זה לא אני, זה המצב!

חוה מחותן

   חוה מחותן עלתה ארצה בגיל עשרים, מארה"ב, בחורה צעירה שהושפעה עמוקות ממלחמת העולם השנייה ותוצאותיה וחשבה שתוכל לסייע כאן בקליטת הפליטים מאותה מלחמה. חוה השאירה את הוריה ואחיה מאחור ודי מהר הבינה שישראל הופכת למולדת שלה. היא חשה שותפות גורל עם הארץ הזאת אליה הגיעה, כפי שמעולם לא הרגישה כלפי ארה"ב, בה נולדה.

   חוה והאיש שאיתה בחרו לחיות בנגב, תחילה בקיבוץ חצור, שהיו בין מקימיו, ולאחר מכן בבאר שבע. לצד בניית בית ומשפחה, גידול ילדים ופעילות חברתית – חוה התמסרה לאמנות שלה, עליה לא רצתה ולא יכלה לוותר. הנגב על שלל תצורותיו המדבריות ונופו הבראשיתי היווה קרקע דשנה ממנה ינקה היצירה שלה, שם התגבשה תפישת העולם האמנותית שלה וממנה צמחו סדרות רבות של פסלים שהוצגו בתערוכות בארץ ובעולם. חוה הייתה לפסלת פעילה ומוערכת, שהציגה רבות וזכתה בפרסים חשובים. בנגב כמו גם בירושלים, לשם עברה בהמשך, לקחה חלק בפעילותם של גופי תרבות ואמנות, בייעוץ ובבניה.

   כאמנית, שיקפו עבודותיה תמיד את הנושאים שהעסיקו אותה, את מחשבותיה, את האירועים שחוותה ואת הלך רוחה, כולל זה הפוליטי-חברתי. שנים רבות הטמיעה בפסליה את אהבתה לטבע ופעלה מתוך הזדהות עמוקה עם הארץ הזו. היא פיסלה את נופי המקום, שהפכו לחלק מישותה, שאבה השראה מן התרבות הקדומה ומאורחות החיים באזורנו ונתנה להם ביטוי בעבודותיה. לצד העיסוק בקומפוזיציה ובצורניות הצביעה על תופעות שהטרידו אותה או שהסבו לה כאב, כאלה שעוררו בה חרדה או שחייבו אותה למחות. המדינה שלה והמציאות שסבבה אותה היו תמיד חלק מן האמירה שלה.

חוה מחותן, לא רואים, 2010

   שמה של התערוכה – "בית בנוי על חול" –  הוא ביטוי שאול מתוך הברית החדשה: "אוויל אשר בנה את ביתו על חול. הגשם ירד, באו השיטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא: נפל הבית וגדולה הייתה מפלתו" (מתי, ז' 26). התערוכה איננה רטרוספקטיבה או סיכום פועלה האמנותי של חוה מחותן, אלא שלב נוסף בתהליך היצירה שלה. חוה רואה בו התפתחות, שלב שבו צורת העבודה עם החומר הופכת כמעט-מילולית. התבוננות בעבודות החדשות מעלה, אכן, תחושה שהדברים הבשילו לכלל תגובה ברורה וחדה. הפעם הדברים נאמרים באופן מפוכח ובוטה, מבלי להשאיר מקום לספק. אולי סייע לכך תסכול שחשה על כך שאמירתה בשנים קודמות לא השפיעה כלל על ההתרחשויות, לא גרמה לכל תובנה או התפכחות, וכעת מצב הדברים גרוע אף יותר. חוה שואלת את עצמה שאלות קשות ומנסה לענות לעצמה, ולנו, באמצעות האמנות שלה. אולי חשה שבעבר לא אמרה את הדברים מספיק ברור, מאחר ובמשך שנים בחרה ליצור על גבול המופשט, לבטא את האמת שלה בסימנים וברמזים שהושאלו מצורות אורגניות, מצללים וחריצים, מחללים וקימורים. חוה: "תנאי חיים ניתנים לביטוי אסתטי ולהבנה ללא הדגשת כל פרט. מתיחויות וזעזועים, חיות ויציבות, כל אלה הם מנת חלקו של האדם. בסופו של דבר העתקתי את הדגש מאיכויותיה הפיגורטיביות של הקומפוזיציה אל הדקויות המופשטות שאפשר להפיק ממנה." (גיל גולדפיין בספר 'חוה מחותן'. הוצאת הקיבוץ המאוחד. תשל"ח/1978).

ניתן לומר, אולי, שרוב שנותיה היא "צעקה בעדינות" (להוציא עבודות רועמות כמו חפירת השוחות בהר סדום ועבודות מצב 88, במקביל למלחמת לבנון והאינתיפאדות). אך היום היא חשה שהמצב הולך ורע ואין פתרון, היא תוהה מה אנחנו משאירים אחרינו לדורות הבאים ורוצה לצעוק בקול רם וברור, לומר את שעל ליבה מבלי לטשטש. היא עושה זאת בגוף עבודות חדש ובמספר עבודות מן השנים האחרונות. לצד העבודה המרכזית, ששמה כשם התערוכה, יהיה מוצג גם מיצב גדול ששמו והנושא שלו הם "משל יותם", להזכירנו שכבר אז נאמרו הדברים אך ללא הועיל.  עבודות נוספות בתערוכה: "מעגל הרשע", בו גדמי עצים נושכים זה בעקבו של זה, Money Talks" " – עבודת הכסף שמשתלטת על כל סביבותיה ועוד. מצעד האיוולת לא תם.

עצוב לחשוב שתערוכה מחודדת, רלבנטית ומרשימה זו הינה פועל יוצא מתוך תסכול ואכזבה, כמו גם אהבה גדולה, של מי שרואה בארץ הזו את מולדתה, לא מחוסר ברירה אלא מתוך בחירה ובדעה צלולה.

חוה מחותן, מעגל הרשע, 2010

♥♥♥♥

בית בנוי על חול 

חוה מחותן 

אוצרת: נאוה הראל שושני

בית יגאל אלון 

שעות פתיחה: א'-ה' + ש'  8:30-16:00

חוה מחותן, בית בנוי על חול