אוג 13 2009
צ'יצ', ג'ף ומייק.
בנאליות פרובוקטיבית? ג'ף קונס
צ'יצ'ולינה אמרה פעם שאם אתה רוצה לשנות משהו בעולם, אתה צריך שיכירו אותך. היא אמרה שלא משנה מה אתה עושה, כל עוד אתה עושה את זה וגורם לאנשים לזכור אותך. טענתה הייתה כי אחרי שתשנה דברים, יזכרו אותך בסופו של דבר בזכות מה שעשית ולאוו דווקא בגלל איך שהתפרסמת…
על טענה זו אי אפשר להתווכח, בעיקר מכיוון שכשחושבים על צ'יצ'ולינה (אנה אילונה סטאר), חושבים בעיקר על הקריירה המפוארת שלה ככוכבת בפורנו רך. כידוע, היא השתתפה בסרטים שונים, הצטלמה מספר פעמים לפלייבוי, ובסופו של דבר הוציאה בשנת 1987 ספר אוטוביוגרפי בשם " וידויה האירוטיים של צ'יצ'ולינה".
אולם, אין לשכוח את עיסוקה בפוליטיקה. היא הנהיגה את מפלגת הירוקים הראשונה באיטליה (ה"ליסטה דל סולה"), עברה דרך המפלגה הרדיקלית האיטלקית, ותרמה רבות למאבק נגד שימוש באנרגיה גרעינית בנאט"ו, בעד זכויות האדם, ונגד רעב בעולם כולו.
האם תרומותיה של אנה אילונה סטאר לעולם פחותות בגלל הפרובוקציות של צ'יצ'ולינה? ברור שלא. הפרובוקציות האלו שלה רק גרמו לעולם לגלות שדברים טובים אלו אכן מתבצעים.
בשנת 1991, התחתנה סטאר עם האמן האמריקאי ג'ף קונס. קונס הוא פסל וצייר אמריקאי, ואחד האמנים הבולטים והפרובוקטיביים שיצרו מאז אמצע שנות השמונים. לאחר שנה קצרה, התגרש הזוג, זמן קצר לפני לידת בנם לודוויג. עד היום לא ברור אם מאחורי נישואי הזוג עמד תרגיל שיווקי.
הזוג זכה לתשומת לב תקשורתית כאשר קונס יצר פסלים וציורים המתארים את בני הזוג בעת קיום יחסי מין, בסדרת עבודות בשם "Made in Heaven". קונס ואישתו דאז הצטלמו בפוזיציות פורנוגרפיות, שלאחר מכן הוגדלו להדפסים גדולים ופסלים מיניאטוריים ריאליסטים. לפי קונס, הרעיון בבסיס היצירה הוא להיפטר מהאשמה ומהבושה. בני הזוג הופיעו, בהדפסים, על רקע שקיעות מרהיבות ונופים קסומים המייצגים את גן העדן.
קונס, אמן פופ, נוהג לבדוק את הגבולות בין הקישט לטעם הטוב, ובמקביל לטשטש את הגבול בין היומיומי והבנאלי, לבין הנאצל והנשגב. הוא מתעניין בהשפעות של הצרכנות בעידן המודרני, ועל תרבות ההמונים כפי שבאה לידי ביטוי באמנות. כמו אמנים רבים משנות ה-60 (אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, קלאס אולדנבורג, ועוד…), קונס לוקח מוצרים יומיומיים והופך אותם ליצירות חדשות, תוך שימוש בחומרים תעשייתיים ומגוונים.
דוגמה יפהפייה לזה אפשר לראות בפסל "כלבלב" ("puppy") שיצר מאלומיניום ונראה כמו בלון גדול ונפוח. קונס מדבר על דיאלוג שהוא רוצה לפתוח בינו לבין הצופים. מטרתו היא לקרב אותם אל מה שהוא עושה, לגרום להם להתאהב ביצירה. קונס מתייחס לעבודותיו כבעלות מסרים עמוקים של פתיחות, אהבה לטבע וקבלה של תרבויות שונות.
המבקרים שלו מתחלקים לשניים. קבוצה אחת מתייחסת לעבודותיו כאל מסחריות וקיטשיות בטעם רע. הקבוצה השנייה מתייחסת לעבודותיו כאל עירוב של גבוה ונמוך, אירוני וסקסי.
את הרעיונות של קונס מבצעים אנשי אומנות ומקצוע שונים שמשמשים כאסיסטנטים שלו. הוא מפקח על עבודתם מקרוב, כדי להיות בטוח שהעבודה תתבצע בדיוק כפי שהיא מדומיינת בראשו.
"מייקל ג'קסון ובאבלס", הוא פסל שיצר קונס מחרסינה, ובו ניתן לראות את דמותו של מייקל ג'קסון. פסל זה נעשה במסגרת סדרה בשם "בנאליות". בתצלום לרגל התערוכה הצטלם קונס הצעיר עם כיתה של ילדים קטנים, אוחז גיר בידו וחיוך על שפתיו. על הלוח נכתב "נצלו את ההמונים" ו"בנאליות כמושיע". בסדרה זו הציג קונס מספר דמויות (כמו מייקל ג'קסון ויוחנן המטביל), עם מי שאפשר לכנות כחיות המחמד שלהן. קונס מספר שבעקבות התערוכה הוא הרגיש שהפך למפורסם.
השימפנזה באבלס ידועה כחיית המחמד של ג'קסון. למעשה, באבלס תואר פעמים רבות כחברו הטוב ביותר של ג'קסון. זה לא מנע מארגונים שונים הדואגים לזכויותיהם של בעלי החיים לדאוג לחיה הספציפית הזו, במיוחד כאשר דובר על שמועה לפיה ג'קסון הטריד את הקוף. אגב, על באבלס נאסר להגיע להלוויה של מייקל. אבל עזבו, אני לא נכנסת לעניין הזה.
לא יודעת מה אתכם, אבל אישית, לא יצא לי לחשוב על מייקל ג'קסון כבר שנים. עד שהוא נפטר, בכל אופן. מאז, הוא נמצא בכל מקום, ככה שקשה לא לחשוב עליו, קצת כמו כשהייתי בכיתה ח' חבר מאוד טוב שלי העריץ אותו. בכל מקרה, כבר חודש בערך הוא יושב לי בראש.
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על מה שהייתי רוצה להשאיר אחרי. כאדם יוצר, ולא פחות חשוב, כאדם. אדם המשתדל לחיות את חיים שלמים, מלאים באהבה ויצירה.
קצת בנאלי, לא? אז מה. גם אם אנחנו לא צ'יצ'ולינה, ג'ף קונס, או מייקל ג'קסון, אין סיבה שלא נחייה את החיים כמו שהחיים אמורים שיחיו אותם, בין אם אנחנו אמני פורנו או אמני פופ, או סתם אמנים או אנשים שחיים בבנאליות פרובוקטיבית.
זה לא אני, זה המצב!
Copyright © 2024 כל הזכויות שמורות .
אם זה לא פרובוקטיבי/מעורר סלידה – זה אולי לא יעורר השראה בעתיד ולא ייזכר . בלי קשר לטוב או רע – אמנות זה אמנות
כשאתה אומר את זה ככה, זה נשמע ממש פסימי..
זה רק מראה שעל ההנאה מאומנות קשה לשים כללים והיופי הוא תמיד בעיני המתבונן השואב מעולם אסוציאציות פרטי שלו.
לדעתי הכל קונצים אצל קונץ. יח"צ. חוץ מזה, הוא הרבה יותר פורנוגרפי בעבודות שכביכול אינן פורנוגרפיות: פגר של פרה, צואת זבובים. הוא מייצג את בעיית האמנות העכשווית: היום אתה חייב לדעת "מה הסיפור" של האמן: זה התחתן עם כוכבת פורנו, זאת נפגעה בתאונת דרכים, ההיא עברה גירושים קשים… מה זה אם לא מציצנות לשמה? ומה זה רלוונטי לאיכות העבודה? שיתחילו לעבוד ויפסיקו לקשקש את עצמם לדעת (או לפחות שיקשקשו על בד או נייר, גם את זה הם שכחו איך עושים)
כל הצלצולים מסביב יוצרים לפעמים עניין במקומות פשוט לא מעניינים.
ואני מודה, עדיין לא החלטתי אם זה חיובי או לא..