחלט אחת התשובות לחרדה , לפחד,
ליצור זה לחיות
היצירות מאוד מרשימות
השימוש בסוכר בנוסף לטקסטורה העניינת יש בו משהו מאוד סמלי
המון הצלחה
אהבתי את הפוסט ואת העבודות שהצגת , שתואמו8ת מאוד את חלל התצוגה,
ואני שמח שאת מאושרת
🙂
[…] אחרונה, תערוכת היחיד שלי "סוכריה לקיץ" (באוצרותה הנפלאה של נאוה דיסנצ'יק) עדיין מציגה, אבל […]