זה לא אני, זה המצב!

אלינה ספשילוב

♥♥♥♥

להמשך קריאה »

FOMA

…"שלשום בלילה התכתבתי ארוכות עם בחור צעיר מקרית-אונו (בירת הסטלנים הבלתי מעורערת), שסיפר לי שחלום חייו היה לנגן ולשיר, אבל אחרי שהתפרקו לו כבר שתי להקות הוא התייאש ונרשם ללימודי משפטים במכללת "תואר ב-150 אלף שקל" (בואנה, פאקינג 150 אלף שקל… בסכום הזה היית מצפה לקבל לפחות תואר "אביר" או "דוכס", אבל אלה נותנים תואר "משפטן"… לך תבין).

הבחור שאל אותי אם לדעתי הוא עושה את הבחירה הנכונה, בהתחשב בזה שאבא שלו תופר לו מראש עבודה באחד המשרדים הכי מצליחים בארץ, ככה שהסיכויים שלו להצליח בחיים משתפרים משמעותית…

אז ככה:

כשאנחנו "משפרים את סיכויינו להצליח" אנחנו בעצם בוחרים לרמות את החיים – בחרנו להחליף את מאבק החיים שלנו במאבק חיים אחר, שנדמה לנו שסיכויי ההצלחה שלנו בו יהיו גבוהים יותר, כלומר להמשך קריאה »

תגיות: 12 דקות, Foma, אורה ראובן, איתי זלאיט, אלי גור אריה, אסי סוויסה, ארטפורט, בתנדיב ויינברג, גלעד אפרת, גלריה 121, גלריה P8, גלריה STA, גלריה בנימין, גלריה הקיבוץ, גלריה פינברג פרוג'קטס, דוד וקשטיין, דניאל פלדהקר, הביאנלה לרישום, הדס רשף, ורדית גרוס, טל סלוצקר, טל פרנק, יאיר גרבוז, יהונתן הירשפלד, יחזקאל נפשי, ים המאירי, יעל מוריה קליין, יעל קיני, יערה אורן, יערה צח, ירון אתר, לאה אביר, מאיה אטון, מירה מיילור, מריק לכנר, סיגל ברניר, סיגלית לנדאו, ענת בצר, עפרה אוחנה, ערן גילת, צוקי גרביאן, קרן ענבי, רועי קופר, רני פרדס, שגיא אלנקווה, שירלי פקטור, שנקר, שרי גולן סריג, תמר רודד

אריק איינשטיין

♥♥ להמשך קריאה »

…"אני לא מסוגל לשקול, זה מנוגד לאישיות שלי. בגלל זה אני צריך אסיסטנטים. אני עובד, והם מכמתים את זה, שוקלים. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. אבל זה החיים. כשעושים אהבה זה תמיד אותו הדבר? לא. כל מעשה שאנחנו עושים בחיים הוא לא אותו הדבר. אני הבנתי שאם לא רוצים לזייף, אין אפשרות כזאת.  … כל עשור יש לי איזה משבר לאן, ואני מטפח אותו. כי משבר גורם לך להתבונן פנימה, לחקור את עצמך, לראות מה אתה רוצה. משברי הלאן הם המנוע שלי, מה שגורם לי לזוז. החיפוש הזה מעניין, מביא הרפתקאות, גורם לי ללמוד. אני לא מפחד מזה"…

(ארז קומורובסקי – בראיון עם הילה אלפרט, מגזין שישבת, 1.11.13)

♥♥♥♥

  להמשך קריאה »

בועז אהרונוביץ

…"יש מצוקה של עודף אינפורמציה … הבלוג שלי היה מבוסס על התמונה האחת והסיפור שהיא היתה מספרת. היום עם עודף הדימויים, הרשתות החברתיות והאינסטגרם – איזה משמעות יש לדבר הזה שאתה בוחר את התמונה האחת?"…

(מיכל רונאל על סצינת בלוגי האופנה, מתוך: אלט + קונטרול + דיליט)

להמשך קריאה »

פאבלו פיקאסו

…"אין מה לרחם על פבלו פיקאסו, כי גם אחרי מותו הוא עדיין כמו כוכב רוק, ושווה פי מיליונים מכל עגבנייה ישראלית שנמכרה השבוע (ביוקר) בשוק הכרמל. בנעוריו צייר פיקאסו נשים באופן רגיל, נורמלי ומקובל, כלומר בלי שדיים על האף וראש על הבטן, כמו שצייר בקוביזם המאוחר שלו שבו הוא כבר ראה אותן בצורה אכזרית קומית. לפני שבועיים במוזיאון על שמו בברצלונה, תוך כדי שוטטות והתבוננות בציוריו, אני ממלמל "הי פאבלו, אם לא אהבת נשים עד כדי כך בציורים, למה חיזרת אחריהן כל כך בחיים? ופיקאסו שותק, ורק הציורים המדהימים שלו להמשך קריאה »

שחר הלס

הי הי כולם, הרבה זמן לא הייתי פה, ואני מבטיחה שזה היה מסיבה טובה – הייתי בתאילנד הנפלאה(!!!!) ושם, להמשך קריאה »

…"כל ישראלי המבקר במוזיאונים באירופה או בארה"ב אינו יכול שלא לשים לב לכך שתמיד רואים שם ילדים. הם באים עם המורה שלהם, מתיישבים על השטיח, ומקבלים הסבר על הציורים. למה? מפני שאינך יכול להיות אדם שלם מבלי שתיגע באמנות. התקרה המפורסמת ביותר עלי אדמות, אותה צייר מיכלאנג'לו במאה ה-16, כמו גם שני פסליו הידועים ביותר, הם לא רק חלק מיסודות תרבות המערב, אלא גם יצירות העוסקות בנושאים שכל ילד ישראלי מכיר מלימודי התנ"ך. מעבר לזה, אם יכבו את האור בכיתה ויקרינו אותן על הלוח, אפילו התלמיד האדיש ביותר יחסיר פעימה למול כל היופי הזה. (אפשר גם: פסל "הפייטה". הנושא פחות קרוב לילדים ישראלים, אבל היכולת להפיח חיים בשיש תעצור את נשימתם) "…

 (יאיר לפיד "הקפלה הסיסטינית / פסלי "דוד" ו"משה" – עשרה דברים שהייתי שמח שהבן שלי ילמד בשנה הבאה", מתוך מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, 15.6.12) 

♥♥♥♥

תיאה פרידמן, לב חרס

תיאה פרידמן, עיניים בזבל

להמשך קריאה »

חוה מחותן

   חוה מחותן עלתה ארצה בגיל עשרים, מארה"ב, בחורה צעירה שהושפעה עמוקות ממלחמת העולם השנייה ותוצאותיה להמשך קריאה »

…"בחייו של אדם יש כמה רגעי זוהר שבהם הוא מוצף באושר עילאי. באותם רגעים הוא חש שאין גבול לכוחותיו ושיש ביכולתו להזיז הרים. מן הסתם זו דרכו של היקום לרמוז לו שמעבר לפינה כבר אורבת הנפילה, ובמהלכה יזדקק מאוד לכוחות אלה. זאת כנראה הסיבה שכאשר מתחולל בחיינו אירוע חיובי, לא חולפות להן חמש דקות ואנו מתחילים לדאוג. באותו בוקר בהיר בסתיו 1998 לא הייתה לי אפילו הפריבילגיה של אותן חמש דקות קסומות"…

(מתוך: מאושרת בדרכה, מאת: אורלי קראוס ויינר)

♥♥ להמשך קריאה »