זה לא אני, זה המצב!

ביום חמישי הקרוב, ה-28.6.12, יתקיים הלילה הלבן המסורתי של ת"א.למי שלא יודע, זה אומר שעשרות מוזאונים/גלריות/חללי אמנות יפתחו אל תוך הלילה, עם אירועים מיוחדים. הנה חלק מהדברים שתוכלו למצוא שם:

לפעמים בחיים, קורים דברים שהם גדולים מהחיים. ולפעמים, אחריהם, קורים דברים גדולים יותר,

כשהגיעה, כרגיל, לארוחת הצהריים, הם כבר ישבו ליד שולחן האוכל הערוך. אלא שהפעם לבש אביה חליפת ערב כהה, ואִמה לבשה מעיל פרווה וחבשה כובע פרווה על שערה המטופח. בניגוד לכללי הנימוס הם שילבו אצבעות מעל השולחן. הם נראו נהדר והם היו מתים.

קראתי פעם מאמר שטען

כיצד משפיע העידן הדיגיטלי על יצירתיות של ילדים ובני נוער ועל עיצוב עולמם החזותי? שאלה זו ושאלות נוספות הנוגעות להשפעות

כשהכל התחיל בארץ, לפני יותר מארבע שנים, בבר קטן ביפו, אף אחד לא יכול היה לדמיין שדווקא תל אביב תחזיק בגאווה את התואר ״הפצ׳ה קוצ׳ה הגדול בעולם״. וכך מתוך למעלה מ- 500 ערים ברחבי העולם (מטוקיו ועד קאבול שבאפגניסטן מניו יורק ועד ניירובי) תל אביב שמחה לארח 4000 סקרנים הבאים לגמוע בשקיקה מיני מופעים קטנים […]

…"המשפטים שאני כותב עכשיו הם לרווחת צופי הטלוויזייה הציבורית הגרמנית. כתבת הטלוויזייה שהגיעה לביתי היום ביקשה שאקליד משהו במחשב, כי זה תמיד מצטלם נהדרף סופר כותב. זאת קלישאה, היא יודעת, אבל קלישאות הן בסה"כ מצב צבירה לא סקסי של האמת

…"שמחה רבה שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא"… ואיתו, 10 דברים שקשורים לחג ולחופש, שאני מבטיחה לכם שאתם לא באמת רוצים לפספס: 

רק פורסם הקמפיין של זרמון גולדמן למדרשה, וכבר נראה כאילו לכל אחד יש משהו להגיד עליו. כנראה שהפרסום בכל זאת עובד, למרות הטענות שלא.. אז רלוונטי או לא, לא הצלחתי להתאפק, והחלטתי להביא לכם כמה ישבנים עסיסיים (או שלא) במיוחד, ששינו (או שלא) את הסצנה, כפי שאנו מכירים ואוהבים היום:

הרעיון לספר הקומיקס "גאיה וחסן מציירים את המהפכה" נולד בקיץ 2011  בשעה שגאיה הדר לבלאנק וחסן אבו שמיס עזרו לי לצייר סולוגנים על "אוהל מועד" אוהל המחאה של המאהל הערבי יהודי ביפו.