זה לא אני, זה המצב!

כבר שנתיים שאני מנסה לכתוב שיר על עץ שפגשתי. אני מצליחה לנגן רק את השורה הזו מתוכו: "עצים הם כמו סוסים בעיר הזאת, כמו סוסים בנוף"; שתי שורות בעצם; כל השאר יוצא לי משובש.

זה לא משפט שאני סתם אומרת, זה דבר שהתגלה לי צהרים חורפי אחד ברגע אינטימי עם עץ. התקרבתי אליו, הוא עמד שקט וזקוף וקבוע, תָחוּם במדרכת רחוב תל-אביבית. הנחתי על גזעו כף יד פרושה, וחום חי ונעים עבר ממנו אלי. עמדנו כך שניות אחדות, ולפני שנפרדנו הכיתי כף רכה בגזע גופו, שׂעיר ואפור, כאילו דרבנתי סוס או חמור ידידותיים בצדי גופם.

כף היד אוהבת לחוש.

(דברים שעצים רואים, מורן שוב)

♥♥♥

…"יופי הוא עניין גדול אך חמקמק ככספית, בחיינו ובאמנות; לכן אמנים עם אינסטינקט בריא ועין דרוכה מוטרדים ומבקשים ללכוד קורט ממנו. בקצה הטרילוגיה הקטנה שלנו, 5 קודקודים לכוכב: יובל שאול רואה קטסטרופה והוד והדר; אסתר שניידר חוצה יבשות באבחת מכחול; דפנה שרתיאל הארדקור; רינת שניידובר מחלצת לחלוחית מפלסטיק; ורות ביגר משיבה יופי וחרדה מנוף הפרברים"…

יפה מאד 3

מציגים: רות ביגר, יובל שאול, רינת שניידובר, אסתר שניידר, דפנה שרתיאל

אוצר: יואב שמואלי       

גלריה P8, פוריה 8, יפו

26.01.2013 – 04.01.2013

♥♥♥

 

…"התערוכה היא ניסיון להתחיל מהסוף: משחרורה של תמונה – חתרנית, מלנכולית, סוגסטיבית, אפוקליפטית, חוד החנית של המחשבה המערבית – מתודעתה הביקורתית (ראה מקרה: דאלי, קנדינסקי, מירו, ואן גוך וכו'), והפיכתה לפוסטר ממוסגר באלומיניום מבריק, תלוי בסלון פרחוני מעל לטלוויזיה המקרינה סרט טורקי, במסדרון הירקרק של משרדי מס הכנסה, או בחדרו של מתבגר שמוחו קודח בהזיות מיניות. איך ומדוע קורס הדימוי אל תוך עצמו, משתחרר אל האינסוף?"…

המשוחררת – איתן בוגנים

טקסט: יעקב מישורי

מוסיקה: מיטב הפופ והאינדי פולק

גלריה ג'ולי מ., רחוב בצלאל יפה 10, תל אביב

פתיחה: 10.1.13

♥♥♥

 

 

…"כל אחד נושא עימו את ה'מזוודה' שלו, לכל אחד מטען ייחודי על גבו השחוח: זכרונות, חלומות שהתיישנו, אהבות שהחמיצו, פצעים, צלקות, תשוקות ותקוות המשמשים בערבוביה, זרוקים זה לצד זה במזוודה הדמיונית, המכילה את פיסות החיים שלנו – אלה שהיו, אלה שיכולים היו להיות לנו אילו רק, אלו שעוד יהיו. כמו גלגול מודרני של תיבת פנדורה, מזוודה מוטב לה לעיתים להישאר סגורה. פתיחתן של תיבות ממוקשות עלולה לשחרר לעולם שורה של אסונות. אך, היא יכולה להכיל גם תקוות. פתיחת מזוודה כרוכה בסיכון. עימות פנים אל פנים עם פיסות התצרף הקרוי "החיים" אותן אנו רגילים יותר לכסות ולהסתיר, היא מהלך מכאיב. יהודים נודדים במרחבי עולם מנוכר; חווית פליטות אוניברסלית ומקומית; מזוודה כמראה לנפש המבקשת לשמור לעצמה סודות כמוסים ולדחות את ההכרה המכאיבה בעובדה: "'מה, זה כל מה שיש?'"…

ארזתי לבד – דוד טרטקובר

קונטמפוררי ביי גלוקונדה, הרצל 117 ת"א

פתיחה: 3.1.13

♥♥♥

 

 

…"העולם הפיסולי שקיני יוצרת, בו בריות עירומות נבראות מדונג וקליפות עצים וביצים, ובו ילד יושב על שבר צלחת וידו בפיו, כמו אוכל את עצמו. זהו עולם בראשיתי המקיים דיאלוג פנימי וחוקיות משל עצמו ובו בזמן מתייחס למציאות ולמרחב האמנות והתרבות…

גַּבְרָאָה – רחל קיני

גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, בניין 6, ת"א

03.11.2013 – 02.02.2013

♥♥♥

 

בימים חמישי ושישי הקרובים יתקיים דיאלוג פרפורמטיבי ייחודי וחד פעמי בין הכוריאוגרפים והמופיעים נעה דר, רננה רז וסהר עזימי לבין המיצב והחלל בתערוכתה של מיכל שמיר "יחיד +" בגלריה שלוש.

תערוכת היחיד של האמנית מיכל שמיר "יחיד +", בהשתתפות האמנים ניר עברון, ציבי גבע וליאב מזרחי, היא מיצב המכיל עבודות פיסול לצד עבודות קיר, ריצפה, וידאו וצילום. התערוכה, על כל מרכיביה, תשמש כנקודת מוצא והתייחסות לפעולות המופיעים אשר יכנסו לחלל המיצב וינכיחו בו את קיומו של הגוף. ההתרחשות תניע אלמנטים מהמיצב בהקשרים חדשים, וכך תתרחב משמעותם לטריטוריות נוספות.

יום חמישי, 03.01.13, 20:30, 21:30

יום שישי, 04.01.13, 12:30, 13:30

פתיחת דלתות: 10 דקות לפני תחילת כל סבב

תשלום בכניסה: 35 ₪ במזומן

* מספר הצופים מוגבל ל-60 איש בלבד

♥♥♥

…"כדי לשחות בהצלחה נגד הזרם השליט באמנות זמננו דרושים לו לצייר לא רק אומץ לב ואופי חזק, כישרון והכשרה מקצועית ושליטה בכלי אמנותו, אלא גם ראייה ברורה של המטרה שאליה הוא חותר במסגרת של פילוסופיה אישית תפישה אסתטית המיוסדת על השקפת עולם"…

(הציטוט לקוח מכאן)

♥♥♥